וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ (כו א)
סיפר לי הרה"ח נעים זמירות ישראל החזן ובעל התפילה המפורסם רבי צבי הורביץ שליט"א, ממשפחת הלוויים המשוררים הידועים בשמם "שירת הלוויים", נכדי רבותינו הקדושים מלעלוב:
סיפור זה שמעתי מדודי הרה"ח המפורסם רבי דוד'ל הורביץ זצ"ל, ששמעו בעצמו מפי דודו האדמו"ר הרה"צ רבי פנחס דוד מבוסטון זצ"ל בן אחותו של רביה"ק רבי דוד צבי שלמה בידערמאן מלעלוב זיע"א. וכך היה מעשה.
זקננו הרה"צ שמעלקא הורביץ זצ"ל היה כידוע גיסו של רבי דוד'ל, בהיותו נשוי לאחותו הצדקנית מרת שיינע עלקא ע"ה, בתו של רביה"ק רבי אלעזר מענדל מלעלוב זיע"א. רבי שמואל שמעלקא היה אביהם של האדמו"ר רבי פנחס דוד מבוסטון זצ"ל וזקני הרה"צ רבי נתן נטע הנקרא בפי כל ר' נטע'ל.
זקני רבי שמואל שמעלקא נפטר בצעירותו בהיותו אברך בן ל"ו שנים. לאחר שנפטר התפלל עליו זקני הרה"צ נטע'ל, שעוד היה אז ילד פעוט, וכך גם אחיו הגדול רבי פנחס דוד מבוסטון.
והנה בלילה שבו מלאו 11 חודש לפטירתו, ולמחרת היו צריכים לסיים להתפלל עליו, התגלה רבי שמואל שמעלקא אל בנו, דודי זקני הרבי מבוסטון, ואמר לו במילים ברורות. "ברצוני שתתפלל עוד יום אחד לפני העמוד".
רבי פנחס דוד היה נרעש. הן מן החלום והן מהיותו מעין מדרש פליאה. הרי כידוע מסיימים להתפלל ביום בו נמלאים י"א חודש, ומדוע להוסיף? ואם כן, מה טעם רק עוד יום אחד ותו לא? כיוון שלא ידע פשרו של חלום הלך בבוקר לבית דודו רבינו הקוה"ט הרדצ"ש וסיפר לו על חלומו המוזר.
רבי דוד שמע את הדברים וענה לו ברוגע ושלווה. "כעת תלך להתפלל כדרכך בכל השנה האחרונה, לפני התיבה. ואחרי התפילה נלך ל'פעלד', בית החיים של הר הזיתים, ושם ניגש אל קברו של אביך ונשאל אותו מה פשר ההוראה התמוהה".
כך בפשטות: "נלך ל'פעלד' ונשאל אותו…"
וכך היה, רבי פנחס דוד התפלל באותו בוקר תפילת שחרית לפני התיבה, ומיד לאחר התפילה הלך אל דודו והם הלכו בצוותא לבית הקברות בהר הזיתים וניגשו אל קברו של זקני הרה"צ רבי שמואל שמעלקא.
בעומדם שם ליד הקבר, אמר רבי דוד לאחיינו: "החזק באבנטי (האלט זיך אן אין מיין גארטל) ואל תפחד, ונאמר ביחד חמישה פרקי תהילים (דודי רבי דוד'ל הורביץ ממנו שמעתי את הסיפור כבר לא זכר את חמשת פרקי התהילים).
לאחר אמירת חמשת מזמורי התהילים, מול עיניו הנדהמות של רבי פנחס דוד, צצה דמותו של אביו המנוח רבי שמואל שמעלקא בהקיץ, כבחיי חיותו, בדמותו וצלמו ממש, והוא עומד מעל ציונו.
רביה"ק רבי דוד פנה אל גיסו המנוח בלי שום התפעלות, ושאל אותו מה טעם הורה לבנו להתפלל עליו עוד יום אחד?
ענה זקני המנוח ואמר: "אני אינני זקוק לזה, אני את התיקון שלי כבר סיימתי מזמן. אלא מאי, היום הוא יום היארצייט של אמי המנוחה ע"ה ולכן רציתי שבני יתפלל גם עליה".
שאלו רבי דוד: "לשם מה אמך זקוקה לזה, והרי יש לך אחים – בנים של אמך המתגוררים בחו"ל, ומה פגם בתפילה שהם יתפללו על אמם?"
נענתה הנשמה ואמרה: "קדיש של נכד בארץ ישראל, חשוב יותר מקדיש של בן הנמצא בחו"ל"!
(גיליון 'אהל מועד' – לעלוב')