מעשה היה באחד מבתי הכנסת בבני ברק, שאדם ניגש לפני התיבה והתפלל שחרית, ובחזרת הש"ץ, עלו כהנים לדוכן והוא הקריא להם את פסוקי הברכה מילה במילה כנהוג. הקהל ענה 'אמן', והש"ץ המשיך ב'שים שלום' עד לסיום התפילה.
לאחר שכבר אמרו כולם 'עלינו' לשבח' וקיבלו את התפילין שאל אחד מהקהל: "למה אמרת רק שני פסוקים בברכת כהנים", וכשהחלו לשחזר מהזיכרון התברר שאכן, הוא דילג על הפסוק באמצעי של ברכת כהנים, והיחיד ששם לכך לב, משום מה העיר על כך רק לאחר סיום התפילה…
שתי שאלות התעוררו בבית הכנסת: האחת, האם הכהנים בירכו בשוגג ברכה לבטלה כי לא אמרו את ברכת הכהנים במלואה, ובנוסף, האם ראוי שקהל המתפללים יחפשו עכשיו מניין בבית כנסת אחר לשמוע ברכת כהנים?
משיב הגר"ד שרייבר שליט"א: אכן, נראה שברכו ברכה לבטלה בשוגג, ומן הראוי שהמתפללים ישמעו ברכת כהנים פעם נוספת בבית כנסת אחר, או במניין הבא באותו בית הכנסת.
ומעניין לציין שהגאון המקובל רבי שריה דבליצקי זצ"ל העיר שלפי שיטת החרדים הידועה שמצוות ברכת כהנים מוטלת גם על הישראלים שמצווים להתברך מפי הכהנים, מי שנכנס לבית הכנסת באמצע ברכת כהנים או יוצא באמצע, עובר על 'בל תגרע' כי הוא מקיים את המצווה עם החסרה, קל וחומר בכהנים עצמם שאם מברכים רק חלק מהברכה הם נכשלים ב'בל תגרע'. ובערוך השולחן סימן קכ"ח – כתוב שאפילו מילה אחת מעכבת.
ונסיים במעשה שהיה ביהודי אחד שהיה ישראל גמור לכל דבריו, ובוקר אחד הוא קם ותפעם רוחו. הוא חלם בלילה שמודיעים לו משמים שהוא כהן, וביקש לעלות לדוכן בבית הכנסת לדרמן.
הגבאים לא הרשו לו לשאת כפיים עד שלא ישאלו את מרן שר התורה כדת מה לעשות, והשיב מרן זצ"ל, שאם הודיעו לו בחלום שהוא כהן – הוא יכול לשאת את כפיו בחלום, אבל שלא ישא את כפיו בהקיץ…
"כשסבא יושב ליד השולחן, הנכדים מתנהגים אחרת…".
בקהילה פלונית התפנתה משרת הרבנות, ובני הקהילה נדרשו לחפש לעצמם רב חדש. התעוררה שאלה מעניינת, מה עדיף? האם עדיף רב שיהיה צעיר ונמרץ, יוכל לאסוף את הילדים ולהפעיל אותם, ללמוד עם החלשים, לעשות להם מבצעים וגם למסור שיעורים נמרצים למבוגרים יותר, או שעדיך לקחת רב מבוגר ובא בימים, איש אשר רוח בו, אדם שאולי לא יוכל להפיח רוח חיים בקהילה כמו רב צעיר, אבל מצד שני ישמש דוגמה ומופת של תלמיד חכם משכמו ומעלה?
את התשובה לשאלה הזאת נלמד ממה שאירע עם מרנא החפץ חיים זצ"ל, שרצה לעלות לארץ הקודש, וידוע שהוא גם קנה דירה בפתח תקוה כדי להשתקע בה, אבל אז באו ואמרו לו 'על מי נטשת את הצאן', איך אתה יכול לעזוב אותנו כאן בראדין ובליטא כולה בלי רועה ומנהיג.
נענה החפץ חיים לעומתם ואמר, הרי אני זקן, כבר איני פעיל כבעבר, ואני יכול להשפיע. אבל ענו לו פרנסי המקום בטענה ניצחת: "כשסבא יושב ליד השולחן, הנכדים מתנהגים אחרת…". לדמותו של אדם מבוגר יש השפעה מצד עצמה, גם אם הוא לא יוזם פעילות ומייצר השפעה בפעולותיו השונות.
ומעשה במלמד תשב"ר ותיק שהיה בירושלים, שהלך והזדקן אבל הרגיש שהוא כשיר ללמוד עם התלמידים, והנה הגיע ללימוד התוס' על הפרה המטמאת בטומאת אוכלים, במסכת בבא קמא, ובמהלך לימוד התוס' הוא התבלבל מספר פעמים, דבר שלא היה קורה לו קודם לכן.
בסיומו של אותו שיעור, חבש המלמד את המגבעת לראשו, ניגש אל המנהל והודיע לו שהוא מתפטר מהתפקיד, מאחר והוא כבר אינו כשיר ללמד סוגיות מורכבות לילדי ישראל.
(מתוך מדור חדש 'צוף התורה' שיפורסם