פרימו לוי. כימאי איטלקי צעיר שנתפס על-ידי הפשיסטים בשנת 1944 בהרי צפון איטליה תוך פעילות פרטיזנית חובבנית, וכשהצהיר כי הוא יהודי הועבר לידי הגרמנים שהעבירוהו עם יהודים רבים נוספים לאושוויץ. באושוויץ שובץ לעבודה במחנה אושוויץ מס' 3 שנקרא גם בונה או מונוביץ. והגם שהיה זה מחנה עבודה ולא מחנה השמדה כמו ביקרנאו, התנאים היו תנאי גיהינום עלי אדמות.
הוא שהה במחנה קרוב לשנה, ועקב מחלת השנית בה חלה ברגע האחרון נבצר ממנו לצאת למצעד המוות. עת פונה המחנה. נותר הוא אפוא זרוק בצריף שהיה מכונה "בית החולים" שבמחנה, בחדר לחולים במחלות מדבקות. הוא שוחרר על-ידי הרוסים.
פרימו לוי, הגם שכאמור היה כימאי במקצועו ובהשכלתו, מגלה בספריו הבנה מעמיקה בנפש האדם וספריו חודרים לעמקי נבכי נפשו המפותלת של עובד הכפיה ושל האסיר במחנות הנאצים. ספרו המרכזי נקרא "הזהו אדם". בפרק האחרון מתאר פרימו לוי, כיצד אחרי שהנאצים ברחו והמחנה נשאר מוזנח כבוי וגוסס ולא היו בו אלא גופות חצי מתות שלא ידעו מה לעשות, בלי מזון, בלי תאורה, בלי מים ובלי חימום, רק זוהמא ושלדים גוססים בכל פינה – הלך הוא ושני חברים לחפש תנור. והימים ימי חודש ינואר, הקור הגיע עד למטה מ-53 מעלות מתחת לאפס. החלונות בצריף בו שהו היו שבורים והקור נורא. מצאו תנור בצריף שנשרף עד היסוד וגררו אותו לצריף שלהם.
כותב פרימו לוי: "סוף סוף הגעתי לצריף ומסרתי את התנור לידי שארל. נשימה קצרה בגלל המאמץ. לנגד עיני ריצדו כתמים שחורים. כעת צריך היה להדליק את התנור. הידיים של שלשתנו היו משותקות והמתכת הקרה נדבקה לאצבעות, אבל הכרח היה להדליק את האש כדי שנתחמם ונבשל את תפוחי האדמה. מצאנו פחם, עצים וגחלים בצריפים השרופים. כשתוקן החלון המנופץ והתנור התחיל לחמם, הורגש כיצד רפה המתח בלבו של כל אחד.
"לפתע פנה טוברובסקי (יהודי פולני-צרפתי בן עשרים ושלוש, חולה טיפוס) אל החולים האחרים והציע שכל אחד יפריש פרוסת לחם עבורנו, שעבדנו. ההצעה התקבלה.
"רק יום לפני כן לא יכול היה להתרחש מאורע מעין זה. חוק החיים במחנה אמר: 'אכול את לחמך ואם תצליח גם את לחמו של שכנך'. קל וחומר שלא היה מקום לשום הכרת טובה. אכן, הצעתו של טורונובסקי סימלה באמת את מות המחנה. זה היה המעשה האנושי הראשון שנעשה בינינו. אני סבור שניתן לומר כי באותו רגע התחיל התהליך שהחזיר אותנו – ההפטלינג שנשארו בחיים – לחיק חברת בני האדם" ("הזהו אדם" עמ' 371).
מדהים עד כמה אדם שגדל בבית הרחוק מתורה ומעולם לא למד תורה, מצליח להגיע להגדרה כה יהודית, כה אמיתית, כה תורנית. שהרי צדק פרימו לוי. הרי הכל התחיל מהכרת הטוב. אברהם אבינו החל לחפש את האלוקים מתוך מידת הטוב שבו, כי רצה להכיר טובה למי שאחראי על כל הטוב שיש סביבו. כפוי הטובה אכן מוציא את עצמו מחברת בני אדם, ואולי גם מהגדרתו כאדם בכלל; ותחילת השיבה אל המין האנושי היא יישום מידת הכרת הטוב.
(מגזין 'במה' bama.org.il 124)