"דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל"
ידועים דברים הרמב"ם שכתב בסוף ספר זרעים "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים".
ולהבנת ההשוואה בין 'כתר כהונה ל'כתר תורה', ולמה מצא הרמב"ם לדמות את הלומד לשבט לוי, נבאר, שאין זאת רק מחמת העובדה שמשליך על ה' יהבו, אלא באמת מעלת היא אותה המעלה ממש.
הדברים יתבארו מתוך מעשה שהיה עם מרן בעל החפץ-חיים, שממחיש היטב את הענין (מובא בספר 'טללי אורות', פרשת כי תשא):
פעם נכנס אחד התלמידים לפני רבינו. שאל אותו החפץ-חיים: האם הינך כהן? השיב התלמיד לא, אינני כהן.
שאל אותו החפץ-חיים: ומדוע אינך כהן? אמר לו: כי אבי אינו כהן! המשיך החפץ-חיים ושאל: נו, ומדוע אביך אינו כהן?! עמד התלמיד נבוך ולא ידע למה חותר החפץ-חיים.
נענה לו החפץ-חיים ואמר: יודע אתה מדוע אני הנני כהן ואתה אינך כהן? – מפני שאחרי מעשה העגל כשקרא משה רבינו (שמות לב, כו) "מי לה' אלי", נאספו אליו כל בני לוי, ולכן זכו לכהונה, הם, בניהם ובני בניהם עד עולם.
הוסיף החפץ-חיים ואמר: מכאן למדים אנו שכשם שכך זכו אבות אבותינו בכהונה, כך גם כל מי שנענה לקריאה 'מי לה' אלי!', עד סוף כל הדורות – זוכה לו ולזרעו למעלה יתירה על פני שאר האומה!
מתוך תגובה ששיגר הרב שווארץ שליט"א למאמר שהתפרסם ב'לקראת שבת' בעניין של מצוות 'וקידשתו'.