הרב חיים פוקס שליט"א, זהו שמו של האיש שסייע מאחורי הקלעים לכל הפעילות הענפה רבת הזרועות, ושותפו של ר' ירחמיאל קראם בעשיה הבלתי פוסקת.
'הכל החל בחודש אלול תשכ"ז, עת הגעתי ללמוד בישיבת גרודנא באשדוד', מספר ר' חיים. 'הישיבה נוסדה על ידי מרן הרב מפוניבז' זללה"ה בתאריך ח"י בשבט תשכ"ז יחד עם כ"ה בחורים, כשהסלוגן בין הבחורים היה 'כ"ה לח"י'… כאשר רוב קבוצת המייסדים עזבה את הישיבה בסוף זמן קיץ ושבה לישיבת פוניבז"..
'ירחמיאל היה מה'אלטרערס' בישיבה, הוא הגיע יחד עם קבוצת בחורים מובחרים מישיבת האם בבני ברק, וכך החלה הישיבה לקרום עור וגידים. בחודש אלול הייתה אווירה של התחדשות והתלהבות, כאשר באותה העת הגיעו קבוצה נוספת של כשלושים בחורים מישיבת פוניבז' ומישיבת 'קול תורה', ויחד מנתה הישיבה כשישים בחורים, 'המייסדים' קראו לנו'..
'ביום שישי הראשון בזמן אלול לאחר ה'סדר' היו מספר שעות פנויות עד כניסתה של השבת…
'לפתע ניגש אלי בחור גבה קומה מה'קיבוץ' ידעתי שקוראים לו ירחמיאל ושחבריו מכנים אותו 'ירח', אך לא מעבר לזה. בסך הכל הוא היה מהמבוגרים שבישיבה ואני צעיר לימים שזה עתה נכנסתי אליה, אך משום מה נראה לי שמצאתי חן בעיניו, אינני יודע מדוע, אולם כך סובבה ההשגחה העליונה'.
'והוא, בפנותו אלי מצביע על מספר בניינים גבוהים שהיו שם, באמרו לי: 'תראה, שם רחוק ישנם בניינים של עולים חדשים, אולי תבוא איתי ונחפש שם ילדים שמעוניינים ללכת למוסדות חרדיים'… הבקשה המוזרה הזו נפלה עלי כרעם ביום בהיר מעולם לא העליתי בדעתי שהולכים לחפש… ילדים, אך בכל זאת ההצעה קסמה לי והלכתי איתו'.
'ומאז לא משה ידי מתוך ידו במשך למעלה מיובל שנים'…
להכות בברזל בעודו חם
'בכל בית בו נכנסנו שאל ר' ירחמיאל את שמות הילדים, ובאלו כיתות הם לומדים, והכל היה רושם כדרכו בקודש… בדרך כלל רוב המשפחות שמחו לבואנו, מאחר ורובם המוחלט היו מסורתיים בדרגות שונות ורצו שילדיהם יקבלו חינוך תורני. היו שם מרוקאים, תימנים, פרסיים, עירקיים, ובעצם, מכל העדות'…
'חלק לא מבוטל מהסכמת ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר תורניים היה בעקבות הנטל הכלכלי. שהרי מדובר היה באוכלוסייה עם רמה סוציו אקונומית נמוכה שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וכשהצענו להם לקחת את הבן למתיבתא ללא תשלום מצד ההורים, זהו דבר שהוריד מעט מהלחץ והעול הכספי בבית, ואף העניק לילד תנאים גשמיים נוחים יותר. בפרט שכך הילד קיבל חינוך חרדי שורשי עם חיבור למסורת ולערכים'.
'אמנם להוציא את הבנות מן הבית היה דבר מסובך יותר, והיה נדרש שכנוע רב בכדי שהבת תלך לפנימייה רחוקה מן הבית… אך בכל זאת הייתה לו לר' ירחמיאל סייעתא דשמיא עצומה, ובמשך השנים ההשקעה גדלה, ומספר הילדים והילדות שר' ירחמיאל רשם ושלח למוסדות תורניים היה עצום', אומר הרב פוקס.
דאבל קבינה
לאחר הסיבוב הראשון שעשינו בבנייני העולים אגר ר' ירחמיאל בניירותיו שמות של עשרה ילדים וילדות המעוניינים ללכת וללמוד במוסדות תורניים, ולא היה מאושר הימנו… וכך אמר לי ר' ירחמיאל: 'את הבנים אשלח בעזרת ה' לפנימיית 'בתי אבות' בבני ברק, ואת הבנות למוסדות 'אור החיים' שבבני ברק'.
לשאלתי 'איך תיקח אותם באיזה רכב?', ענה לי ר' ירחמיאל, כי כנראה שאחד מחבריו יבוא באותו השבוע לאשדוד וכך ישלח איתם את הילדים. ואכן, למחרת הגיע ידידו הרב בנימין יוז'וק שליט"א לאשדוד עם רכב, והכל בא על מקומו על הצד הטוב ביותר.
לאחר תקופה הוא כבר קנה טנדר גדול עם דאבל קבינה… אותו היה ממלא בילדים, ונוסע איתם יום אחד למתיבתא בבאר יעקב, ולמחרת היה נוסע למתיבתא בבני ברק, וכן לעוד ועוד מתיבתות…
יצוין כי בשנים אלו המתיבתות חוו פריחה עצומה. וכך מידי יום ביומו היה יוצא ר' ירחמיאל עם טנדר מלא בקבוצה חדשה של ילדים או ילדות. היו תקופות שבהם עבדנו תחת לחץ כדי להספיק לקחת עוד ועוד ילדים.
הלחץ היה שלנו בלבד, פן נפסיד ילד אחד ואז הפסדנו אותו חלילה לדורי דורות. כי בכל יום שאתה לא מספיק לקחת את הילדים, יתכן שלמחרת הם כבר יתחרטו, או יתחילו לחשוש ולפחד וכולי. היו צריכים להכות בברזל בעודו חם… כשכולם מתלהבים ומעוניינים ללכת ולהירשם בבית ספר תורני. אסור לחכות למחר, ועוד באותו יום יש לסגור את ה'פינות', ולקחת את הילד לבית הספר התורני או למתיבתא'…
ממשיך הרב פוקס: 'ר' ירחמיאל לא הסתפק בהכנסתם למוסדות תורניים בלבד, והוא אף ליווה אותם בהמשך. כל ילד שהגיע לגיל שלוש עשרה, ר' ירחמיאל קנה לו כובע וחליפה, ואף היה עוזר לו בקניית תפילין. 'אם לא תהיה לו חליפה' אמר ר' ירחמיאל, 'הוא לא ירגיש בן ישיבה, ויש חשש שהוא יעזוב בעקבות כך את המתיבתא'.
הורי התלמידים לא ראו בלבוש ה'בן תורה' עניין מיוחד, ולכן אף לא טרחו להלביש את בנם כראוי למעמדו, וכתוצאה מכך אף חלק זה נפל על ר' ירחמיאל ועל 'קרן עזרה לילדים' שהקים.
(מתוך הספר 'ירחמיאל' קוים לדמותו של גדול מזכי הרבים)