השכן החדש התעקש, "אני חייב להיכנס. תן לי בבקשה לשבת אצלך בסלון". ברקוביץ כבר היה בטוח שהוא 'זכה' בשכן שאינו לחלוטין בקו השפיות

כתוב בפסוק 'חכם לב יקח מצוות', ומי ששכל בקדקודו יחפש תמיד לקיים מצוות כאלו שמזכות אותו באופן תמידי בעוד ועוד מצוות. כמו שדרשו חז"ל על 'עושה צדקה בכל עת', שזה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים לפי שיטה אחת, או המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן לפי שיטה אחרת. וכן 'וצדקתו עומדת לעד' שזה הכותב ספרים ומשאילם לאחרים ועוד.

ומעשה היה ביודעי ומכירי, יהודי שהגיע להתגורר בדירה שרכש בבניין די ישן, ובעודו פורק את החפצים מהמשאית יחד עם הפועלים, ניגש אליו אחד השכנים בבניין, מקדם את פניו בברכה וברוחב לב, עם חיוך ענק ואומר לו ש"שלום עליכם ר' ייד, אני שמח שיש לנו כזה שכן חשוב כמוך, אתם נראים משפחה מאוד איכותית, ותדעו שכל מה שאתם צריכים אפשר לבוא ולדפוק אצלנו בדלת ונשתדל לעזור ככל האפשר".

כמובן שאותו שכן חדש הודה מקרב לב על המחווה הנפלאה, אלא שאז הוסיף השכן עוד הערת אגב: "אם ברקוביץ מהקומה השלישית יבוא להחתים אותך על איזה דף, אז תדע שלא כדאי לחתום כי הוא רוצה להרחיב את הבית וחסרה לו עוד חתימה אחת בלבד כדי להגיע ל-80 אחוז הנדרשים. אם תחתום לו, מחר בבוקר כבר יהיו פה פועלים ערבים ומשאיות והרבה הרבה לכלוך ובלגאן, ובכלל, המרפסת שהוא רוצה להוציא, תחסום לך את האור בחלון של חדר הילדים, והשירותים והאמבטיה שהוא רוצה להוסיף תכביד מאוד על האינסטלציה של הבניין שגם ככה לא במצב טוב במיוחד…".

השכן החדש נשאר עם לסת שמוטה, ורעייתו שעמדה מהצד ושמעה את ה'הדרכה' המפורטת, נדהמה לא פחות.

היא הסתובבה לרגע כדי לטפל בילד שנפל וקיבל מכה קטנה, וכשהסתובבה חזרה כבר לא ראתה את בעלה. הוא נעלם מעיניה, ועשה את דרכו בדילוגים אל הקומה השלישית נוקש על דלתה של משפחת ברקוביץ…

כשמשפחת ברקוביץ פתחה את הדלת, ביקש השכן החדש להיכנס לשיחה עם בעל הבית, אבל בעל הבית השיב בהיסוס שלא נעים לו, כי הימים ימי ערב פסח, שקיות עמוסות בקניות מונחות בכל מקום, שקי תפוחי אדמה, חבילות של מצות, ערימות של כלים חד פעמיים ועוד ועוד.

אבל השכן החדש התעקש, "אני חייב להיכנס. תן לי בבקשה לשבת אצלך בסלון". ברקוביץ כבר היה בטוח שהוא 'זכה' בשכן שאינו לחלוטין בקו השפיות, וכשהשכן החדש ביקש "תביא לי את הדף", הוא כבר אישש לעצמו את המחשבה הזאת בלבו. "על איזה דף מדבר כבודו", בירר בעדינות כדי שלא לעצבן את השכן המשונה, אין לדעת כיצד יגיב אם עצביו הרופפים יתרופפו עוד קצת.

"הדף עם החתימות", הסביר השכן, "הדף שבו חסרה לך עוד חתימה אחת כדי להגיע ל-80 אחוז שמאשרים לך להרחיב את הבית".

באיחור ניכר הבין ברקוביץ שזהו יום המזל שלו. הוא רץ לחפש את הדף והשכן החדש העיף מבט סביבו ונחרד למראה עיניו. דירת שנים וחצי חדרים, משפחה עם תשעה ילדים ושני הורים ב"ה, צפיפות מחרידה!

כשהונח הדף לפניו הוא אפילו לא קרא את הטקסט, מיהר לחתום את שמו המלא, והודיע לשכן: אנחנו עוד נדבר, אני אשמח להכיר אותך בצורה יותר רצינית, אבל עכשיו אשתי מחכה לי למטה עם הפועלים היא אפילו לא יודעת לאיפה נעלמתי לה…

ברקוביץ רץ אחריו כדי להודות לו, אבל הוא כבר עשה את הדרך בדילוגים במורד המדרגות כדי להצטרף לאשתו בהשגחה על הפועלים.

"תגיד לי, למה אתה מחפש מריבות", שאלה האשה כשסיפר לה בעלה להיכן נעלם, "השנייה נכנסנו לבניין, מה יקרה אם תחתום אחרי פסח, מה כל כך בוער?…".

והוא השיב לה תשובה שהתקבלה על דעתה: בזמנינו אנחנו לא זוכים לקיים מצוות הכנסת אורחים כמעט. כשאנחנו כבר כן מארחים מישהו זה רק בשבת, כשנוח ונחמד לנו לקבל אורחים ולהסב איתם לסעודות השבת. מתי בפעם האחרונה הכנסת אורחים ונתת להם לאכול בארוחת בוקר של יום שני או שלישי? בארוחת הצהרים של יום רביעי או חמישי?

"זה לא קורה, אנחנו חיים בדור שבו מי שרעב פשוט נכנס לקיוסק הסמוך וקונה לעצמו שני בורקסים עם פחית שתיה. אנשים לא מתארחים זה אצל זה כמו בעבר.

"אבל יש מעלינו זוג עם תשעה ילדים בשניים וחצי חדרים, עם החתימה שעכשיו חתמתי הם יוכלו לבנות עוד שני חדרים אולי יותר, המשמעות של זה היא שיהיה להם מקום, אני מכניס אורחים בכל רגע ובכל שעה, נותן להם לבנות מעל החצר שלי, מעל חלק מהמרפסת שלי, זאת מצווה תמידית, בכל רגע ורגע תיזקף לנו עוד זכות. האם כזאת מצווה חשובה צריכים לדחות לאחר הפסח?".

(המאמר המלא יפורסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת')