מסביב ירושלים ישנה חומה שתפקידה להגן על ירושלים – מקום הקדושה – מאלו הרוצים להיכנס לתוכה ולקלקלה.
והנה בזמן ביהמ"ק היתה חומת אבנים, ולעתיד לבוא, בימות המשיח, תהיה חומת אש, כמבואר בפסוק (זכריה ב, ט): "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה".
אולם עלינו לדעת שגם כיום ישנה חומה סביב לירושלים המגינה על הקדושה ועל השראת השכינה.
הכוונה ל"סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים" (איכה ג, מה). זוהי החומה! – הגועל של "סחי ומאוס". ונבאר את הדברים.
התורה הקדושה היא בבחינת "חכו ממתקים וכולו מחמדים" (שיה"ש ה, טז), והיה צריך להיות שכל חילוני או להבדיל גוי, ואפילו הנבער ביותר, ירדוף אחרי חיים של תורה ויהדות, שהרי אין בנמצא חיים נפלאים כחיי תורה.
כל אדם אשר עינו בראשו רואה את ההבדל בין ילד הלומד ב'חיידר' לילד הלומד במוסדות החינוך האחרים. בין בחור ישיבה למי שאינו כזה. וכבר ראינו שגם הם מכירים בכך. מה, אם כן, מונע מהם ללכת בדרך זו? ויותר, מה גורם להם לסלוד ולהסתייג ממי שכן הולך בדרך זו?
בדרך הטבע כולם היו צריכים לנהור לירושלים, להסתפח אל הקדושה ולשרות תחת כנפי השכינה. אלא שאז היתה ירושלים מתמלאת באינשי דלא מעלי, מתמלאת ברשעים. ומאחר והקב"ה מעונין שלירושלים ייכנסו אך ורק צדיקים, מה הוא עשה? בנה חומה סביב לירושלים, ולא כל הרוצה יכנס. וכמו שמצינו בחז"ל (ע"ז ג ע"ב), שבימות המשיח יבואו עובדי כוכבים להתגייר, ולמרות שלא יקבלו אותם הם יתגיירו מאליהן, יניחו תפילין וציצית וכו', וכל זה מגדלותם של ישראל, שהם ירצו להדבק בהם, אבל הקב"ה לא יתן להם ובסופו של דבר, במלחמת גו ומגוג אם ישליכו את כל המצוות אחרי גבם.
זוהי, אם כן, הכוונה ב"אני אהיה לה… חומת אש", כלומר, שמי שאינו ראוי האש תבריח אותו הרחק מירושלים.
חומה של אש היא חומת המגן לקדושה לעתיד לבוא, אך גם כיום עשה הקב"ה חומה. כל מי שאינו רואי לבוא ולהכנס, לא נכנס. את כניסתו מעכבת חומה של "סחי ומאוס". הוא אינו דתי כיון שהדת והדתיים פשוט גורמים לו רגש של דחיה!
וזה מה שהפסוק אומר "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה", כי כפי שאמרנו גם היום יש חומה אך היא אינה חומה של כבוד. אבל לעת"ל "לכבוד אהיה בתוכה".
(מתוך הגדה של פסח תפארת שמשון)