מספרים שיום אחד הבחין הגה"צ רבי משה הלברשטאם זי"ע בעל "דברי משה", שהגיע "פנים חדשות" במניינו הקבוע בבוקר. כדרכו ניגש אליו הרב לקדמו בברכת "שלום עליכם" ולהתעניין בו.
כבר בתחילת השיחה התברר לו כי מדובר ביהודי הלוקה בנפשו ל"ע, אשר היתה לו "חוות דעת מקצועית" על כל נושא ותחום בעולם. ויתרה מזו, היו לו "דברי תורה עמוקים" שהשמיע להרב, והלה שמח לראות כי סוף סוף יש לו למי להשמיע אותם ויש אחד ש'מבין' עליהם. הרב גילה התלהבות לנוכח דברי תורתו וחכמתו, וביקש ממנו שיואיל להתארח בביתו ולסעוד על שולחנו כדי שיוכל להשמיע לו עוד מפניני חכמתו – "אני צריך לומר תורה בסעודה שלישית" אמר לו הרב, "ולא תמיד יש לי מה לומר, אשמח אם תוכל לומר לי מידי פעם את רעיונותיך העמוקים".
הלה קיבל את הדברים כפשוטם ולא ידע את נפשו מרוב שמחה, ואכן מאז גזל הרבה מזמנו של הרב, אך הרב, בסבלנות אין קץ ובמאור פנים האזין ל'חכמותיו'. במשך כל השבוע היה היהודי טרוד מזה ועסוק בהכנת הווארט שעליו להציע לפני הרב, ואף השתדל להעביר מידע זה לכל סובביו ומכיריו.
פעם כשהיהודי הזה חזר לאחר היעדרות ממושכת בעקבות אישפוזו בביה"ח, שאלו רבינו: "היכן היית? הרי לא היה לי מה לומר בסעודה שלישית!"…
בספר לב ישראל (פ' בהעלותך, עמ' ר"מ) כתב שסיפר הגר"י גרוסמן זצ"ל ר"י פינסק קארלין: בבית הכנסת דחסידי קארלין בעיר העתיקה היה מונח על אחד מארונות הספרים מלמעלה כתר תורה. סמוך לארון הספרים עמד שולחן, ומסביבו ישבו אנשים ולמדו. באחד הימים ניגש אברך לארון הספרים והחל לטפס על מדפי הספרים כדי להגיע לאחד המדפים העליונים ולהוציא משם ספר. כמה מהיושבים בשולחן הסמוך העירו לו שיש סכנה בטיפוס על הארון, שהוא רעוע מאוד, וכתר התורה הנמצא למעלה יכול ליפול.
האברך התעלם מהאזהרות והמשיך בטיפוסו למעלה, והנה את אשר יגורנו בא: כתר התורה נפל ממרומי הארון ופגע במלוא עוצמתו בראשו של הגה"צ הרב מפידהייץ זצ"ל. הוא נפצע קשה מאוד בראשו. ברגעים הראשונים לאחר פציעתו עדיין היה בהכרה. הדבר הראשון שאמר היה, שבודאי האברך נבהל מאוד ממה שקרה, על כן ביקש: "תנו לו כוס קפה כדי להרגיעו!"…
מבהיל! אדם שפרפר בין חיים למוות לאחר מכה כה אנושה, ועל מה הוא חושב? שצריך להרגיע את האברך שהתעקש, ולא היה מוכן לשמוע לאזהרות שהזהירו אותו. איזו גבורת הנפש ואצילות המדות! לאחר שסיים הרב מפידהייץ את בקשתו אודות האברך, איבד את הכרתו ותקופה ארוכה היה מאושפז בבית החולים תלוי בין שמים לארץ, עד שבחסדי השי"ת שב לאיתנו.
(מתוך 'נועם שיח' שלח תשפג בהוצאת מכון אפריון לשלמה)