הרב חיים צבי שיינבך
וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם (במדבר יז יא)
סיפר האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל, ששמע מהרה"ח רבי משה שרייבר ז"ל: אל ביתו של מרן החזו"א זצ"ל נכנס בערב יום הכיפורים יהודי אמיד שעסק לפרנסתו במקצוע היהלומים. הלה ביקש את ברכת החזו"א לקראת השנה החדשה. החזו"א עיכבו זמן מה והחל מתעניין איך מצב הפרנסה בביתו, וכן הלאה עוד פרטים ושאלות. אותו יהודי התפלא ושאל את החזו"א בדרך ארץ: האם עכשו הוא הזמן המתאים להתעניין בדברים פשוטים אלו? ענה לו החזו"א: "זהו תפקידי בעיוה"כ, להתעניין ולשמוע מיהודי איך מצב הפרנסה שלו…"
רבנו זצ"ל היה מקיים סיפור זה הלכה למעשה. כל משחרי פניו זוכרים היטב איך היה מקבל את כל הנכנסים אליו בעיוה"כ, מתעניין במצבם הרוחני והגשמי, מאחל להם בלבביות ומאור פנים שנה טובה ומבורכת.
פעם נכנס אליו יהודי ת"ח מאנשי שלומו בעיוה"כ והגיש לו קוויטל כנהוג. כשקרא רבנו את הפתקא, שאלו בקול: "ולפרנסה אינך צריך?" רק אז נזכר האיש ששכח לכתוב בקשה על פרנסה, ובאותה שנה היתה לו אכן דחקות גדולה בפרנסה. מיד נענה ואמר: "בוודאי שאני צריך פרנסה". רבנו זצ"ל הושיט לו את ידו ואיחל לו במאור פנים "פרנסה ברווח". והעיד הלה כי בשנה ההיא הצליח באיזה עסק למעלה מן המשוער, וראה שברכת רבנו זצ"ל עשתה פרי.