אליעזר (לייזר) רוט
לפני ימים לא רבים יצא לי להיתקל במחזה לא נעים, כשהיהודי שנקלע למקום הומה מאדם והבחין ששעת שקיעת החמה מתקרבת, מצא לו קרן זווית, ועמד להתפלל מנחה בדביקות.
נעמדו שם כמה מבוגרים מקריחים שלא קראו ולא שנו ולא זכו לקבל חינוך יהודי, ולעגו לו בכל פה. בעיקרון הייתי אמור להמשיך, אבל החלטתי לחזק את היהודי, ולעמוד לצדו כשיסיים את תפילת השמונה עשרה, על מנת שלא יהיה לבדו ללעג ולקלס, כדי לקבל ביזיונות מהסוג הזה, גם אני רוצה להיות שותף שלו.
לאחר שהתפלל, נטפלו אליו אותם ליצים, אבל הוא לא נרתע ולא התבלבל: "עכשיו אתם צוחקים עלי", אמר להם, "אבל בעוד כמה שעות תחזור הביתה, ותלכו לטייל ברחוב ולנהל שיחה עם… כלב!!! חה חה חה, פרימיטיביים שכמוכם, אתם עוד מרשים לעצמכם לצחוק עלי???".
המקריחים עזבו אותו חפויי ראש, והלכו לדרכם בעודם מביעים את דעתם על תלמידי הישיבות שלא מתגייסים לצבא וכן על זה הדרך.
בשבת האחרונה איקלע לידי העלון 'אהל מועד' – לעלוב, ושם נתקלתי במעשה נפלא שקשור למקרה הזה בקשר בל ינתק. את המעשה כתב הסופר ברוך הכישרון הרב שמעון טיקוצקי, מפיו של הגה"ח רבי שמואל פרוש, ממעתיקי השמועה בחהצ"ק לעלוב:
מספר מחותני ידי“נ הרה“ח ר‘ שמחה קרקובסקי שליט“א, שרבינו הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זיע"א, זי“ע לא איבד מעולם את חוש השמחה והבדיחותא, גם ברגעים הקשים ביותר כשהתייסר במחלתו בערוב ימיו.
וסיפר לי שלאחר שנחלה רבינו בשנת תשמ“א, בימים הראשונים לאחר השיתוק (כותצאה מאירוע מוחי חמור), בהיותו בבית החולים נכנס אליו הד“ר אברמסקי, וסיפר הד“ר לרבינו שהוא מצאצאי זקנו בעל ההפלאה זי“ע.
באותה שעה היה רבינו מלופף בייסורים נוראים והרופא הסתפק אם הרבי כלל שמע את דבריו, שכן היה שרוי בערפול מסוים, כעבור כמה חודשים הגיע הד“ר שוב לביקורת ושאל את הרבי אם הוא זוכר מה שדיברו בפעם הקודמת. השיב רבינו ”אני זוכר שאמרתם שאתם נכד ההפלאה“, התפעל הרופא מאוד מחדות מחשבתו של רבינו באותם רגעים למרות שגופו עבר מאורע קשה כזה.
באותו ביקור ראשון הזהיר הד“ר את רבינו לשתות הרבה, ובפעם השנייה שהגיע וידא שהרבי מקיים את הוראתו ושאל בעברית את רבינו ”האם אתה שותה?“
”כן כן“ השיב לו רבינו בצחות, ”אני שוטה גדול“…
ואמרתי להסמיך לזה מה דאיתא בגמ‘ (סנהדרין צ"ו) מאי 'וסר מרע משתולל' אמרי דבי ר' שילא כל הסר מרע משתולל על הבריות, וברש"י שם "כל העולם אומרים עליו שוטה הוא".
וביארו בספרים כי בדורות האחרונים שנתרבה השקר והתרמית בעולם לכך נתהפך הסימן ומי שהוא 'סר מרע' יהיה מוחזק בעיני הבריות לשוטה ולבעל שיגיונות ובער מחמת שאינו מודה למעשיהם ואדרבא שהוא מוחה להם, כי הוא מכיר בשקריהם, ולכך הם מבזים אותו ומחזיקים אותו לחסר דעת.