"בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (לה ג)
מאת: הרב צבי גטקר
שבת היא מתנה, יום של המלכת ה' בעולם, של גילוי שכינה, יום שבו ה' ציווה אותנו לעזוב את כל החשבונות, ולהתרכז, מתוך המנוחה, באמת ואמונה, בבריאת העולם, ובהשגחת הבורא.
ביום זה, עלינו לא רק לשמור את איסורי השבת, אלא לדאוג להיות במנוחה נכונה, בלא לראות אפילו חלילה חילולי שבת, ראייתם אמנם אינה עבירה, אך היא מעקרת את עיקר המטרה, שהיא ההתרכזות שלנו באמונת הבריאה.
יהודי מסיים תפילת ערבית של ליל שבת, נכנס בליווי מלאכי עליון לביתו, מזמר לכבודם, ולכבוד השבת, שמחה בבית, הוא נעמד ע"י השולחן, ונהיה שותף למעשה בראשית.
תשמעו יהודים!! בזה הרגע שאתם נוטלים את הגביע המלא ביין, ובאמונה יוקדת אתם אומרים: אשר קדשנו במצוותיו ו'רצה בנו' ושבת קדשך ב'אהבה וברצון' הנחלתנו זכר למעשה בראשית… בזה הרגע נהייתם שותפים למעשה בראשית. משום שאכן כן, מעשה בראשית, צריך זכרון, העולם רוצה לשכוח חלילה, שיש בורא שמשגיח, ויש לו תכנית ורצון נעלה מעולמו אשר ברא, ובמצב כזה, יסודות העולם מתרופפים!, ממש כך, עד, עד שבא היהודי, נעמד עם הכוס, ומכריז בעוז, ויכולו השמים והארץ, באותו הזמן, העולם מתייצב ומתחזק, והנה יכול הוא לעוד שבוע של ימי מעשה.
הייתי באיזו שבת גיבוש
הייתי באיזו שבת גיבוש, מספר הג"ר חיים ברוך נבנצאל שליט"א ראש ישיבת תפארת יעקב בזכרון יעקב, ונהגתי שם את חומרותי בהלכות שבת. יהודי נכבד, שאל אותי, מדוע הינך מחמיר כ"כ וכי הינך סבור כי גדולי הפוסקים הסבורים שההלכה היא להקל טועים?
במקום לענות לגופם של דברים, מה עניינה של הנהגה מחמירה, סיפרתי לו כי שבוע שעבר לבשתי את בגדי השבת ויצאתי לתפילת ערבית, השמש שקעה זה מכבר, ואני כבר לאחר קבלת שבת שליו ונינוח, צועד לכיוון בית הכנסת, ולפתע בא לקראתנו אדם, בעל חזות יהודית, ראו בבירור כי הוא אינו מתושבי המושבה הגרמנית, אלא יהודי מזרע אברהם, הולך גם הוא נינוח ודשן, ומקטרת בפיו, והוא מסלסל מתחת לשפמו ענני עשן.
קפאתי על מקומי, פרשתי את ידי למולו, ואמרתי לו בנימת תמיהה, יהודי שאבעס!!!, אך הוא בשלו..
לאחר שהלך, שאלו אותי מלווי, וכי היה לך מחשבה שהזעקה שלך תזיז אצלו משהו?
עניתי להם במשל: משל למה הדבר דומה, חתן קנה לכלתו שעון זהב, אבל לא סתם שעון זהב, אלא לאחר סבב התייעצויות ארוכות עם כלל בנות המשפחה המורחבת הוא קנה שעון זהב משובץ ביהלומים יקרי ערך, בשווי של 5000 דולר!, וואו. כל בנות המשפחה המתינו בדריכות לסעודת ה'תנאים', איזו התרגשות, לא בכל יום רואים כלה מקבלת כזה תכשיט יקר ערך, מגיע הרגע, החתן מוסר את השעון, והכלה לוקחת את זה וזורקת בכעס על הרצפה תוך כדי שהיא קוראת לעברו: מה הבאת לי?, אזיק ליד מצופה באבני פלסטיק?!… תתבייש. כולם לא מוצאים איפה לשים את עצמם, מרוב תמהון ובושה, הם ממש יוצאים מעורם.
זה הרי לא נשלט הזעקה: שאבע'ס!!.
כן הוא הדבר אמרתי להם, כלפי שבת קודש; הקב"ה, אבינו אב הרחמן, הביא לנו מתנה מיוחדת, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, איזו התרגשות, לובשים שיראים של שבת ויוצאים לרחובה של עיר, לראות את היופי של המתנה הייחודית. ופתאום רואים איזה אדון מעשן בשבת או חלילה נוסע ברכבו ודורס את השבת.. זה הרי לא נשלט הזעקה: שאבע'ס!!.
כן הוא הדבר אמרתי לאותו נכבד, אילו היית שואל אותי על חומרות בענייני מאכלים, הייתי אולי נכנס איתך לדיון לגופם של חומרות, אבל כאן הלא מדובר במתנה, תבין אותי, יקרה היא לי, ויש מקום של כבוד, לחששותי, להפסיד ממנה ולו משהו.
וכאן המקום לסיפורו של הרב ליאור גלזר מקריית הרצוג שבבני ברק, על ההשגחה שיש למי שבכל כוחו מעוניין להימנע ממגע עם חילולי שבת.
בעיקרון הייתי אמור לגור בכלל בחולון, מספר הרב גלזר, אבל בזכות השבת אני כאן בבני ברק, ומעשה שהיה, ממש כך היה: התארסנו למז"ט, וסיכמנו כי בתחילה נמשיך לגור בחולון בסמוך לישיבה בה שקדתי בהתמדה.
הכלה, דאגה לדירה נאה וקרובה לישיבה, חתמנו על חוזה שכירות לשנה, והמשכתי ללמוד, אשתי, הכלה דאז, דאגה לאבזר את הבית, לסדר מה שצריך, ושלחה לעדכן אותי שבוע קודם החתונה, כי אם ברצוני לארגן את חפצי בדירה אני מוזמן, ומהזמנה למעשה באותו היום באתי אל הדירה, הנחתי מה שחשבתי להניח, ויצאתי.
בכניסה לבניין ישב מישהו.., הוא ראה אותי יורד נעמד הושיט את היד, ואמר לי, אהלן חבר, באת לגור כאן?, כן אמרתי לו, אני חושב לגור כאן, אה איזה יופי, הוא אמר, אתה נראה שכן טוב, וכבר עכשיו אתה מוזמן לחגיגה שאני עורך בכניסה כל שבת.., כששמעתי כך פני האפירו, בירור קצרצר עם האיש העלה כי מידי פעם בליל שבת נערכת במקום מסיבה של חילול שבת, ה"י.
תיכף עליתי אל הדירה, ולקחתי בחזרה את כל חפצי, ומיד דאגתי להודיע לכלה כי הדירה ההיא שחתמנו עלי' חוזה, לא רלוונטית, במקביל גם הודעתי לבעל הדירה כי אני ממש לא מרוצה מכך שהוא לא עדכן אותי על המתרחש בבנין בשבתות, וכי החוזה בטל.
לא עוברות כמה שעות, וצד הכלה מתקשרים לברר האם יש לי תכנית אחרת לדירה, עניתי להם שעדיין לא, אך אני סמוך ובטוח כי משמירה על כבוד השבת לא נינזק, ובס"ד תהיה לנו דירה.
עוברים עוד יומיים, וקיבלתי טלפון מרב של משפחת הכלה, המעוניין לברר איתי אם אני מבין את המשמעות לכך שאין לנו דירה לחזור אליה מהאולם..
אני בעוז רוח, אמרתי לו שוב, כי אני סמוך ובטוח בכוחה של השבת ונותנה, שוודאי לא יטשנו ותהיה לנו דירה מצויינת עוד יותר ממה שהיתה לנו.. כששמע כך, הניחני להמשיך בדרכי.
יום לפני החתונה, כשכבר אפילו בליבי החלו פרפרים לרחש
והנה, יום לפני החתונה, כשכבר אפילו בליבי החלו פרפרים לרחש, מה יהיה, בשעת בוקר אני מקבל טלפון, שלו' אני מדבר עם גלזר?, כן, עניתי, והקול מעבר לקו שואל, רציתי לברר התחתנתם כבר?, מחר בעזרת השם אנחנו מתחתנים עניתי, ואז האדון מעבר לקו אומר באכזבה, טוב אז זה כבר לא רלוונטי, שיהיה במז"ט.., שנייה לפני שהוא ניתק, אני זועק לשפופרת, אדוני תמתין רגע, על מה מדובר?, והוא מסביר, תראה אתם התארסתם ופרסמתם בעיתון מודעת אירוסין, נכנסתם בעקבות הפרסום להגרלה על יחידת דיור לשנה חינם ע"ח המערכת, הבוקר נערכה ההגרלה, ועליתם בגורל, אך כיון שאתה אומר שמחר אתם מתחתנים אני מבין כי כבר שכרתם דירה וזה לא רלוונטי.
מה אתה מדבר, עניתי לו, לא רלוונטי?, אין לך רלוונטי יותר מזה, וסיפרתי לו את המצב בו אני נמצא והסיבה לכך.
ההוא התרגש, ואמר לי, תראה, קשה לי לחשוב על המאמץ העצום שנדרש ממני כרגע, לדאוג לנקיון ולכמה תיקונים דחופים שצריך לבצע ביחידה בתוך פחות מיום, אבל כשזו הסיבה אני נרתם.
סוף דבר, מאז אנחנו מתגוררים בבני ברק!
ללמדך: כי השבת אינה רק שמירה על חובות השבת, לא פחות מכך, השמירה על כבודה ורוממותה של שבת היקרה בליבנו אנו.
(לתגובות והארות [email protected])