הרב ישראל היימן
הלצה עממית מספרת שיום אחד ניגש כהרגלו שמערל הסוחר להתייעץ עם הרב הנערץ של העיירה לגבי עסקה גדולה שמוצעת לו כעת. השאלה הייתה האם להוציא את ההשקעות שלו שמופקדות אצל חצק'ל העשיר ולהשתמש בהם לעסקה המוצעת או ללוות כסף בשביל זה. היה צד נוסף אולי בכלל לא להשקיע בעסקה אפילו שהיא נראית בטוחה.
הרב התעניין בפרטי העסקה ובכמה כסף הוא מושקע אצל חצק'ל, כשהוא שמע את הסכום הוא אמר לו: "אני לא יודע אם כדאי להשקיע בעסקה הזו או לא, רק דבר אחד ברור לי, את כל הכסף שיש לך אצל חצק'ל תוציא כמה שיותר מהר ותשקיע במקום אחר".
שבוע לאחר מכן חצק'ל פשט את הרגל. ויהי לפלא.
כשבא שמערל לשאול את הרב מתי הוא זכה לדרגת רוח הקודש הצטחק הרב. "לא מיניה ולא מקצתיה". ביום שישי לפני שדיברנו שמעתי את חצק'ל ביציאתו מהמקווה לפני שבת כשהוא נאנח. 'אוי… משיח דארף שוין קומען'… (משיח כבר צריך לבוא).
אמרתי לעצמי, אם היהודי הזה ששום דבר לא חסר לו בחיים צריך את המשיח, מי יודע מה קורה איתו בעסקים. צריך להיזהר ולמשוך את הכסף. אחרת למה הוא צריך את המשיח?!….
הלצה עצובה זו באה לבטא מצב נורא.
נתאר לעצמנו את ביאת המשיח… כשוך ההתרגשות הראשונית ישב המשיח לקבל קהל. רבבות יעמדו בתורים ארוכים ימים שלמים כדי לזכות לקבל את פניו של מי שחיכינו לו כמעט אלפיים שנה. אבל כמה נורא תהיה קבלת הפנים הזו אם הבקשות וה'קוויטלעך' יעסקו אך ורק בעניני פרנסה ונזקי שכנים… אפילו לא בשביל רפואות וישועות חיכינו כל כך הרבה זמן…
יש לנו קצה של מושג מה זו 'גלות השכינה'?
האם אנו יכולים להבין כמה הוא הצער של אב שבניו גלו מעל שולחנו?
הן אמת שכשמשיח יבוא יתרפאו החולים והפרנסה תסתדר ושאר כל המועקות יפתרו. אבל לא זו התכלית. לא רק בגלל זה אנו מחכים.
"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
שכינה מתרוממת מעפר וכבוד התורה מתגלה. בעולם ישלוט הטוב ואף אחד לא יחשוב לְהָרֵעַ, לא לעצמו לא לסובביו ולא למקום. חוקי התורה הם אלו שיקבעו וכל אחד מישראל יבקש את חכמת האלוקים בכל פינה.
אלו חיים מרוממים שאנו בדרגתנו השפלה היום בקושי יכולים לדמיין. חיים של קרבת ה' ותענוג מזיו שכינתו בכל רגע ובכל שעה.
לזה אנו מחכים! בשביל זה סבלנו אנחנו ואבותינו מאז חורבן הבית ועד היום ייסורים נוראים כאלו. לא בשביל עוד חתיכת קוגעל…
אמרה חריפה משמו של הרה"ק מקוצק זי"ע גרסה בהלכה השלישית המפורסמת בסימן א' בשו"ע. "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש".
מדוע ראוי רק לכל 'ירא שמים' להיות מיצר ודואג? ומה עם שאר האנשים שאינם יראי שמים, האם הם לא צריכים לדאוג ולהצר על חורבן הבית?
אלא הבעיר הקוצקע'ר בחריפותו.
מי שאינו ירא שמים אין לו לדאוג על חורבן הבית, עדיף שידאג קודם על החורבן שלו עצמו… חורבנו האישי המתבטא בכך שהוא אינו ירא שמים – הלא אף זה מעומק וגודל החורבן של ירושלים…