השיעור האחרון שמסר מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל לא מפסיק להכות גלים ברחבי העולם ונדמה שלא היה קידוש השם גדול מזה, בהסתלקותו מסר את השיעור חיזוק הגדול ביותר, כאשר אין יהודי ברחבי העולם שלא נחשף לתיעוד מהשיעור האחרון שמסר כשגופו כבר היה נראה שעזב את העולם ורק הנשמה מתעקשת למסור עוד שיעור.
נוסף על השיעור עצמו שמסר ביממה האחרונה לחייו, התפרסם גם הפתק בו כתב ביום פטירתו – יום שלישי בבוקר, את השיעור אותו תכנן למסור, ואז יצאה נשמתו במיתת נשיקה כאשר הפתק ביד שמאל והעט ביד ימין, תוך כדי כתיבת השיעור עלתה הנשמה לישיבה של מעלה, וכפי שהתבטא חתנו ראש ישיבת 'ארחות תורה' הגאון רבי איתמר גרבוז שרבי גרשון בוודאי מוסר את השיעור שכתב בפתק ליושבי מתיבתא דרקיעא בישיבה של מעלה.
בפרסום של 'כל רגע' דווח כי הפתק נמכר תמורת סכום עתק לתומך תורה מפנמה שבדרום אמריקה שביקש לקבל לידיו את הפתק המקורי, הסכום הועבר באופן מלא לאחת מהישיבות בארץ ישראל, משפחתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל מסרבת לקבל כסף תמורת נכסי הרב.
בהזדמנות זו נזכיר את דבריו של תלמידו חביבו הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, ראש ישיבת 'אמרי משה', שאמר בשיחה מיוחדת ל'לקראת שבת', כי מרן זצ"ל היה מקפיד מאוד ששיעוריו יהיו מבוססים על טהרת האמת בלי שום כוונה אישית להתגדל ולהתכבד במסירתם חלילה. וכך סיפר ראש ישיבת 'אמרי משה' שליט"א:
"פעם שאלתי את מרן שאלה מאוד מעניינת. סיפרו אז בישיבה, שכשמרן זצ"ל התארס ביקשו ממנו לומר דבר תורה, והוא אמר איזה ווארט קטן על הרש"ש בסוגיא שלמד באותם ימים במסכת בבא קמא.
אמרו שהרב מפוניבז' מאוד כעס על כך. היו אילו אירוסין חשובים מאוד מבחינת הישיבה, כי אביו של מרן היה רבה של רמת השרון וחמיו היה הרב של פרדס חנה. באו לשמחת האירוסין רבנים רבים מכל האזור, והאירוע אמור היה להיות 'חלון הראווה' של ישיבת פוניבז', ובסופו של דבר קם החתן ואומר איזה דיוק שהיה לו בדברי הרש"ש, במקום להרשים את המתאספים במערכה שלמה שתראה מה שווה ישיבת פוניבז' ומה שווים התלמידים שהיא מעמידה…
כששאלתי את מרן האם הסיפור הזה אכן נכון, והוא השיב לי בפשטות שכן, כך היה מעשה. הוספתי ושאלתי את מרן למה באמת, למה הרב לא אמר איזה חידוש יפה, הרי זה די ברור שבאמת מצד היושר היה ראוי שהחתן יאמר דבר תורה יותר רציני, כי זה באמת חשוב מאוד לישיבה.
ענה לי מרן בטבעיות: "אבל באמת לא היה לי מה לומר!".
בהזדמנות אחרת, כשלמדתי איתו בליל שבת, אחרי שסיימנו את הלימוד שלנו במסכת ברכות, הוא היה מדבר איתי על הסוגיא שנלמדה השבוע. הוא חזר על ה'חבורה' שאמר לבחורים ביום שני, והפעם הוא הוסיף לה תוספת חזקה מאוד, 'יסוד' עמוק מאוד שמאיר באור אחר את כל הסוגיא, היה זה בסוגיא של 'שטרות'.
שאלתי את מרן, הרי זה כזה יסוד נפלא וחשוב, למה הרב לא אמר את זה בחבורה שמסר ביום שני???
נענה מרן ואמר לי: "אתה חושב שאני הבנתי את זה מיד בהתחלה? אם לא הסברתי את זה לבחורים זה בגלל שלא הבנתי את זה בעצמי. אבל אחרי שמסרתי את החבורה באו בחורים ודיברו איתי בלימוד ובמשך כל הימים שחלפו מאז שמעתי שאלות רבות והסברתי שובו ושוב לבחורים את יסודות הסוגיא, ולאט לאט התבהרו אצלי הדברים…".
באותה עת הוא כבר היה מגיד שיעור בישיבה עם ותק של כ-50 שנה, ואת הסוגיא הזאת עצמה הוא לימד כבר כמה עשרות פעמים, ובכל זאת הוא דיבר על עצמו כאילו הוא אחד הבחורים בישיבה, "לאט לאט התבהרו אצלי הדברים"… אני חושב שזאת ענווה עם גאונות עצומה והוא לא רק אמר כך כלפי חוץ, אלא גם הרגיש כך כלפי עצמו".