"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה…" (י"ט, ב')
במדרש רבה מתואר משא ומתן מעניין בענין חוק פרה אדומה: שָׁאַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אִלֵּין עוֹבָדַיָּא דְּאַתּוּן עָבְדִין [אותן פעולות שאתם פועלים] נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִים, אַתֶּם מְבִיאִים פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְּשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אַפְרָהּ וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפִּין וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ טָהַרְתָּ.
אָמַר לוֹ לֹא נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ תְּזָזִית מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ לָאו. רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂין לוֹ, אָמַר לוֹ מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִים עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ, רוּחַ טֻמְאָה, דִּכְתִיב (זכריה יג, ב): וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה וְהוּא בּוֹרֵח.
לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לָזֶה דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר, אָמַר לָהֶם חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה.
הבה נעיין ונלמד היטב את דברי המדרש. הנה כאשר הגוי ביקש להבין את ההיגיון של 'פרה אדומה', היטיב רבן יוחנן בן זכאי להסביר לו ע"פ שכלו, ע"י משל מהחיים, כשם שאת רוח התזזית מסלקים ע"י מעשה שלכאורה אין קשר בינו לבין גירוש הרוח, כך את רוח הטומאה מטהרים ע"י מעשה שהקשר בינו לבין טהרה אינו מובן. ואילו כשתלמידיו היהודים מבקשים להבין את חוק פרה אדומה, הוא כלל לא מנסה להסביר להם או לקרב את שכלם אל ההבנה, הוא חותם ואומר: זהו חוק, זו גזירה בלתי ניתנת להבנה!
למדנו כאן הבדל יסודי ומהותי בין אומות העולם לכלל ישראל. שכלם והבנתם של אומות העולם היא רדודה ושטחית. הם לעולם לא ירדו לעומקם של דברים ולשורשם של תהליכי הנהגת העולם. וכדי להשתיקם ולהניח את דעתם צריך לענות להם כאיוולתם. לכן השתמש רבן יוחנן בן זכאי במשל מהחיים המובן אף להם, אע"פ שעל פי האמת לא זו הסברא שאפר פרה אדומה מטהר את הטומאה.
אבל לתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, בני עם ישראל, עם השכל, העם שמסוגל לצלול לעומקן של דברים, להם, רבן יוחנן בן זכאי מסביר את מהותו של המושג 'חוקה'.
וכך הוא אומר להם: כשם שאינכם מבינים מדוע מת מטמא, אלא אתם מאמינים שזו מציאות שנקבעה ע"י הקב"ה, כך אינכם צריכים להבין איך אפר פרה אדומה מטהר. אמיתותן של מציאויות אלו אינה תלויה בהבנת בני האדם, אלא הן קיימות בזכות עצמן, ובגלל שכך חקק הקב"ה.
***
שיעור דומה באמונה מסר אף מרן החזון איש זצ"ל ליהודי שביקש ממנו דברי חיזוק באמונה. 'כמה הם שתים ועוד שתים?' – שאל אותו החזון איש
'ארבע!' – ענה היהודי בפליאה. 'ומדוע שתיים ועוד שתיים הם ארבע?' – המשיך החזון איש לשאול.
היהודי שהתפלא מאוד על שאלותיו הפשוטות והתמימות של החזון איש, שתק במבוכה. אך החזון איש המשיך להמטיר לכיוונו שאלות נוספות בסגנון הזה: 'ממתי שתיים ועוד שתיים הם ארבע…?', 'האם ידוע לך אם אי פעם שתיים ועוד שתיים לא היו ארבע…?', 'האם יש מקום בעולם שבו החשבון יהיה אחר?', 'האם יש איזה כוח בעולם שיכול לגרום ששתיים ועוד שתיים לא יהיו ארבע?…'.
כשפסק החזון איש עם מטר השאלות, ענה היהודי: 'לא יודע! ככה זה שתיים ועוד שתיים הם ארבע!'
'נכון' – השיבו החזון איש – 'כך זה באמונה…!'
***
הסבא מקלם זצ"ל היה אומר שהאמונה הפשוטה היא תכלית כל החכמות, כי חכמת היהודי המאמין באמת, היא לעשות את שמוטל עליו, בלי לשאול שאלות או לחקור חקירות, אלא בתמימות ובפשטות!
דוגמא חיה לאמונה פשוטה ויוקדת, הביא הסבא מהגאון רבי זונדל סלנטר זצ"ל שכאשר בא לירושלים הבחינו תלמידיו כי בלכתו ברחובות העיר הוא מונה וסופר את הבתים.
לפליאתם, אמר להם בפשטות: 'וכי לא פסוק מפורש הוא בתהילים (מח) 'ספרו מגדליה?!'