ידועה ומפורסמת אמרתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד". לפניכם סיפור אמיתי שתחילת התרחשותו לפני כמה שנים, ובשבועות האחרונים ממש הגיע לסיומו המפתיע והמרגש.
שמעתיו מכלי ראשון מפי בעל המעשה לפני כמה שבועות, ובוודאי שפרסום הנס יעמוד לזכות בעל המעשה ולטובת נשמת רבינו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
*
ר' מנחם (בדוי) עובד למחייתו בחברה גדולה שנותנת שירותי ביטוח לעסקים ולפרטיים במגזר שלנו. מטבע הדברים, כלל עובדי החברה הם מאנ"ש, אברכים יראים ושלמים. כמו בכל חברה שמעסיקה כמות עובדים גדולה העבודה מתחלקת בין כמה חטיבות שירות, יש את מחלקת המכירות שאחראית על גיוס הלקוחות החדשים לחברה, ויש את מדור תביעות שבאחריותם לטפל במקרי ביטוח שהתרחשו רחמנא ליצלן למבוטחים, ויש את מדור שירות הלקוחות שבאחריותם למסור מידע למבוטחים על בירורי חשבונות וחיובים.
ר' מנחם עובד במדור תביעות כ-6 שנים ברציפות. מדור תביעות, צריך לדעת, זה המדור הכי קשה והכי מאתגר בכל חברת ביטוח. בדרך כלל הפונים למחלקת תביעות אלו אנשים שנתקלו בהתרחשות כאובה שמצריכה הפעלת ביטוח, כגון מחלה פתאומית ח"ו, תאונה או שריפת דירה רח"ל
השיחות שמתנהלות במדור תביעות צריכות להתבצע ברגישות ובחכמה עקב המצב המורכב שבו נמצאים הפונים. בדרך כלל הם אחרי תאונה רצינית או בשיאה של מחלה קשה, במקרים רבים החולה בעצמו פונה אל חברת הביטוח, ובאם זה משהו ממש רציני אזי קרובי משפחה מדרגה ראשונה מטפלים בתיק מול חברת הביטוח.
כך או אחרת, הפונים בדרך כלל נמצאים בסערת רגשות ויש צורך במקצועיות וברגישות רבה לנהל דו שיח מכבד ומכיל. בגלל הסיבות הללו, מי שעובד במחלקת תביעות בדרך כלל, הם אנשים עם ראש גדול ונפש רגישה שיודעים מצד אחד לעמוד על שלהם אבל מתוך רגישות ורוגע.
ר' מנחם היה בדיוק האיש המתאים לכל הדרישות הללו, מנהליו סמכו עליו בעיניים עצומות וכמובן ששכרו היה בהתאם. בתוך שנתיים מאז החל לעבוד במדור תביעות הוא מונה "למנהל מדור תביעות" בחברה.
תפקידו הניהולי התבטא בראש ובראשונה בקבלת החלטות מקצועיות לגבי סכומי הביטוח שישולמו למבוטחים, ומצד שני היה עליו לנהל את צוות העובדים הן מבחינת היעדרויות עובדים והן בבקרה על ביצוע יעיל של עבודתם.
מטבע הדברים, כשר' מנחם קיבל את תפקיד המנהל הוא עורר את קנאתו של אחד העובדים הוותיקים, שהיה סבור שהמינוי מגיע לו בגלל שנות הוותק הרבות שלו בחברה.
כאמור, רוב העובדים הם אברכים שעד לא מכבר עוד ישבו ולמדו בכולל, ורק בעצת רבותיהם כשמשפחתם התרחבה והקומץ לא השביע את הארי יצאו לעשות לפרנסתם. אולי לכן ר' מנחם לא הרגיש בקנאתו של אותו עובד, שככל הנראה התאפק ולא הפגין כלפי חוץ את קנאתו העמוקה.
*
הכל התחיל כשאותו עובד, שנקרא לו כעת ר' דוד (שם בדוי כמובן), רצה לצאת לחופשה של שבוע בצפון. הוא פנה לר' מנחם שיאשר לו את העניין, ר' מנחם הסכים כדרכו ברוחב לב וסיכם מיידית עם עובד אחר שימלא את מקומו של ר' דוד בשבוע שבו הוא יוצא לחופשה.
משום מה, ר' דוד כעס מאוד על ר' מנחם בשל כך שהעמיד עובד מיוחד שימלא את מקומו באותו שבוע. אולי הוא חשש שאותו עובד יעשה את התפקיד בצורה יותר טובה ויקבל קידום במקומו. כך או אחרת, המצב הגיע לידי כך שר' דוד הטיח כמה משפטים פוגעים ביותר בר' מנחם מול כלל העובדים והמנהלים ששהו באותו זמן בחדר.
ר' מנחם הרגיש שחץ מפלח את ליבו, על לשונו עמדו כמה משפטי מחץ מעליבים ביותר שהיו מסיימים את התקרית לטובתו, אך באותו זמן נזכר באמרה של מרן הרב שטיינמן זצ"ל: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד", הוא נזכר איך כל ערב סוכות הוא תולה בסוכתו את הכרזה עם האמרה החכמה הזאת, ואיך שתמיד הוא משנן לילדיו את המשפט המפורסם הזה – "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד".
הוא החליט באותו רגע להתאפק ולצאת החוצה בלי לומר משהו להגנתו. הוא יצא החוצה, נכנס לחדר צדדי ופשוט בכה מעלבון. הוא החליט שאת ההתגברות הזאת הוא מקדיש לזכות גיסתו שסובלת מבעייה רפואית נדירה ולא מוכרת, ובעקבות כך זיווגה מתעכב זה כבר כמה וכמה שנים, שכן אנשים חששו מאוד מבעיה זו, שאפילו הרופאים הגדולים בקושי שמעו עליה, ומי יודע אפוא אילו סיבוכים היא עלולה לגרור. המשפחה כמעט התייאשה מלמצוא לה שידוך, מעט ההצעות שכן היו, היו ממש מעליבות. הציעו לה בחורים ברמה שכלית נמוכה וכדומה, והישועה ממש לא היתה נראית באופק. הוא נזכר בכל זה והרים את עיניו השמימה ואמר כך: "ריבונו של עולם! שתהיה זכות ההתגברות הזאת לזכות גיסתי לזיווג הגון בקרוב ממש".
הוא החליט שמילה אחת רעה לא תצא ממנו על התקרית. הוא יצא החוצה מהחדר, מנהליו ניסו לברר עימו מה קרה, אך הוא בשלו, לא רוצה להתייחס לתקרית מטוב ועד רע.
לא עוברים שלושה שבועות וגיסתו התארסה למזל טוב עם בחור פאר המידות ממשפחה מיוחסת ואמידה שתורה וגדולה מנת חלקם. הבחור סובל מבעיה רפואית זניחה שבקושי נראית, דומה מעט לזו שממנה סובלת הכלה, ומכיוון שמשפחתו הכירה את הבעיה והשלכותיה, התקדמו במהירות לסגירת השידוך.
והסיפור לא נגמר פה. אצל זוג עם בעיות רפואיות כאלו, מטבע הדברים יש חשש שלא יזכו בילדים. ואכן טובי הרופאים לא נתנו יותר מידי סיכויים לעניין.
"עכשיו, ברגעים אלו", מספר לי ר' מנחם, "אני חוזר משמחת 'פדיון הבן' של הזוג המדובר!!
"עד עכשיו", הוא מוסיף בהתרגשות, "לא סיפרתי לאף אחד מה חלקי בשידוך המפתיע והנס האדיר בהולדת הבן, אתה הראשון ששומע ממני על כך! אשמח שתפרסם זאת לזיכוי הרבים, ושעם ישראל יידע, שאכן למשפט המפורסם של מרן הרב שטיינמן זצ"ל יש קבלות בשטח. לא סתם ישועות, אלא ישועות פלאיות שלא לפי דרך הטבע".
אכן! "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מוותר מפסיד!"