גיטין דף ל
מדוע נדר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל להקים בית חולים?
עניי ישראל
האדמו״ר מקלויזנבורג היה אומר: ״לפנים היו עניי ישראל עניים כפשוטם, חסרה היתה להם הפרוטה כדי להשיג פרוסת להם. עכשיו, ברוך ה; כמעט אינו מצוי מי שירעב ללחם. העניים בדורנו הם האנשים החולים, הם הזקוקים למשענת – לטיפול רפואי משופרא דשופרא".
בין השאר הזכיר רבנו את הנדר שנדר בתקופת ההשמדה. ומעשה שהיה כך היה –
כאשר צעד האדמו״ר יחד עם אלפי אסירים בנתיב המוות מוורשה לדכאו, ירו הרוצחים הגרמנים לעברו. אחד הכדורים פגע בזרועו,
והפצע שתת דם. לאדמו״ר נשקפה סכנה כפולה – אם חיילי הס.ס. יבחינו בכך, הרי שללא ספק יהרגו אותו, כדרכם לטבוח כל פצוע. ברגע קריטי זה זימנו לו מן השמים עלים רטובים שנשרו מעץ, ובהם חבש את הפצע. שטף הדם פסק, והוא ניצל מהסכנה. ברגעים אלו – סיפר האדמו״ר – גמלה בלבו ההחלטה שאם ישרוד בחיים, ישתדל להקים בית חולים בארץ ישראל.
הוא הוסיף ואמר: "המטרה שלי בהקמת בית החולים היא לא רק שיקפידו על שמירת כשרות ושבת, ולא רק שיעסקו בו רופאים ממדרגה ראשונה, אלא גם ובעיקר, – שכל העובדים בו יהיו בעלי לב יהודי חם! שיאהבו אה החולה!״
(במחיצתם)