"כי תצא למלחמה על אויבך"
יהודי קדוש היה רבי אברומל'ה קאליסקר זצ"ל – מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, וכה סיפר פעם לתלמידיו:
כשעלתה בלבי ההחלטה לעלות לארץ הקודש ולהשתקע בה, ארזתי את מטלטלי ויצאתי לעבר הנמל. בהגיעי ליד סיפון הספינה, והנה אני רואה את היצר הרע שנצמד אלי.
ניגשתי אליו ואמרתי לו: "שמע נא ידידי, עד עכשיו היינו יחדיו בכל מקום כאן בארץ העמים, עכשיו אני עולה לארץ ישראל, אולם עני ואביון אני ואין בידי די ממון לשלם דמי נסיעה עבור שניים. הבה ונחליט עכשיו: או שאני נוסע או שאתה נוסע!".
אמר לי היצר הרע: "ראה ר' אברומל'ה, כאן בארץ העמים, עם כל הטומאה שיש בחו"ל, לא הצלחתי להכניע אותך. בארץ ישראל, עם כל מעלות הארץ וקדושתה, לבטח לא אוכל לנצח אותך. סע אתה ואני אשאר כאן…".
עליתי לספינה ושמחתי היתה גדולה ועצומה: לנסוע לארץ ישראל, הארץ הקדושה, בה אפשר לקנות קניינים עצומים של קדושת הארץ, ועוד ללא יצר הרע, כמה נפלא, אין שמחה גדולה מזו!
אך כשהגעתי לארץ ישראל, עוד בטרם ירדתי לרציף והנה הראשון שבא לתת לי 'שלום עליכם' הוא לא אחר מאשר היצר הרע…
רצתי אליו וזעקתי לעברו: "שקרן ונוכל! לא כך אמרת לי שאתה נשאר בחו"ל? והנה אתה הראשון שבא להקביל את פני?!"
אמר לי היצר: "טעות היא בידך ר' אברומל'ה, מעולם לא הבטחתי לך הבטחה כזאת, אולי אחד מסוכני אמר לך זאת… שם, בארץ העמים, שממילא המקום אינו ראוי לקנות מעלות נשגבות, אינני צריך לפעול בעצמי. לשם שולח אני סוכנים שיעשו את העבודה. דווקא כאן, בארץ ישראל, מחמת שניתן לעלות במעלות גבוהות, אינני סומך על אף אחד, כאן אני פועל בעצמי להחטיא בני אדם!"…
ר' אברומל'ה קאליסקר, שהיה גדול ועצום בעבודת ה' טהורה, לא סיפר סתם סיפורים בצורה מליצית זו. נתבונן אפוא מהו המסר אותו רצה להעביר לתלמידיו.
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע
חז"ל הקדושים (ברכות ה ע"א) לימדונו היאך הוא סדר המלחמה ביצר:
"אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר (תהלים ד) 'רגזו ואל תחטאו. אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יעסוק בתורה, שנאמר: 'אמרו בלבבכם'; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יקרא קריאת שמע, שנאמר: 'על משכבכם'; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יזכור לו יום המיתה, שנאמר: 'ודומו סלה'"
טמון כאן יסוד פשוט, יסוד שיהודי אינו יכול לזוז בלעדיו, ונקדים מעשה:
הגה"צ רבי יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת 'אור ישראל', ניגש פעם ליהודי מבעלי הבתים של פתח תקוה בראש חודש אלול ואמר לו: "ר' משה, ידוע הנך שהיום ראש חודש אלול, ועוד מעט מגיע ראש השנה, יום המשפט. הבה ונחזור בתשובה!"
היהודי הישיר מבטו אל הגר"י וענה: "יסלח לי כבודו, אך אני כבר עברתי בימי חיי שישים ושלוש פעמים את חודש אלול, שישים ושלוש פעמים ראש השנה ויום כפור, ומעולם לא היה לי על מה לחזור בתשובה, אינני חוטא!"…
ר' יעקב הבין שלדבר לליבו של שוטה זה איננו יכול, אבל בישיבה יכול הוא לזעוק. נעמד בישיבה וזעק: "רבינו נסים גאון בוכה בוידויו ואומר: 'רבונו של עולם, אם אעמוד לפרט את חטאי, יכלה הזמן והם לא יכלו'. רבינו ניסים גאון – קודש הקודשים שאיננו יכולים להבין בקצה קצה השגתו במצוה קלה – אומר שאם ינסה לפרט את חטאיו, יכלה הזמן והם לא יכלו, והוא, הבעל הבית הזה, שבקושי תורם שעה ביום לעולמו הרוחני, אומר בביטחון ששישים ושלוש שנה לא עשה שום חטא, והוא מתכוון ברצינות, היתכן?!"
כך הקשה רבי יעקב זצ"ל, וענה תשובה פשוטה וברורה, אך נקדים מעשה שהיה, אותו שמעתי מידידי הרב יחזקאל יונגרייז שליט"א:
לפני למעלה מעשרים שנה, הופיעה כתבה בעיתון על מבצע שערכה עיריית תל אביב – פינוי מצבור ענק של גרוטאות מחצרו המרווחת של זקן מתושביה, שזה היה עיסוקו במשך עשרות שנים – צבירת גרוטאות. העיריה פינתה מאה חמשים משאיות אשפה מהמקום!
סופר שם, שאותו זקן ניסה בתחילה לעצור את הפינוי בצו בית משפט, אבל הפסיד במשפט. כשבאו לפנות בפועל – רקע בידיו ורגליו וניסה לעצור את המשאיות בגופו ממש, ונאלצו להשתמש בכוח להחזיקו במקומו שלא יפריע למהלך הפינוי.
בסופו של דבר צלח המבצע, העירייה פינתה את השטח לחלוטין, ובמקומה שלחה את מחלקת הנטיעות, שתלה מדשאה ענקית עם פרחי נוי ועצים, כשמערכת השקיה אוטומטית מופעלת אחת ליומיים, והגדילו לעשות כשהתקינו לו במקום ספסלי ישיבה נאים…
עברו חודשים מספר, והנה מתברר שאותו זקן יושב כל בוקר ומתענג על הגינה המהודרת, הוא אף שלח מכתב התנצלות לעיריית תל אביב, בו כתב ששמח הוא לראות שהשמש זורחת החל מחמש בבוקר ולא מעשר בבוקר [עד היום הגרוטאות כיסו לו את אור השמש עד השעה עשר]… שוב איננו סובל מקוצר נשימה, והנחשים והעכברים אינם עוד אורחיו הקבועים… ביום אחד הפך צעיר בשלושים שנה…
נשאל נא את עצמנו: היכן היה אותו זקן חמישים שנה, האם לא ראה שחצרו רוחשת עכברים ונחשים? האם לא שם לב שהוא חי במזבלה ציבורית? – התשובה היא: מי שחי בתוך הזוהמה אינו מרגיש בכך! עומד הזבלן מאחורי מכונית הזבל ונושם עמוק את הריחות הקשים, כשכולו מתענג בקראו: "מי זקוק לבשמים מלאכותיים, כשיש ריח טבעי של הבורא"…
יסוד זה זעק רבי יעקב ניימן זצ"ל: מי שחי עם היצר הרע כל הזמן – לא חש כלל שיש יצר הרע. הוא שקוע כל כולו ביצריו, טובל בהררי זבל ואינו מרגיש בצחנה הנוראה!
יושבות שתי נשים בחתונה, שתיהן לובשות בגדים הדורים. והנה המלצר עובר עם מגש מלא בתפודים אפויים טבולים בשמן כתום, והמגש מחליק מידיו ומתיז על חליפותיהן… האחת מעבירה מפית ואומרת "לא נורא", והשניה חרב עליה כל עולמה…
מה ההבדל ביניהן?
ההבדל עצום ונורא: הראשונה היתה שכנה של דודה של הכלה. היא הגיעה לחתונה בחליפה כהה, יפה אך לא הדורה במיוחד, ולכן גם כשהותז עליה שמן, לא ניכר הדבר כל כך. אך השניה היתה הכלה בעצמה, שביום כלולותיה היתה לבושה שמלת כלה לבנה וצחורה, וכל כתם שומני כתום, ולו הקטן ביותר, הופך את השמלה למשהו מכוער ולא ראוי ללבישה.
רבינו נסים גאון שנשמתו זכה וצחה, וכל נגיעה של היצר מהוה אצלו כתם נורא, הוא מבין מהו נקיון של נשמה, ומבין עד כמה כל רפיון קטן מהווה כתם נורא בנשמת האדם. לכן זועק הוא עד לשמים על עוונותיו: "יכלה הזמן והם לא יכלו".
להכיר בקיום היצר
זהו שאמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". אתה שואל במה? – בעצם זה שתכיר שיש יצר רע!
תחיה כל הזמן את הענין שהיצר אינו שוקט לרגע, כמו שכותב בעל החובות הלבבות: "אתה ישן לו והוא ער לך". היצר אורב לך בכל פינה אפשרית, כדברי חז"ל (ברכות סא ע"א): יצרו של אדם עומד בין שני מפתחי הלב".
(מתוך 'דורש טוב' – אלול)