מאת: מענדי
'נו, איך היה?' שאל אותי הרב סגל הגבאי המסור שלנו ביום ראשון בבוקר בבית כנסת.
'היה קשה' עניתי לו.
'מה קרה, שבוע אחד אתם כבר לא יכולים להסתדר בלעדיי, הרי מיניתי אותך לממלא מקומי…' תמה סגל הגבאי הוותיק.
'לא הבנתי אותי.. , התכוונתי שהיה קשה שלא היית איתנו… ברוך השם הסתדרנו איכשהוא אבל היית חסר לנו…'
עבודתו של גבאי בית כנסת אינה פשוטה כלל ועיקר, אם אבוא לכתוב את עלילותיו של גבאי בבית כנסת אפשר לכתוב ספר שלם, וכבר נכתבו כמה ספרים בנושא… גבאי צריך להיות איש חכם שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, זה יש לו שבת יארצייט של אבא שלו והוא צריך מפטיר, וזה יש לו בר מצווה, אבל פרשת פרה זה ספק דאורייתא ומי אומר שמותר בכלל להביא את ההפטרה ל'קטן'?… וכן על זה הדרך יש לו הרבה דילמות לפתור, שההוא לא ייפגע, ושהאורח יקבל את הכבוד הראוי לו, ושלא יהיה מידי מהר אבל גם לא מידי לאט. ואת הכל הוא עושה כמובן בהתנדבות מלאה.
אז מה יש לנו בבית כנסת הקטן שלנו?
ברוך השם אצלינו בבית כנסת – מניין קטן ונחמד שכולם מכירים את כולם – יש את 'הרב סגל' הגבאי הוותיק שכבר בקי ורגיל עם ניסיון של שנים רבות במקצוע ה'גבאות'. הרב סגל הוא גבאי שחי את המקצוע ברמה כזו שאם אתה פוגש אותו באולם חתונות ביום שני בשבוע אתה רואה שהוא שולף מהכיס פנקס קטן ורושם לעצמו את השמות של הסבים של החתן שיבואו להתפלל אצלו בשבת כדי שידע להתארגן מראש עם סדר ה'עליות לתורה'… וכך הוא כבר מנטרל מראש את כל המוקשים, ופותר כל צרה שלא תבוא, וגם את המשברים הקטנים שכן מצליחים להידחף לבית כנסת הוא פותר במהירות בחיוך רחב ובנעימות מיוחדת.
אז מה היה השבוע? ובכן, השבוע הרב סגל היה מוכרח לנסוע לשבת מחוץ לעיר לשמחה משפחתית אצל בנו, ומינה אותי הקטן למלא את מקומו ב'גבאות', זה אולי נראה משהו פשוט, אבל זה די מורכב. דבר ראשון במניין מצומצם כמו שלנו צריך לדאוג שבטוח יש מניין ושלא נמצא את עצמנו עומדים מחוץ לבית כנסת בערב שבת סמוך לשקיעה ומנסים לעצור אנשים בכוח שיבואו להשלים מניין ולשמוע את התירוצים של כל אחד על 'קביעות מקום' וכו', וחשוב מכך לגלות פתאום את האנשים הטובים שבאמת יש להם מקום קבוע ומכובד כדוגמת רב בית כנסת מהשכונה הסמוכה אבל ברגע שרואה שחסר לנו מניין בא להשלים מנין בחיוך רחב ומאיר עיניים.
בנוסף בתקופה האחרונה אין לנו בעל קורא קבוע, מאז שהבחור הנחמד שקרא לנו בקביעות התחתן ועבר לעיר אחרת, כל שבוע אנו מתחדשים בבעל קורא חדש ומעניין שהואיל בטובו השבוע לבוא ולקרוא לנו… וגם בעניין זה אפשר לכתוב מאמר נפרד על כל סוגי ה'בעלי קוראים', יש את אלו שלוקחים את העניין מאד ברצינות ובאים מוכנים, אבל אם מתקנים אותם פעם פעמיים הם עלולים לאבד את כל הביטחון, ויש את אלו שבאים רק עם חצי קריאה מוכנה והשאר, 'יהיה טוב'… וכמובן סוגי האנשים שמתקנים אותם זה נושא למחקר בפני עצמו, מה הדברים הדורשים תיקון ומה לא ואיך מעירים ל'בעל קורא' בלי שייפגע חלילה, בכל זה אני אפילו לא מתחיל לדון עכשיו…
למעשה, למרות שהרב סגל ניסה לפתור את כל הבעיות מראש, בכל אופן יש דברים שהם לא בשליטתו. הוא לא יכול לדעת מראש שאני לא יודע לדוגמא שהרב כהנא הוא 'לוין'… ואני תכננתי להביא לו עליית 'שלישי'… הרי הרב סגל גם אם תעיר אותו באמצע הלילה הוא יודע לדקלם את המגילת יוחסין של כל מתפלל בעל פה. (ובבקשה אל תגידו לי עכשיו שהייתי אמור לזהות את זה בשם המשפחה של הרב 'לוי' כי זה סתם עכשיו לזרות לי מלח על הפצעים…)
טוב, אני רואה שאני מאריך כבר יותר מידי, אגיד רק משהו אחד מיוחד, ששמתי לב אליה בכובעי כממלא מקום הגבאי…
אז ככה: הגיע אלינו בעל קורא אברך רציני ושקט כזה שנחבא אל הכלים. כמובן שכיבדתי אותו ב'עלייה לתורה' כמנהג המקום. ואז כשאני בעמדת הגבאי מול פניו, אני רואה שכשהוא מברך את ברכת 'אשר בחר בנו' הוא מתמלא בחיוך מאוזן לאוזן ושמחה ממלאת את פניו. וכשהוא אומר 'ונתן לנו את תורתו' מרוב התרגשות ושמחה הוא מרים קצת את העצי חיים עם חיוך מיוחד כמביע את שמחתו בקבלת התורה.
לאחר מכן שמתי לב שיש לו 'סימנייה' כזו ב'תיקון קוראים' שלו שזה בעצם דף צילום עם ציטוט מתוך ספר שכתוב שם: "מי שרוצה לבוא לשמחה, יהא שמח בקדושת יהדותו, במה שזכה להיות מזרע ישראל…"
עכשיו כבר ממש התחלתי לעקוב אחריו, מעניין מה עוד הוא מסתיר הצדיק הזה, ואז בעלינו לשבח זה הגיע..
כשהוא הגיע 'שלא שם חלקינו עמהם, שהם משתחווים להבל וריק'… פניו הביעו ממש סלידה וגועל והוא כשהגיע ל'ואנחנו כורעים… למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא', וואוו איזו שמחה מילאה את פניו… עד עכשיו אני זוכר את תנועת הפנים המיוחדות שלו עם החיוך הרחב כשאמר את זה.
הבעיה שאחרי התפילה לא העזתי לגשת אליו לבדוק מאיפה זה התחיל הסיפור הזה שלו שהוא שמח במיוחד בזה שהוא יהודי, אז תאלצו להסתפק בזאת… אולי אם הייתי ניגש הייתי שומע סיפור מעניין אבל התביישתי לגלות שאני עוקב אחריו כל התפילה… לפחות גיליתי מישהו שפיצח את 'סוד האושר' – "מי שרוצה לבוא לשמחה, יהא שמח בקדושת יהדותו… שלא עשני גוי".