שלום וברכה מורי ורבותי!
שלוש רגלים יש לנו בשנה,
שלושה מועדים מרכזיים: פסח, שבועות וסוכות.
אך למרבה הפלא, לכאורה, בעוד שלחג הפסח ולחג הסוכות ישנם את "ימי חול המועד" הנלווים אליהם, הרי שלחג השבועות אין ולוּ יום אחד של חול המועד.
ונשאלת השאלה, מדוע?
אמנם אנו לא אומרים תחנון בימים שלאחר חג השבועות, כי עדיין ניתן להקריב תשלומים של קרבנות החג.
אך עדיין, מדוע אין את ימי חול המועד השייכים לחג הגדול והקדוש, החג המרכזי ביותר בשנה, החג שהפך אותנו לעם?
התשובה היא מורי ורבותי, שימי חול המועד של חג השבועות הם שלוש מאות שישים וארבעה ימי השנה הנותרים.
כלומר, אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! את חג השבועות ואת חול המועד שבו, אנו לא חוגגים לא יומיים, לא שבוע ולא חודשיים, אלא אנו חוגגים למשך שנה שלימה. כי החג המרכזי והמהותי ביותר שהפך אותך לעם היהודי, לעם הנבחר, הלא הוא חג השבועות, הוא חג שאמור ללוות אותך יום יום ושעה שעה".
אין יום בלי תורה!
אין יום שבו אנו אומרים לקדוש ברוך הוא: "למדתי מספיק, אני יוצא להפסקה ואחזור מאוחר יותר שוב".
אין כזה מושג!
בכל יום כל יהודי חייב לקבוע עתים לתורה, בין אם הוא תלמיד חכם וחשוב שיכול ללמוד בכל היום כולו, ובין אם הוא אדם קטן שקשה לו והוא ממש לא מסוגל, אבל את המעט שהוא יכול הוא אוחז בציפורניו ונוגס בשיניו.
את הכח הזה לא ניתן להמיר ולא ניתן להשוות לשום חג אחר שבעולם.
כל החגים שלנו קדושים, כל החגים שלנו מלווים אותנו, אך חג השבועות הוא החג אותו אנו חוגגים יום יום ושעה שעה בכל ימות השנה.
עם ישראל בלי תורה כדג בלי מים!
אנו מחוברים לתורה, "קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא חד הוא" (זוהר פרשת אחרי מות ע"ג ע"א).
הקשר האמיתי שלנו עם הקדוש ברוך הוא הוא אך ורק בלימוד התורה הקדושה, ומשם כולנו מתפתחים וזוכים לשנה שלימה, שנה של חג יום יום, שנה שבה כולנו זוכים ללמוד וללמד לשמור ולעשות מתוך נחת שלווה ושמחה.
ברוכים תהיו!