שעת לילה מאוחרת בחדרו של כ"ק האדמו"ר מטאהש זי"ע, במונטריאול שבקנדה.
אל החדר נכנס יהודי שחזותו העידה עליו שאינו מחסידי הרבי, ומבט אוהב שאוקיינוס של אהבת ישראל נשקף ממנו קיבל את פניו. הרבי שאלו לפשר בואו והלה השיב כי בא להיפרד מהרבי. 'אומנם אינני חסיד של הרבי במוצהר ובכל זאת הרי התגוררתי כאן בעיר שנים ארוכות ומפעם לפעם נכנסתי אל הרבי להתברך. עתה אני עובר למקום מגורים מרוחק ואיאלץ להתנתק, לפיכך באתי להיפרד'…
הרבי לחץ את ידו בחום, וביקש לדעת לאן מועדות פניו, להיכן הוא עובר דירה. האיש השיב כי הוא עובר לגור בעיירה קטנה ומרוחקת מאוד, שהרבי בקושי ידע שהיא קיימת על מפת קנדה… הרבי החל לשואלו בחום על המקום אליו הוא עובר, תנאי החיים והמחיה, ולא פסח על השאלה החשובה מכל: האם ועד כמה ניתן לקיים אורח חיים יהודי באותה עיירה נידחת… הלה השיב באנחה: 'האמת ניתנת להיאמר, שזה מקום שאין בו שמץ של יהדות. אין בית כנסת, מקווה, אוכל כשר או כל דבר אחר. אני אנסה להסתדר איכשהו'… השיב בגמגום כמתנצל, 'שכן אני מוכרח לעבור לשם, אינני יכול להישאר כאן עוד'.
הרבי, כחכם עדיף מנביא, הבין מיד שהיהודי שלפניו עומד לאבד כל קשר ליהדות, ולפיכך שאל: 'ולמה אתה מוכרח לעבור לשם? הרי אני מניח שאינך שש להתנתק מהמורשת היהודית, אתה לא באמת רוצה לשכוח מקיום המצוות כהלכה. אם אתה נוקט בצעד כה דרמטי לבטח יש לכך סיבה טובה… התואיל לגלות לי מה היא?'.
נבוך היהודי קמעא, נאנח שוב, וסיפר לרבי את הסיפור המלא, כשמדי פעם מבצבצת דמעה בעיניו: 'אכן כך, רבי. אני עוקר מכאן מחוסר ברירה ממש, שכן אינני מצליח לעמוד בתשלומי השכירות הגבוהים כאן בעיר. והאמת היא', המשיך מיד, 'שעשיתי הכל כדי להימנע מכך, עד כדי שבמשך תקופה ארוכה גליתי לעבוד בבלגיה הרחוקה. עבדתי קשה מאוד, הרווחתי הרבה כסף וגמרתי בדעתי שבכסף זה ארכוש לי בית כאן במונטריאול'… וכאן פרץ היהודי בבכי מר: wואז, לאחר תקופת עבודה ממושכת, אני צורר בכיסי עשרות אלפי דולרים – הסכום בו תלויה רכישת הבית במונטריאול, ויוצא לשדה התעופה. לפתע, כמה דקות לפני עלייתי למטוס, שני נוכלים עשו לי תרגיל הסחה נועז ובשילוב דרמטי של כוח ומוח – הוציאו ממני את הכסף… עליתי למטוס חסר כל, שב הביתה מתקופת עבודה ארוכה בלי דולר בודד. כך התייאשתי מלקנות כאן בית, ולכן אני עובר מכאן'! התייפח בכאב על עמלו שירד לטמיון…
הרבי שמע את דבריו, ולבו נשבר בקרבו. כמה עצוב וכואב לשמוע שיהודי עבד כל כך קשה, התאמץ עד כלות הכוחות, וברגע האחרון הכל ירד לטמיון. הרי זה קורע לב ממש! הרבי התעניין במעשה לפרטי פרטיו: מתי היה השוד, כיצד קרה, איך הגיב, כמה גנבו ממנו ומה חש. ולבסוף, הפטיר ובירך כי עוד יימצא השודד והוא יחזיר את הכסף, ואז נפרד ממנו לשלום.
והנה בבוקר, כמדי בוקר מגיע היהודי הלז לבית הכנסת, אם כי באיחור מהרגיל, שכן הלך לישון רק עם שחר. לקראת סוף התפילה ניגש אליו אדם זר ומוזר, אותו לא הכיר מעולם, ולחש על אוזנו: דאמור לי בבקשה, האם נגנב ממך תיק מלא מזומנים בשדה התעופה בבלגיה?'. הלה פער עיניים נדהמות, והשיב מיד בחיוב. 'אני מתנצל מעומק הלב!' השיב מיד האיש הזר, 'היה לי רגע קשה בחיים, ולכן הגעתי למצב ששדדתי אותך… באמת שלא רציתי להזיק לך כל כך… הרי לך את תכולת התיק במלואה, והוספתי כמה אלפי דולר – כפיצוי על עוגמת הנפש!' אמר האיש הזר, פנה לאחור ונעלם…
היהודי עומד בבית הכנסת, המום, משתומם עד כלות הנפש. הרי זה לא יאומן ממש! בדיוק עכשיו, בדיוק הרגע, נוחת כאן השודד האלמוני ובידו כל הכסף! הוא פונה לפינה צדדית, ספר את הכסף, וגילה כי אכן כן: כל הכסף כאן, ובתוספת כמה אלפי דולר פיצוי. רבונו של עולם, איזה נס על טבעי! דקות ארוכות עמד האיש המום, מופתע, מבולבל ונבוך כאחד, לא יודע את נפשו מאושר, מופתע מההתפתחות המרעישה שכדוגמתה לא שמע מעולם! ששודד יבוא אחר תקופה כה ארוכה וישיב את הכסף ששדד? וכיצד איתר אותו? וכיצד זכר בדיוק כמה היה בתיק? ומי הוא בכלל האלמוני הזה, ששדד, חזר בו, טרח לאתר אותו, והביא את כל הכסף בחזרה?!
כך או כך, כששב האיש לביתו, הודיע למשפחתו כי תוכנית חייו השתנתה. 'הכסף חזר אליי, ולכן אנו שבים לתוכנית המקורית – רוכשים בית במונטריאול, לא עוברים דירה. ישתבח שמו לעד!' סיכם האיש בחדווה, ומיהר אל הרבי, לדווח על ההתפתחות הדרמטית שהתרחשה, אותה תלה בברכת הרבי. הרבי שמח לשמוע, בירך את האיש כי ירכוש דירה מרווחת ונוחה, ואכן כך עשה האיש וקבע את מושבו במונטריאול לאורך ימים ושנים.
עשרות שנים חלפו, דבר המעשה המפעים עוד נותר חקוק בלבו, ודמותו האלמונית של השודד עוד היתה זכורה לו היטב. ואז, ביום מן הימים, בקצה אחר של קנדה, גילה האיש את השודד. הוא הבחין בתווי פניו שהזקינו מעט, אך לא היה לו ספק כי זהו השודד המוזר שהשיב את הכסף. על אתר פנה אליו וביקש לברר, האם אכן זו פגישתם השלישית – שכן נפגש עמו פעם בשדה התעופה בבלגיה – אז נשדד, ובשנית – בבית הכנסת בעת שהחזיר את הכסף, ועתה זו הפעם השלישית… 'זה אכן אני!' השיב האיש מיד, 'אך למעשה זו פגישתנו השניה, לא השלישית… אכן כן, אני הוא שנתתי לך את הכסף בבוקרו של יום בבית הכנסת, אך אני ממש לא השודד ששדד אותך בשדה התעופה'… הלה היה מופתע עוד יותר, והאיש הזה המשיך: 'הסיפור הוא פשט: לילה אחד, לפנות בוקר, מתקשר אליי הרבי, ומספר כי יש יהודי שנשדד, ואין לתאר את כאבו לנוכח הנזק הכבד. הרבי שאל אם אני מסכים להיות 'שודד' לרגע, הוא יתן לי את הכסף, ואני אזדהה כשודד ואשיב לך את כל הכסף… כמובן שהסכמתי לבקשתו, ואת ההמשך אתה יודע!.
'זה לא יתכן!' קרא היהודי בהשתאות, הרי לא הייתי מחסידיו המובהקים! ובעצם, אתה מגלה לי עכשיו שהרבי לקח אחריות כה גדולה לגורלי, כל כך השתתף בכאבי עד שהעניק לי סכום עתק של כסף באמצעותך? אתה חושף שאתה לא שודד ומעולם לא היית, אלא סוכן סמוי של הרבי כדי להקל עליי ולשמח את ליבי! כמה אהבת ישראל היתה בו, אינני מאמין עד היכן היא הגיעה!" קרא בהתרגשות נסערת…
'אכן כן!' השיב האיש, 'אבל זה הסיפור ואין בלתו. הרבי שמע את סיפור השוד שעברת, לבו נקרע מכאב. הוא הבין את משמעות הכסף עבורך, הבין עד כמה הגעת הכסף לידיך היא הרת גורל, לכן הוא הזעיק אותי כדי להביא לך את הכסף! הרבי הבין שאתה עברת משבר כה קשה, ובערה בו מידת אהבת ישראל עד כלות הנפש, עד שעשה מעשה כה יוצא דופן וחסר תקדים, לשלוח אליך את הכסף במסווה כביכול שהשודד חזר בו…!
(רבי אשר קובלסקי שליט"א, הובא בגיליון אור שרה)