החום הבני ברקי של שלהי דקייטא לא הרתיע אותו, יהודי חשוב מתושביה של בני ברק. הוא הסתובב מהכא להתם סורק דוכן אחרי דוכן בשווקי ארבעת המינים הפזורים בעיר במטרה למצוא לולב מהודר ומיוחד שיענה על דרישותיו הגבוהות.
ליד אחד הדוכנים הוא התעכב שעה ארוכה וברר לולב אחר לולב במתינות. עיניו כבר כהו מהשעות הארוכות של המבטים המרוכזים אבל הוא לא אמר נואש, ועל אף שהוא לא מצא את מבוקשו גם בדוכן הזה הוא החליט להמשיך הלאה ולא להתייאש.
רגע אחרי שהוא פנה להמשיך הלאה צדה עינו את דמותו ההדורה של בעל הקהילות יעקב – 'הסטייפלער' זצוק"ל כשהוא ניגש לדוכן גם הוא בנסיון למצוא לולב כלבבו. הוא עמד שם מספר רגעים והביט במחזה בעניין. לתדהמתו הוא רואה את הסטייפלער בוחן מספר לולבים בודדים מתוך הערימה ולאחר דקותיים מרים לולב כלשהו משלם וחוזר לכיוון ביתו.
מיודענו האברך נרעש מה'מופת' שנגלה לעיניו בלי להתאמץ… הוא עומד שעה ארוכה ובודק לבלי תועלת, והסטייפלער שכנראה משמיים חסים על זמנו היקר מוצא לולב תוך דקות בודדות מאותו דוכן גופא… בדרכו הלאה פגש האברך את אחד מנכדיו של גדול הדור. הוא נרעש לעומתו ואמר לו: בוא אני אספר לך מופת טרי טרי… ממש עכשיו לנגד עיני קרה המעשה. הוא סיפר לו את אשר ראו עיניו ולא זר.
הנכד הנהן בראשו וענה לו, אמת נכון הדבר, אבל המופת הוא לא מה שראית אלא משהו אחר. בוא ואסבר את אוזניך בעיקרם של דברים.
זקני הקדוש מדקדק עד לאחת בכל מצווה כמובן, בפרט במצוות ארבעת המינים שחביבה עליו עד מאד. הוא טורח שעות וימים ארוכים למצוא את ארבעת המינים המהודרים ביותר שהוא יכול.
למעשה בביתו מונחים כל שנה מספר סטים מיותרים שנמצאים שם ללא שום שימוש. כאשר ניגש סבא לדוכן ומיד הוא רואה שאין מה לחפש שם, דרכו בקודש היא לקנות לולב אחד או אתרוג אחד מאותו דוכן. הוא חושש שמישהו יראה את המחזה שהוא עומד ליד הדוכן ומפשפש קמעה וממשיך הלאה ויסיק מזה שכאן אין מה לחפש, הלא גם הסטייפלער כבר היה כאן ולא מצא כלום… ובעל הדוכן יינזק.
בביתו מצטברים כל שנה מספר לולבים ואתרוגים שהוא בחר בהיסח הדעת בלי שום בדיקה, תוצאה של שיטוטיו הרבים למציאת ארבעת המינים.
אם תמצי לומר, זהו המופת האמיתי!!
***
בפרשתנו – פרשת המועדות אנו קוראים על שעיר ראש חודש המוקרב לחטאת. "ושעיר עיזים אחד לחטאת לה'".
בגמרא בחולין מובא דבר מתמיה.
'היינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה'? אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח'.
כפרה על הקב"ה???
איך שייך דבר כזה? האם יש משהו שכביכול הקב"ה צריך עליו כפרה?
בוודאי שאין הדברים כפשוטם, ומוסר השכל גדול באה התורה ללמדנו!
המסקנא הזו של הגמרא מובאת אחרי דין ודברים ארוך במהלכו מנסה כביכול הקב"ה 'לפצות' את הלבנה על מיעוטה.
אחרי המעשה הידוע בו הלבנה טוענת לבורא העולם את טענת 'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד' והיא יורדת מגדולתה, טוענת הלבנה טענה מוצדקת. "וכי משום שאמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?"
אז הקב"ה מנסה בכמה אופנים לפייס את דעתה. הוא ממשיל אותה גם ביום וגם בלילה וקורא את הצדיקים על שמה ואף קובע את החודשים והמועדים להימנות על פיה. כל זה לא מספק אותה. לכל דבר יש ללבנה תשובה למה זה לא מספיק טוב.
כאן, כשכלו כל התנחומים ועדיין הלבנה לא מוצאת נחמה, מבקש הקב"ה מעם ישראל שיביאו כפרה עליו על שמיעט את הלבנה.
בוודאי שכל הנעשה מאת הבורא יתברך בחכמתו העצומה, אין לנו השגה בו והוא דבר מוחלט ובלתי מושג מצידנו בכלל.
ובכל זאת בא המעשה הזה ללמדנו את המעשה אשר נעשה ואת הדרך נלך בה.
גם כאשר הטענה שלך צודקת וגם כאשר אתה מאה אחוז בסדר ואף אחד לא יכול לטעון עליך שום דבר…
אבל אם מאן דהו נותר פגוע ומאוכזב, מן הראוי לרצות אותו. על כל פנים זה מצריך כפרה…