הרב ישראל ליוש
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים… "(ו', ט')
ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים [רש"י]
כלל גדול בגידול הבנים לתורה ויראת שמיים, למד מרן בעל ה'שבט הלוי' הגאון הגדול רבי שמואל ואזנר זצ"ל מדברי רש"י אלו, שבחינוכם ללימוד תורה, יהיה משולב גם חינוך למידות טובות ומעשים טובים, ועיקר ההשפעה על הבנים הוא במה שיראו מעשים טובים אצל האבות.
וזהו שאמר רש"י: 'עיקר תולדותיהם של צדיקים' – מה שהצדיקים זוכים להצליח בחינוך והוראה לתולדותיהם לילך בדרך התורה, 'מעשים טובים' – על ידי שהבנים רואים מעשים טובים ויראת שמיים אצל אבותיהם.
הרבנית תמר שטיינמן ע"ה, אשת חבר של מרן ראש הישיבה בעל ה'אילת השחר' זצ"ל, שאלה פעם את א' מנכדיה: "היודע אתה מדוע בישיבות חדר האוכל הוא בקומה התחתונה של הבנין, ואילו בית המדרש שוכן בקומה העליונה?" ומיד ענתה: "משום ש'דרך ארץ קדמה לתורה', וחדר האוכל הוא ה'בית מדרש' של ה'דרך ארץ' שקדמה לתורה".
בספר 'עובדות והנהגות' מסופר על שיטת החינוך המיוחדת של מרן המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל התואמת את דברי מרן בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל.
פעם בשנה, בערב חג הפסח, היו הבחורים חוזרים לבתיהם. טרם נסיעתם היו נכנסים התלמידים להיפרד ממרן המשגיח רבי ירוחם זצ"ל. מלבד דברי ברכה ופרידה היה מצייד אותם רבי ירוחם בדמי הנסיעה לבית, וכאשר היו חוזרים לישיבה לאחר חג הפסח, היו מחזירים לרבי ירוחם את הכסף שנתן להם כהלוואה.
שנה אחת כאשר רבי שמעון שוואב זצ"ל, מי שלימים כיהן כרב קהילת 'עדת ישורון' בוושינגטון הייטס, עמד לחזור לביתו שבפרנקפורט בגרמניה, נכנס כיתר חבריו לקבל את דמי הנסיעה מרבי ירוחם. רבי שמעון הודה למשגיח על הכסף ונפרד ממנו לשלום.
בטרם הספיק לצאת, הגיב רבי ירוחם בכעס: "אצלכם הייקים, יוצאי מדינת גרמניה, הכל הוא 'דנקע שיין… ביטע שיין… – [תודה רבה, בבקשה..]', וכי אינך יודע שאסור להודות על הלוואה? הרי יש בזה חשש ריבית דברים…!". כתלמיד הגון קיבל רבי שמעון את ההערה.
שנה לאחר מכן, שוב בא רבי שמעון להיפרד מהמשגיח ולקבל את דמי הנסיעה, אך הפעם נזהר שלא להודות כלל על ההלוואה, הרי זה חשש ריבית דברים…
אך גם בשנה זו לא חשך רבי ירוחם את שבט מוסרו מתלמידו וגער עליו: "וכי הנך חושב שהכל מגיע לך…?! אתה מקבל דבר ואינך מודה עליו…?!
רבי שמעון עמד המום ולא הבין את פשר גערתו של רבי ירוחם, "הלא בשנה שעברה גער בי המשגיח על שהודיתי על ההלוואה והזהירני מחשש ריבית…?" – הביע רבי שמעון את פליאתו באזני מורו ורבו.
"אכן" – הסביר רבי ירוחם – "אסור להודות על הלוואה, אך מאידך גיסא, אסור להיות כפויי טובה, אי אפשר לקבל דבר מזולתך מבלי להודות עליו… ועל כן היה עליך להראות שרצונך להודות, אלא שההלכה אינה מתירה לך לעשות זאת, אבל להיפטר בלא כלום אי אפשר…."