"לא יחל דברו"
מעשה מעניין מובא בספר 'עץ החיים', שפעם נסע מרן הגרא"ז מלצר מסלוצק לדרוזגניק ופגש שם את הגר"ח סולובייצ'יק זיע"א. סיפר לו רבי חיים, שכשהוא התחיל להיות ר"מ חדש בוולוזין היו לו כמה מתנגדים שלא אהבו את הרעיון שהוא התמנה כר"מ. באחד הימים הוא עלה למסור שיעור, קרא את הגמרא, ולאחר מכן חשב מעט והפטיר: אין מה לומר לכם היום על הגמרא", וירד מהבמה.
הציבור הוכה בתדהמה גדולה, ורבי חיים הסביר מדוע החליט שלא לומר שיעור. היה לו מהלך מאוד מיוחד בדברי הגמרא, עם חידוש נפלא שחידש בעניין, אבל בעת שעשה את דרכו למסור את השיעור, עלתה בדעתו פירכא שהפכה את כל השיעור למשולל מן האמת לכאורה, ורבי חיים כבר חשב להימנע מלמסור את השיעור. פתאום עלה בדעתו יישוב נפלא לאותה פירכא, ואדרבא, השיעור הפל להיות הרבה יותר מעניין כשאחריו מגיעה שאלה ששומטת לכאורה את הקרקע מתחת לכולו, ושוב מגיע הסבר שמחזיר כל דבר לקדמותו…
אבל כשעלה למסור את הגמרא, שוב הכתה בראשו שאלה שפערה בור עמוק מתחת לכל השיעור הזה שהפך למשולל היגיון על פי השאלה החדשה. רבי חיים יכול היה למסור את כל השיעור ולעצור בשלב האחרון, אף אחד לא היה יודע בכלל על אותה שאלה שהפריכה אותו לחלוטין, אבל הוא לא רצה לסטות מהאמת. הוא הודה בפה מלא שאין לו שיעור למסור, כי כל החידוש שלו ירד לטמיון.
כמובן שאחרי כזאת גדולת נפש, כבר לא היו לו מתנגדים וכולם שתו בצמא את דבריו, מאז ועד עצם היום הזה, בכל היכלי הישיבות הקדושות.
ומעשה היה עם הרב מפוניבז' זצ"ל, שקיבל נדוניא מכובדת מחמיו, וכעבור תקופה החל לעסוק בפעילות ציבורית. אמר לו חמיו, עם כל הכבוד לפעילות ציבורית חשובה ככל שתהיה, אני שילמתי את הנדוניא עבור חתן תלמיד חכם ויהגה בתורה יומם ולילה ולא עבור אחד שמקדיש חלק מזמנו כדי לדאוג לאחרים שילמדו גם הם.
החליטו החתן וחמיו לנסוע לראדין ולשאול את פיו של מרנא החפץ חיים זצ"ל, וכשהגיעו אליו היה זה בשעת בוקר מוקדמת יחסית. החפץ חיים קיבל את פניהם ופנה בשאלה: "כמה דפי גמרא כבר למדתם היום???", השיבו שרק עכשיו התחיל היום ועוד לא הספיקו…
נענה החפץ חיים ואמר להם: "אני כבר למדתי היום 400 דפי גמרא".
הרב מפוניבז' וחמיו הסתכלו זה על זה בתימהון גדול, הייתן שמרנא החפץ חיים מדבר דברי גוזמה חלילה? הרי פה קדוש זה מעולם לא הוציא דיבור אסור, ואיך ייתכן לומר שאדם אחד הספיק ללמוד 400 דפי גמרא בשעות בוקר מוקדמת?
מרנא החפץ חיים הסביר את עצמו: "זכיתי להנהיג אצלנו בישיבה שמיד אחרי התפילה, עוד לפני שהולכים לאכול ארוחת בוקר, כל בחור לומר לפחות דף גמרא אחד. אצלנו בישיבה יש 400 בחורים כ"י, ואם כן, התקנה שתיקנתי כבר הניבה היום לפחות 400 דפי גמרא".
כששמע חמיו של הרב מפוניבז' את דברי מרנא החפץ חיים, כבר לא היה צריך לשאול את השאלה שלשמה הגיעו, ואפשר לחתנו להמשיך בפעליו הכבירים, שלימים הביאו לכך שעולם התורה כולו מתבסס על אותה תחושת שליחות של הרב מפוניבז' שלא נח ולא שקט ותמיד עסק בזיכוי הרבים.