קרחון ימי הוא דבר מרהיב: גוש קרח עצום שפורץ מהים ומתנשא על פניו, לבן ומרשים.
אבל זה, איך אומרים, רק קצה הקרחון – והפעם במשמעות המילולית הפשוטה ביותר של הביטוי.
חוק ארכימדס קובע, שקרחון השקוע במים – רק שמונה אחוזים ממנו נמצאים מעל לפני המים. כלומר, העוצמה הקפואה שאנחנו משתוממים ממנה, היא פחות מעשירית מהעוצמה האמיתית של הקרחון.
האנושות אימצה את הביטוי 'זה רק קצה הקרחון' אל השפה, בתור דימוי למשהו שאנחנו יודעים עליו רק מעט, בזמן שרובו נסתר מעינינו.
הבעיה המצחיקה-מעיקה היא, שהאנושות הזאת, שמבינה יפה את העובדה שהיא רואה רק קצוות של קרחונים – נוטה לשכוח את העובדה הפשוטה הזו כשהיא נתקלת בקרחון. היא שוכחת שמה שהיא רואה מול העיניים זה רק איזשהו ביטוי סמלי להרבה יותר מזה, ששקוע מתחת לפני הים.
כל מוסד השיפוטיות שואב את קיומו מהשכחה הזו. ראובן ראה את שמעון קורץ ללוי מאחורי גבו של יהודה, הקים בית משפט שדה, ובנוהל זריז במיוחד פסק שלפניו סיטואציה חברתית לקויה ששמעון אשם בה. גזר הדין יינתן מיד.
במציאות, מה אנחנו יודעים על בני האדם שסביבנו?
זו שאלה שמרתק לחשוב עליה.
לפעמים נראה לנו שאנחנו כל כך מכירים את הסובבים אותנו, או שהסיטואציה ברורה לנו כל כך ומדברת בעד עצמה, עד שמיותר בכלל לדבר עליה.
ראינו אדם יושב באולם ליד שולחן עמוס, ומכל השפע המונח עליו בוחר לאכול סלט ירקות. פשוט שהוא בדיאטה. ברור לנו.
ייתכן שאם נבחר להסתקרן ולשאול אותו, נהיה מופתעים מאוד.
אולי הוא יענה לנו: "אני לא אוכל בשר מהכשרות שמוגשת באולם הזה, לכן מסתפק רק בירקות".
אולי: "אני מוזמן לארוחת ערב חלבית אצל הורי אשתי מיד אחרי האירוע הזה, לכן לא יכול להתבשר".
אולי: "אני צמחוני. בעיקרון".
או: "בתכנית התזונה שאני משתתף בה לא אוכלים חלבון בשעות הערב".
ואפילו: "שמעתי קודם את המלצר הראשי אומר שאין מספיק מנות בשר, ואני משאיר לאחרים".
ומי יודע, אולי גם: "צמתי היום בגלל טיפול שיניים וקשה לי לאכול בשרי אחרי צום".
או סתם: "לא סובל טעם של בשר".
וייתכן שיהיו לו תשובות אחרות לגמרי, שלא היו עולות בדעתנו לעולם. תשובות שנובעות מהנסיבות האישיות לגמרי שלו, מתשעים וכמה אחוזי הקרחון הנסתרים מעינינו.
המסקנה הפשוטה מכל הנ"ל עשויה להיות: זכרו את הקרחון. זכרו שאתם רואים סצנה חלקית מאוד, ואין לכם מושג על מה שבאמת קורה מתחת לפני השטח.
מסקנה נבונה, אבל קלה מדי.
זו חכמה די קטנה, להפעיל את התובנה הזו על אוכל-הסלט מהאולם. מה אכפת לנו ממנו? חוץ מתרגיל מחשבתי מרהיב שקיבלנו, באמת לא משנה לנו אם הוא לוקח סלט או אנטרקוט.
אבל מה אם האדם שמולנו, בעל הקרחון, הוא הנגר היקר שלמרות כל הסיכומים הברורים לא סיפק את הארון בזמן? מה אם האדם הזה הוא החמות שלנו, ששוב בחרה להזמין את הגיסה ולא אותנו לשבת? ואם זה הילד שלנו, שמביא הביתה פתק מבייש אחרי כל האזהרות והמבצעים?
כאנשים נבונים, אנחנו זוכרים היטב ש'יש דברים נסתרים', שיש לסצנה עשרות אחוזים חבויים מאתנו – אבל האם זה עוזר לנו לקבל את הדברים בשלווה?
לא תמיד. אולי כמעט אף פעם לא.
לפעמים פשוט לא מעניין אותנו מהם החלקים הנסתרים של הסיפור.
"לא מעניין אותי שהוא היה חולה ואמא שלו שברה את הרגל ואבא שלו ישב שבעה, הוא הבטיח לספק עבודה – שיעשה אותה". "לא מעניין אותי שהיית עייף ולא חשבת ולא תיארת לעצמך, אני רוצה שתתנהג יפה בלי תירוצים".
בצורה הזו, העובדה שאנחנו מודעים לקרחון שמתחת לקצהו – לא באה בכלל לעזרתנו ולעזרת הסובבים אותנו. ייתכן ואנחנו רק אומרים לעצמנו שאנחנו מודעים, אך בעצם בכלל לא רוצים להיות 'בוגרים ומודעים', אלא סתם אנשים קטנים שכואב להם.
אם אנחנו רוצים לזכות באמת לאיכות חיים חברתית, אנחנו צריכים להעניק לקרחון הנסתר נוכחות בחיינו.
לפעמים זו פעולה קשה, כי היא דורשת הכנעה. היא דורשת מאתנו להכיר בכך, שכמו שלנו עצמנו אין שליטה על תהליכים – גם לבן הזוג, לילד, לשותף או לשכן אין שליטה כזו.
היא דורשת מאתנו לומר בפה מלא: כן, אני מתחשב בעובדה שיש דברים שהשפיעו עליך. אני מתייחס לקיומם של מאורעות נסתרים מעיניי. אני מבין שהם לא אפשרו לך לעמוד בציפיות שלי. ואני מקבל את זה.
ולצוללנים מנוסים, שמוכנים לקפוץ עמוק יותר לתוך המים הקרים: השלב הבא והטוב יותר יהיה, כשלא רק תקבלו את קיומם של המאורעות הנסתרים, ולא רק תביאו אותם בחשבון – אלא גם תסכימו להניח מראש, בלי לדעת, שבכל סיטואציה מסתתרות סיבות שתורמות לזיכוי מוחלט של האדם שמולכם. שהן מהוות סיבה צודקת להתנהגותו.
אם את הקרחון הנסתר תניחו על כף הזכות, הקצה הגלוי שלו יצטרף לשם ממילא.
מילון מונחים:
קרחון. כל מה שקיים בתוכנו – רגשות ומחשבות, נסתר וגלוי – היוצר את ההתנהגויות שלנו.
להכיר בקרחון פירושו לקבל כי ההתנהגות שלי מכילה גם מרכיבים שאינם ידועים לי.
קצה קרחון – תכונות מוכרות לנו. להכיר בקיומו של קצה קרחון, פירושו להיפגש עם הקרחון כולו.
משהו לקחת לדרך:
רוצים לחיות באקלים חיובי, מבין ובונה?
בססו את חייכם על אמון ועל הערכה לזולת.
כאשר קיימים אמון והערכה, המושכל הראשון בכל סיטואציה יהיה שכולם בסדר,
מה שימנע מכם עוגמת נפש רבה של פרשנות שלילית.
משפט כוח:
אי אפשר לתמרן בין קרחונים, מבלי לקחת בחשבון את חלקם המוסתר.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)