בלעם שתום העין עליו נסובה פרשתנו הוא הדוגמא ממנו לקחו חז"ל את ההבדל בין עין טובה לעין רעה.
אלו מתלמידיו של אברהם אבינו ואלו – חלילה – מתלמידיו של בלעם הרשע.
להיות תלמיד של אברהם אבינו… וכי קלה היא בעיניכם?
זכורני שכבחור צעיר בישיבה קטנה היינו נכנסים ביראת כבוד לבית הכנסת 'פרושים' בשכונת גבעת שאול בירושלים, שם על הכיסא הישן היה יושב ולומד ללא הרף הגאון ר' מרדכי צוקרמן זצ"ל.
"הוא תלמיד של החפץ חיים" היינו מתלחשים ביראת כבוד. העיניים שלו זכו לראות את הכהן הגדול מראדין… ואנחנו באנו להביט שם באותם עיניים עתיקות ואולי גם לתפוס רגע של הפוגה ולקבל ברכה מ'התלמיד', שלמרות גאונותו העצומה והתמדתו הנוראה החשיב את עצמו אך ורק כתלמיד של החפץ חיים. וזה הספיק לנו כבחורים צעירים ולעוד המוני אנשים לבוא ולהתבשם מאורו ומתורתו.
גם לנו יש אפשרות.
גם אנחנו יכולים להיות 'תלמיד'!
לא של החפץ חיים ואפילו לא של אמורא או תנא.
יש לנו אפשרות להיות תלמידים של אברהם אבינו… לא פחות!!
צריך 'רק' לסגל לעצמינו את המידות האלו המנויות בפרקי אבות. עין טובה רוח נמוכה ונפש שפלה…
עין טובה היא המידה הבסיסית של כל אלו. היא ההתחלה של הדרך להימנות על חבורת תלמידיו של אברהם אבינו. פשוט לפרגן. להנות מזה שלשני טוב ושמח.
למה זה כל כך מסובך לנו??…
הרה"ק מסאטמר בעל הדברי יואל כדוגמא.
כידוע בהיכלו של בעל הדברי יואל חינכו לצדקה. אמריקה של אותם ימים לא הסבירה פנים למשולחים, עד שהגיע הסאטמע'ר רוב וחינך את בעלי הממון לצדקה. שם היה בית המדרש הראשון שיכלו להיכנס אליו ולצאת עם אלפי דולרים ואף יותר…
כל זה היה בבואה דבבואה לעומת מה שהתרחש בחדר הפנימי של הרוּב… שם זרמו מיליונים. ללא גוזמא. הוא היווה דוגמא אישית בכך שסכומי כסף עצומים עברו תחת ידיו לצדקה וכמעט שלא לן במעונו סכום כסף משמעותי אף פעם.
בענייני הצדקה הוא לא נתן לאף גבאי או משמש להתערב. הוא זצ"ל אישית קיבל את האנשים, שמע את צרותיהם והחליט על הסכום.
בהזדמנות אחת נכנס יהודי ששפך את מרת ליבו בקודש פנימה. הוא סיפר על צרות מצרות שונות. חולאים משונים במשפחתו ותסבוכות כלכליות עם בנקים ונושים מהשוק האפור. ליבו של הסאטמר רוּב נחמץ והוא העניק לאותו אדם סכום משמעותי מאד שהיה בו כדי להעמידו על רגליו ולחלצו מכל צרותיו גם יחד…
כשיצא היהודי שמח וקורן מאושר מאת הקודש נכנס אחד המשמשים בקודש שהבין את אשר התרחש. הוא הכיר את היהודי וחרה לו שהוא הצליח להערים על הרבי ולהוציא ממנו סכום הגון כל כך.
"היהודי הזה שהיה כאן, הוא בעל בעמיו וככל הידוע לי אין לו אף אדם חולה במשפחה או צרה כלשהיא", נאם הגבאי בטרוניה אל מול הרבי. "כל מה שהוא סיפר כאן בחדר לא היה ולא נברא"! טען בתוקף.
למשמע דברי הגבאי נעמד ה'דברי יואל' על רגליו ופניו להבים. תחזור שוב על דבריך, פקד על הגבאי. האם אתה בטוח בכל מילה?
הגבאי שב ואישר את הדברים. הכירות קרובה לו עם הברנש והוא לימד לשונו לדבר שקר גם מתמול גם משלשום…
הרבי שב והתיישב על כיסאו באנחת רווחה. "החייתני". הוא אמר לגבאי.
כמה אתה משמח אותי, כמה צער אתה חוסך ממני. איזה חיות יש לי לשמוע שאכן אין לו שום צרה, יהודי שחי ברווח חיים טובים ונעימים. אה! אשריך ששימחת אותי בבשורה נעימה כל כך. ברכותיי לך שגם לך יהיו חיים טובים כל הימים…
הגבאי יצא המום מחדרו של הרבי, ולנו נותר רק להפנים וללמוד מוסר.
כשליהודי אחר טוב זה אמור לעשות לנו רק טוב ולא חלילה להיפך. אז נגיע למעלת עין טובה. אז נזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו.