אחד מתלמידיו המובהקים של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל, היה הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, ראש ישיבת 'אמרי משה'. לאחר שכבה המאור הגדול ביקשנו לשוחח עם הגר"י מישקובסקי שאכן נעתר לבקשה ונהג בנו טובת עין כששיתף אותנו בצרור סיפורים מופלאים להם היה עד או אפילו שותף בעצמו.
השיחה המלאה תפורסם אי"ה בשבוע הבא בגליון 'לקראת שבת' פרשת חוקת. אנו מביאים כאן קטעים נבחרים מהשיחה
'אחת ההגדרות הטובות ביותר ששמעתי על מרן זצ"ל, אומר הגר"י מישקובסקי, הוא שהוא היה איש של ניגודים. לא סתם ניגודים אלא שהוא היה ממש הפוך מן הקצה אל הקצה. כשזה היה נוגע אליו, היתה לו הנהגה מסוימת, וכשזה נגע לאחרים, ההנהגה היתה מתהפכת אל הקצה השני.'
כל המושג של 'כבוד' היה מבחינתו משהו שנועד לאחרים. יש כאלו שטועים לחשוב שמרן רבינו זצ"ל, לא ידע מה זה כבוד. שהוא לא הבין בכבוד. זאת טעות! הוא היה ה'מבין' הכי גדול בדורנו בנושא של כבוד. הוא ידע איך להשתמש בכבוד בצורה משולמת, הוא ידע לכבד אנשים בצורה שאין לה אח ורע, והיה נזהר בכל כוחו שלא לעשות שום פעולה שעלולה לפגוע איכשהו בכבודו של הזולת.
זכורני שפעם אחת באו אליו עם שאלה לגבי מישהו שלא עשה מלאכתו נאמנה, והיו שטענו שהגיע הזמן להדיח אותו מהמשרה בה החזיק, כדי להכניס תחתיו מישהו שמתאים יותר לעבודה הזאת.
מרן זצ"ל אמר שייתכן שבאמת מצד היושר והדין, צודקים השואלים ואכן היה ראוי להעביר את אותו אחד ממשרתו, אבל למרות זאת לא כדאי לעשות זאת. למה? כי בכל מקום שיש פגיעה בכבודו של הזולת – אין סייעתא דשמיא! אם תגרמו לאדם לביזיון, תפגעו בכבודו, גם אם תכניסו תחתיו אדם שמתאים הרבה יותר ממנו, לא תהיה לכם הצלחה, כי זה בא על חשבון כבודו של הזולת.
פעם בא חתנו של נשיא הישיבה, הגאון רבי אליעזר כהנמן שליט"א, להודיע למרן זצ"ל, שהוא עומד להכניס את בנו בכורו בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. הברית נועדה להתקיים בביתו של הסבא רבי אברהם כהנמן זצ"ל שעוד היה חי אז.
כמובן שראש הישיבה הבין שהוא צריך לבוא ולהשתתף בשמחת הברית, אבל הוא גם הבין שכמוהו יוזמן לאירוע גם מרן הגרב"ד פוברסקי יבלחט"א. תוך כדי דיבור הוא כבר חישב מי אמור לקבל את הכיבודים השונים, ומאחר והוא, רבינו זצ"ל היה מבוגר יותר, הוא חשש שאת אמירת הברכות ייתנו לו, ואילו למרן הגרב"ד יישאר כיבוד פחות חשוב.
מרן פנה לאבי הבן, וסיפר לו שלפני ימים אחדים הוא היה בברית אחרת, ונתנו לרבי בערל לומר את הברכות: "הוא אמר את הברכות כל כך יפה ומרגש, זה היה תענוג לשמוע. אני מציע לכם שתתנו לו את הברכות, בוודאי לא תתחרטו על כך".
כשלעצמו, הוא באמת לא הרגיש טעם בכבוד והיה בורח ממנו, עד כדי כך שמרן החזון איש זצ"ל הגדיר אותו בדרך צחות כ'בעל מום' משום שאין לו שום רצון לקבל כבוד, אפילו לא שמינית שבשמינית.
פעם שאלתי את מרן שאלה מאוד מעניינת. סיפרו אז בישיבה, שכשמרן זצ"ל התארס ביקשו ממנו לומר דבר תורה, והוא אמר איזה ווארט קטן על הרש"ש בסוגיא שלמד באותם ימים במסכת בבא קמא.
אמרו שהרב מפוניבז' מאוד כעס על כך. היו אילו אירוסין חשובים מאוד מבחינת הישיבה, כי אביו של מרן היה רבה של רמת השרון וחמיו היה הרב של פרדס חנה. באו לשמחת האירוסין רבנים רבים מכל האזור, והאירוע אמור היה להיות 'חלון הראווה' של ישיבת פוניבז', ובסופו של דבר קם החתן ואומר איזה דיוק שהיה לו בדברי הרש"ש, במקום להרשים את המתאספים במערכה שלימה שתראה מה שווה ישיבת פוניבז' ומה שווים התלמידים שהיא מעמידה…
שאלתי את מרן האם הסיפור הזה אכן נכון, והוא השיב לי בפשטות שכן, כך היה מעשה. הוספתי ושאלתי את מרן למה באמת, למה הרב לא אמר איזה חידוש יפה, הרי זה די ברור שבאמת מצד היושר היה ראוי שהחתן יאמר דבר תורה יותר רציני, כי זה באמת חשוב מאוד לישיבה.
ענה לי מרן בטבעיות: "אבל באמת לא היה לי מה לומר!".
סיפורים על גדולי עולם
נפלא ! תודה רבה !
הרב יהושוע ....שליט'א
אשמח לסיפורים על הרב אדלשטיין זצ' ל
הסיפור עם המקווה
אהבתי את זה מאוד זה היה סיפור מעניין ומרגש כאחד תודה על כל הסיפורים היפים נשמח אם תשאירו עוד סיפורים מרגשים