י. הייזלר
נתברך דורנו – דרא בתראה, בשלל צדיקים נשגבים וקדושים אשר עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור, ורבים הם המתדפקים על דלתות ביתם נאוה קודש, לשמוע ולהסכית מפיהם ומפי כתבם, דברים ערבים ומילין יקירין, דברים שיש בהם כדי להצית את הניצוץ החבוי בתוככי הנשמה הכמהה לשמוע את דבר ד', לחזק ולהתחזק יחדיו בדרכה של תורה, ולהרעיף טללי תחיה על נפשות צמאי חסדך מנהר היוצא מגן עדנם הטוב.
בין אותם זקני תלמידי חכמים שהותיר הקב"ה בעולמנו, ברוב חמלתו עלינו, נמנית דמותו הטהורה של אחד מגדולי וזקני הרבנים בדורנו, הגה"צ המפורסם לשם ולתהילה בכל קצוי תבל, רבי שריה דבליצקי זצ"ל, אשר כבר פקע שמו הטוב ההולך לפניו כשמן אפרסמון כגדול הבקיאים בכל מכמני תורת מנהגי ישראל תורה, מלבד בקיאותו המופלגה בכל חדרי תורה, וכל צורב ודורש את ד' יוכל למצוא את שאהבה נפשו בלמעלה מששים ספריו הבהירים הפרוסים על כל מקצועות התורה כולה, שם בתוך בתרי הספרים חשף הגר"ש זצ"ל את זרוע קדשו ואת גאון עוזו בחידושים נפלאים וברעיונות מתוקים כיד ד' הטובה עליו, וכל דבר הקשה אליו יביאון לבאר ולפרק כל קושיא אלימתא כמין חומר, ועל כל תג ותג שבתורתנו הק', העלה על הכתב מהגיגי רעיונותיו אשר חננו השי"ת ברוב כשרונותיו.
בשחר טל ילדותו היה הגר"ש דבליצקי זצ"ל יוצא ונכנס בשכונת מגוריו – 'שערי חסד', מקום מושבם של גדולי ישראל מהדור הקודם שהתפרסמו ברוב דקדוקיהם במצוות בדחילו ורחימו, וטבע קדוש זה נטבע בנפשו ובדמו של הרב זצ"ל, כאשר מפורסם ונודע שמו בשערים כמדקדק נפלא במצוות לצאת כל השיטות והסברות האמורות על כל מצוה ומצוה בכל פרטיה ודקדוקיה.
את עיקר תורתו שאב וקנה הרב זצ"ל במחיצת הגאון הצדיק המפורסם רבי דוד בהר"ן זצוק"ל שדר עמו בשכנת בשכונת "שערי חסד" בירושלים. לאחר נישואיו כאשר עבר להתגורר בב"ב דבק הגר"ש בכל עוז במרן החזו"א זי"ע, החזו"א השתעשע עמו רבות, ואף נהג לצעוד לביתו מדי בוקר, להתפלל עמו תפילת ותיקין. כמו"כ למד וקיבל תורה מרבו המובהק הגה"ק המקובל רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל, ממנו למד סתרי תורה ושם קנה הודו והדרו בצפונות תורת הנסתר, עד שנעשה לאחד המקובלים המובהקים בדורנו היודעים סתרי תורה וצפונותיה, וידוע שמרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל ראה אותו כבר סמכא גדול בענייני קבלה, ואך היה מפנה את שאלותיו שעלו על שולחנו בעניני קבלה אל הגר"ש זצ"ל שנים רבות.
בכל שעות היממה סבב דלת ביתו נאוה של הרב על ציריה, כאשר מאות ואלפים בני ישראל קדושים, באים ועולים אל המקום אשר משכן כבוד ד' שמה, זה בא להתייעץ ולקבל ברכת קודש, ורעהו בא לברר מקור להלכה נשכחת או למנהג ישראל שנסתם מקורו. גם אנו ברצותנו לברר מקורם טהור של המנהגים הרבים הנוהגים בימים אלו בקרב תפוצות ישראל, ימי פסח שני, ימי הספירה, יום ל"ג בעומר, המלאים כולם בעשרות מנהגים נאמנים וקדושים שהתקבלו אצל כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם, עלינו לבית נכון ונשא של הגר"ש זצ"ל, וזכינו לשמוע מפיו תשובות ברורות קולעות וקולחות על כל מה שהיה קשה בפינו, ובס"ד כל הדברים נפתרו ונפרסו לפנינו כשולחן הערוך, ולתועלת רבבות קוראי "המבשר" – שופרו הנאמן של היהדות האמנה, העלינו את הדברים עלי גליון, למען יהיו הדברים עושים את פעולתם, להבין ולהשכיל את טעמי ומנהגי תורתנו הק'.
*
אכילת מצה בפסח שני
פתחנו את השיחה המיוחדת עם שאלה אקטואלית על מנהג ייחודי שנהוג אצל רבים מבני ישראל: אנו עומדים כעת בערב פסח שני החל ביום א' הבעל"ט, ידוע שיש מנהג חסידים ואנשי מעשה לאכול מצה בפסח שני, רצינו לברר מה הוא המקור למנהג נפוץ זה, ומתי יש לאכול את המצה?
הגר"ש השיב לנו בענוות חן: "אכן, מנהג זה תפס מקום אצל רבים מתפוצות ישראל ובמיוחד בקהלות החסידים, וגם אני נוהג כמנהג החסידים לאכול מצה בפסח שני. ברוב המקומות נוהגים לאכול מצה בסעודת יום י"ד באייר זכר להקרבת קרבן פסח שני שהקריבו בין הערביים, אך היו מקומות שנהגו לאכול מצה בליל ט"ו, מכיוון שאז אכלו מצות ביחד עם קרבן הפסח בזמן המקדש, והיו מקומות שנהגו לאכול מצה ביום י"ד והוסיפו לאכול מצה אף בליל ט"ו.
מתי הרב נוהג לאכול את המצה?
"אני נוהג לאכול מצה בליל ט"ו שהרי אז הוי זמן אכילת פסח ולא בליל י"ד כמנהג רוב החסידים שאוכלים אז את המצה. כמנהגי נהגו רבים מגדולי ישראל בדורות שעברו, וכך מסופר על הגה"ק מהר"ם א"ש וחותנו הגה"ק רבי דוד דייטש זי"ע, אך כאמור המנהג הוא ברוב המקומות לאכול מצה ביום י"ד אייר.
האם שייך איסור בל תוסיף כשאוכלים מצה בפסח שני?
"הגה"ק בעל "כלי חמדה" זי"ע (פ' ואתחנן) מביא ששמע מה"אבני נזר" שהעיר על מנהג העולם שאוכלים מצה בפסח שני ביום, ולמה אינם אוכלים בלילה שאז היה זמן אכילת מצה אם מקריבים את הפסח, ונדחק ליישב. והנה ה"כלי חמדה" עצמו כותב ליישב את הענין, משום דבאמת יש חשש של בל תוסיף כאשר אוכל מצה באמצע השנה, אמנם שלא בזמנו בעי כוונה, ומעתה זה דוקא כשאוכל ביום, אבל בליל ט"ו שאז הוא זמנו אם אוכלים את הפסח, וידועים דברי הירושלמי שאם נבנה בית המקדש בין פסח ראשון לשני מקריבים בפסח שני, א"כ הוי ליל ט"ו בגדר זמנו ושוב לא בעי כוונה ואיכא חשש בל תוסיף, ולכן נהגו לאכול ביום י"ד שאינו בזמנו.
למעשה – אמר לנו הגר"ש: "נראה שאין מקום לחשוש לאיסור בל תוסיף באכילת מצה בפסח שני".
כאן ציינתי בפני הרב זצ"ל את מה שכותב הגה"ק ממונקאטש זי"ע טעם נחמד ונעים מדוע אוכלין ביום י"ד מצות ולא בט"ו וכותב בלשון קדשו – "הסעודה ברבים עושים רק ביום י"ד כמנהג אבוה"ק, וכן מנהג כל הצדיקים מתלמידי רבינו הבעש"ט הק' שעושים הסעודה ביום י"ד וטעמא בעי, ומעולם תמהתי על זה, הלא ביום י"ד אינו זמן אכילת הפסח עם המצה, ואם ההקרבה, הלא אינו בעוה"ר כלל בימינו שאין בית המקדש להקריב בו". הגה"ק ממונקאטש מאריך לתרץ זאת ותורף דבריו הוא, שרואים אנו שבכל חודש ניסן בעתותי קודש עד חג השבועות העיקר הוא ההתחלה וההכנה יותר מהמעשה בעצמו, כמו שנקרא חג הפסח, ובאמת אין לנו פסח בימינו בעוה"ר, וגם אז היה הקרבת הפסח רק בערב יו"ט ועם כל זה קורין אנו את החג הקדוש בעצמו על שם הפסח שהיה הכנה בערב יו"ט, ואין אנו קורין אותו חג המצות שאנו אוכלים מצות ביו"ט עצמו, וא"כ גם סעודת פסח שני אנו עושים בזמן הקרבת קרבן פסח אם כי עיקר אכילתו היתה בט"ו, כי העיקר היא ההכנה, וההתחלה היא העיקר, עכת"ד הנחמדים.
אכילת ביצים
האם הרב שמע על מנהג אכילת מרור וביצים בפסח שני?
גם שאלה זו הגר"ש מאשר שזהו מנהג שהתקבל בכמה מקומות בתפוצות ישראל, וכך אכן מובא בס' "זכרון יהודה" על הגה"ק רבי דוד דייטש זי"ע שהיה אוכל ביצים, והסיבה למנהג זה מובאת שם, כי הרמ"א כתב (סי' תע"ו) טעם למה נוהגים לאכול ביצים בליל הסדר, כי זהו זכר לחורבן שהיו מקריבים קרבן פסח ומתאבלים ע"ז, והנה טעם זה שייך גם בפסח שני, שהרי אילו זכינו והיה נבנה בית המקדש בין פסח ראשון לשני היינו מקריבים קרבן פסח בפסח שני, ועכשיו שלא זכינו יש מקום לאכול ביצים להתאבל ע"ז.
אמירת תחנון
איך נוהגים לענין אמירת תחנון בפסח שני?
"אני נוהג שלא לומר תחנון בפסח שני, ובעצם נידון זה כבר מדובר בהרחבה בספרי הפוסקים, האם לומר תחנון בפסח שני או לא, וכן האם לאותם דעות שאין אומרים תחנון, האם אין אומרים גם במנחה שלפניו, והאם בט"ו באייר גם אין אומרים תחנון? כי בשו"ע וברמ"א (סי' קל"א) לא מוזכר כלל על פסח שני כיום שאין אומרים בו תחנון, ומשמע לכאורה שיש לומר תחנון ביום זה. כן כתב הפמ"ג שם שמנהגינו לומר תחנון, ומה שיחידים מקריבים קרבן פסח זה אינו עושה שלא יאמרו תחנון, ובתר זה כנראה נמשך ה"משנה ברורה" שלא מזכיר יום זה כיום שאין אומרים בו תחנון, וכן הביאו עדות על מרן החזו"א שהיה אומר תחנון בפסח שני, וזאת מכיון שלא הוזכר בשו"ע שלא לאמרו.
אולם הפרי חדש וכן הכנסת הגדולה כבר כתבו שאין לומר תחנון בפסח שני, וכן הובא בסידור השל"ה, גם בסידור יעב"ץ כותב: "י"ד בו הוא יו"ט של דבריהם פיסחא זעירא וראוי שלא לומר בו תחנון", וכן איתא באליהו רבה סי' קל"א וביד שאול להגרי"ש נתנזון זצ"ל ביו"ד סי' ת"א, ובסידור הרב לאדמוה"ז, ובכף החיים, וכן הביא בלוח ארץ ישראל להגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל בשם רבני ירושלים שכן היה המנהג פשוט באר"י שאין אומרים תחנון, ובשערי תשובה אף הביא דעות שגם בט"ו אין לומר תחנון, ולאור זאת נהגתי כפוסקים אלו שלא לומר תחנון.
כאשר הגאון זצ"ל עבר על מאמרינו טרם ירידתו לדפוס כתב לנו בכתב ידו, וזה לשונו: "וכן הוא מנהג כל הקהלות באר"י. ואם יש אולי כמה גדולים שנהגו לעצמם במנין שלהם לומר, עדיין לא בטל מנהג הארץ בגלל זה".
הוספנו לומר להרב זצ"ל, שמנהגו של ה"שבט סופר" זצ"ל היה לומר תחנון ביום זה, וכפי שהעיד גאב"ד ביליץ זצ"ל במכתבו שכך שמע מאחד מתלמידיו, שהיה נוכח במעמד בו ירד אחד מתלמידיו לפני התיבה בפסח שני, ובתום חזרת הש"ץ החל לומר "קדיש" תחת תחנון. ה"שבט סופר" ניגש אליו והעלהו מן התיבה והתחיל לומר תחנון… כמו"כ מובא על הגה"ק מטשכנוב שהיה אומר תחנון בפסח שני.
האם אומרים תחנון בתפילת מנחה שלפני פסח שני?
"אני נוהג לומר תחנון בתפילת מנחה ביום י"ג אייר, כי זה ערב דערב, וכך נהגו ברוב המקומות לומר תחנון במנחה שלפניו, היות וכל הטעם שאין אומרים תחנון ביום י"ד באייר הוא בגין הקרבת קרבן פסח שני שנאכל בלילה אור לט"ו, ועתה הוא "לפני שלפני".
[בס' "מנהגי ארץ ישראל" להר"י גליס מביא בשם הגרח"ז גרוסברג זצ"ל, כי בערב פסח שני המנהג לומר תחנון בכל מקום, וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בס' "הליכות שלמה" מועדים (פרק י"א) והשוה זאת למנחה של ערב יוהכ"פ שאומרים בו תחנון. כן הובא במנהגי חב"ד לומר תחנון במנחה. אולם היו מקומות שאף במנחה שלפניו לא אמרו תחנון, וכן הובא בסידור "חמדת ישראל" לר"ש וויטאל זצ"ל ובמחזור כל בו השלם, וכן נוהגים בבעלזא ועוד חצרות.]
"הרב זצ"ל הוסיף לומר, שאף אם חל בה"ב בפסח שני יש נוהגים לומר את הסליחות וכך נהג החזו"א, אולם כבר כתב הגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל בספרו שרבני ירושלים הנהיגו בירושלים שאין אומרים סליחות של שני תנינא בפסח שני, וכן מצא כתוב בפנקס שהיה בחורבת ר' יהודה החסיד. וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל.
*
לסיום ענייני פסח שני – אמר לנו הגר"ש זצ"ל גרגיר נפלא על מעלת יום פסח שני: "בזוה"ק (פ' בהעלותך) כותב בשבח ימים אלו, שכל שלשים יום מעת יציאת מצרים, יושבת המלכות בעטרותיה וכל החיל שלה בחדוה, כל מי שרוצה לראות את המלכה יכול לראות, וכרוז מכריז ואומר, כל מי שלא יכל לראות את המטרוניתא יבוא ויראה עד שלא יסגרו השערים, מתי מכריז הכרוז, בי"ד לחודש השני [אייר], מכיון שמאז ועד שבעה יומין [כ"א אייר] השערים פתוחים, ומשם ולהלאה ינעלו השערים.
*
מנהגי ל"ג בעומר
אתרא קדישא מירון
אחרי שנגענו בכמה מנהגים מענייני פסח שני, המשכנו לברר אצל הגר"ש זצ"ל מנהגים קדמונים על ענייני יום ל"ג בעומר, שאנו עומדים בפתחו:
מהו המקור הראשון שהתנא האלקי רשב"י נפטר בל"ג בעומר, כי הרי רבים מערערים על כך?
"בראש ובראשונה אם ראינו שמרן האר"י הק' זי"ע עלה להשתטח על ציון קדשו של רשב"י באתרא קדישא מירון ביום ל"ג בעומר, הרי זהו סימן מובהק לכך. ידועים דברי ה"משנת חסידים" שכותב "מצוה לשמוח שמחת רשב"י, ואם דר בארה"ק ילך לשמוח על קברו ושם ישמח שמחה גדולה". כבר הבאתי בספרי "אוצר נחמד" (עמ' י"ד) מה שהעיד הרב ר' אברהם הלוי על רבו האר"י הק', שרשב"י התרעם לפניו על איש אחד שאמר בל"ג בעומר נחם את אבלי ציון וכו' בברכת תשכון, כי זהו יום שמחה שלו. בסידור רבי שבתי מראשקוב כתב "ומצוה לילך על קבר רשב"י ובנו רבי אלעזר בל"ג בעומר".
"כיוצא בזה מסופר על רבים מגדולי הדורות שהיו עולים בהמוניהם למירון בל"ג בעומר לשמוח עם שמחת הרשב"י ביומא דהילולא דיליה, ומסופר על האור החיים הק' שעלה על ההר באימה וביראה ובהתלהבות גדולה, והלך על ידיו ועל רגליו, וצעק בקול גדול, "היכן אני השפל נכנס למקום אש להבה שלהבת קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה". בכלל כל גאוני ארץ מהגליל וסביבות עיה"ק צפת וטבריה היו באים להתפלל על קברו, ונודעים ומפורסמים דבריהם של הצדיקים על מעלת האי יומא דריגלא אשר ישועות בו מקיפות.
האם הרב זצ"ל נוהג לנסוע לאתרא קדישא מירון בל"ג בעומר?
הגר"ש זצ"ל משיב לנו בענוות חן: "מכיון שעל פי רוב קשה מאוד להיות במירון בל"ג בעומר, מחמת הדוחק הנורא, וגם דשכיחי שם אז אינשי דלא מעלי ריקים ופוחזים, לכן אפשר לנסוע גם בל"ד ול"ה בעומר, ואולי גם בל"ו בעומר, כי בשער הכוונות מבואר שהאריז"ל ישב במירון ג' ימים, ומזה אפשר ללמוד שההארה נמשכת ג' ימים, וכן אני נהגתי כל שנותי כאשר כחי היה במתני לנסוע ביום ל"ד בעומר.
אחד הנוכחים הוסיף לשאול: האם גם תלמידי חכמים ראוי להם לנסוע למירון?
הגר"ש זצ"ל השיב על אתר בהתלהבות: "בוודאי, הרי זהו מנהג קדום מימות האריז"ל, ומדוע להזניח מנהג זה?".
הוספנו לשאול: האם זכור להרב אם הגה"צ ר"ד בהר"ן זצוק"ל היה נוהג לנסוע למירון?
"מו"ר הגר"ד בהר"ן לא נהג לנסוע, כי הפרושים בירושלים לא כ"כ נהגו לנסוע לרשב"י בל"ג בעומר, מחשש לביטול תורה והיו שאף התבטאו שרשב"י נמצא בגמ', אולם על מרן הגרי"ח זוננפלד זי"ע מובא שנהג לנסוע למירון בל"ג בעומר.
תספורת בל"ג בעומר
מה נוהגים לענין תספורת בל"ג בעומר?
"הנה לפי ההלכה מותר כבר להסתפר מל"ג בעומר, אך המנהג הרווח הוא כמנהג האריז"ל, שעל פי קבלה אין להסתפר רק בערב חג השבועות.
האם צריך להחמיר בזה?
"אכן ראוי לנהוג כך, כי כבר התקבל מנהג זה בהרבה מקומות, וע"כ אין ראוי להקל בזה, והנוהגים כמנהג האריז"ל שלא להסתפר עד ערב חג השבועות, נוהגים להחמיר בין על שער הראש ובין על שער הזקן. הסיבה למנהג האריז"ל אינה קשורה לזה שימים אלו הם ימי אבילות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, אלא הסיבה היא שימים אלו הם ימי דינים התלויים בשערות, ולכן אין מסתפרים גם מי אלו שעושים ברית או חתנים.
בכתב ידו הוסיף לנו הגר"ש לאחר שעבר על המאמר, כהאי לישנא: "אבל כל זה לא לכל הכלל, רק לאנשים שיש להם ידיעה כל שהיא בדברי קבלה".
מה תוקף המנהג לגבי תגלחת ילדים קטנים?
"המנהג שלא להסתפר בכלל בימי הספירה נוהג גם אצל ילדים קטנים, ולכן אין נוהגים לעשות חלאקה בימי הספירה, ויש לעשות את החלאקה רק בל"ג בעומר, ולכן גם ילד קטן שלא הגיע לחינוך אין לספר אותו בימי הספירה. מכל מקום בודאי מותר לאדם הנוהג להחמיר כהאריז"ל, לספר את חבירו הנוהג בענין זה היתר.
"גם לדעת האריז"ל שאין להסתפר עד ערב שבועות, לתינוק לא החמיר בזה, שהרי האר"י עצמו עשה תגלחת לבנו בל"ג בעומר במירון, ולכן מנהג זה להקפיד על איסור תגלחת חל רק על גדולים ולא על קטנים.
*
תורת הנסתר
בעמדינו לפני ל"ג בעומר – יום פטירת רשב"י, הוספנו לשאול את הגר"ש זצ"ל שאלות הקשורות לחיבורו הקדוש של רשב"י – ספר הזוה"ק.
האם יש ענין ללמוד זוהר בל"ג בעומר?
"בודאי – משיב לנו הגר"ש זצ"ל בהתלהבות יתירה – הרי יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו להתדבק בתוה"ק של הרשב"י, ואני נוהג בעצמי ללמוד באידרא ובשאר מאמרים בספר הזוה"ק. החיד"א זי"ע כותב בספרו "מורה באצבע" (סי' ח') שיש ללמוד בל"ג בעומר מאמרי רשב"י. היו צדיקים שנהגו לערוך סיום רבתי על כל ספר הזוה"ק ביום ל"ג בעומר. מסופר על הגרי"ש נאטנזאהן זי"ע בעל "שואל ומשיב", שבל"ג בעומר היה סופר ומונה את כל המימרות של רשב"י בכל הש"ס בבלי וירושלמי במשך ג' שעות.
האם מותר וראוי לאברכים צעירים ללמוד בספר הזוה"ק
הגר"ש זצ"ל משיב דברים נכוחה: "בודאי שאפשר להם ללמוד ואין בכך שום בעיה, הרי כל הספרים מלאים וגדושים על גודל הענין לעסוק בספר הזוה"ק, ואומר לכם כמה מהם. בס' "כסא מלך" כתב, "הנה כי כן ראוי לכל אדם ליקח לו ספר הזוה"ק, ולא יעבור מלקרוא הפרשה מדי שבוע בשבוע, וזה גדר גדול לאדם כדי שלא ישיאנו יצרו לפנות עצמו לבטלה, שהיא רעה גדולה כידוע".
כך כותב גם הגה"ק רבי יעקב מליסא זי"ע בעל "חוות דעת" בהנהגותיו: "בכל שבת תקבעו ללמוד שיעור בספר הזוה"ק". בסה"ק "פלא יועץ" כותב הרבה בחשיבות נחיצות לימוד ספר הזוה"ק. וכן העיד הגה"צ רבי שלמה בלוך זצ"ל מתלמידי מרן ה"חפץ חיים" זי"ע, שה"חפץ חיים" היה מעורר לכולם ואפילו לבחורים, ללמוד בכל שבת את הזוהר של אותה פרשה. בכלל בספרי המוסר של ה"חפץ חיים" אנו רואים שהוא מביא ללא הרף מדברי הזוה"ק המעוררים את האדם ליראתו ית' ולחשקת התורה וקיום המצוות באופן מבהיל.
מה הדין לגבי לימוד תורת הקבלה לאברכים צעירים?
"היום בדורנו אפשר להקדים ללמוד גם בגיל צעיר, ואני בעצמי כבר התחלתי ללמוד תורת הקבלה קצת אחרי גיל עשרים, אצל המקובל הגה"ק רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל שנודע היה כחכם אלוקי ומקובל גדול בתורת הח"ן.
הערנו שהרי מובא ברמ"א (יו"ד סי' רמ"ו) שאין ללמוד קבלה רק לאחר שמילא כריסו בש"ס ובפוסקים, והוסיף על כך הש"ך שאף אחרי שמילא כריסו בש"ס ופוסקים צריך שיהיה לפחות בגיל ארבעים, כמו שאמרו בן ארבעים לבינה? ע"ז השיב לנו הרב זצ"ל, שבדורותינו השתנה הענין והרבה הקילו בזה, אך כמובן שזה מותנה בתנאי קודם למעשה, שכל מי שניגש ללמוד תורת הקבלה, צריך להתקדש מקודם ולהזדכך בכל מיני קדושות, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.
הרב זצ"ל אף הוסיף לנו כי בדברים הללו הרי הם בבחינת סוד ה' ליראיו. ועל כן כל מי ששואף והוא מרגיש באמת ובתום לבו שהוא כבר בדרגה שהוא יכול ללמוד קבלה, אין עליו לשאול שאלה מעין אלו אלא שיגש ללמוד תורה זו, ובס"ד ה' ינחה אותו בדרך הטובה.
הגר"ש זצ"ל אף הוסיף לנו בכת"י, וזה לשונו: "וכן יקפידו לשמור על כל חלקי השו"ע לפרטיהם".
*
ימי הספירה
האם יש לנהוג כמנהג קהילות חוץ לארץ שמנגנים בשבתות ימי הספירה ניגונים עצובים בזמר "לכה דודי"?
"כיום בארץ ישראל לא נוהגים כך, ורק בפרנקפורט ועוד כמה קהילות שבהונגריה נהגו כך. מסופר על הגה"ק בעל "קול אריה" זי"ע שביטל את המנהג לנגן בשבתות ימי הספירה ניגון עצוב בלכה דודי, כי היה רע עליו המנהג לנהוג אבילות בפרהסיא. כמו"כ מביאים טעם נוסף, שבילדותו שמע ה"קול אריה" על בית אחד בעירו שהיו מקננים שם שדים ורוחות, ושמעו שבלילות ימות החול אמרו לכה דודי בניגון 'אלי ציון ועריה', כי באו כחות הסט"א להראות בזה שהם נהנים ממה שמזמרים בשב"ק ניגון זה בלכה דודי, ולכן ביטל מנהג זה גם בשבתות של ימי בין המיצרים.
מהו מקור המנהג לאכול מצה בשבתות של ימי הספירה עד חג השבועות?
הרב זצ"ל משיב לנו: "אני עצמי אינני נוהג כך, למרות שישנם הרבה חסידים ואנשי מעשה שנהגו כן, אולם אני נוהג לאכול מצה בחג השבועות גופא, כפי שהביא החיד"א בספרו "לב דוד" על טעם המנהג לאכול מצה של פסח בחג השבועות, שזהו זכר למצות שהוציאו בני ישראל ממצרים שאכלו מהם עד שירד המן. עוד טעם יש אומרים לדבר, כי חג השבועות הוא עצרת של חג הפסח, כמו ששמיני של חג הוי עצרת מחג הסוכות. דבר נפלא אף הביא הרב יעב"ץ בסידורו – "טעם פסח שני שהוקבע באייר גילו לי מן השמים, לפי שבו כלתה חררה שהוציאו ממצרים, לפיכך ע"כ נמשך נס יציאת מצרים ואכילת מצה".
"על מנהג החסידים לאכול מצות בשבתות ימי הספירה, נאמרו בזה הרבה טעמים. צדיקים אמרו שזה כמו החולה שהרופאים אסרו עליו לאכול בימי מחלתו מאכלים גסים, ולכן גם אחרי שהבריא אסור לו תיכף להתחיל לאכול מאכלים גסים, כי צריך לילך בהדרגה קמעא קמעא, כמו כן ענין המצה שאוכלים בימי הפסח שהוא מיכלא דאסוותא מאכל רפואה, ולכן גם אחרי חג הפסח אפילו שכבר אוכלים חמץ, מכל מקום אוכלים גם מצה, בכדי ללכת בהדרגה עם אכילת החמץ והמאכלים הגסים.
מה המקור ללמוד מסכת שבועות או מסכת סוטה בימי הספירה, והאם הרב זצ"ל גם נוהג כן?
"אכן, מנהג זה הוא מנהג קדום עוד מימי ה"חתם סופר", שהיה נוהג ללמוד עם תלמידיו בין פסח לעצרת מסכת שבועות, שיש בה מ"ט דפים כמנין ימי הספירה. כך נהג גם המהר"ם א"ש זי"ע, ואילו בליקוטי מהרי"ח תמה על מנהג זה כי לכאורה אין שום קשר בין מנין ימי הספירה למנין דפי המסכתא.
[ידוע טעמו של מהרי"א מזידיטשוב זי"ע הסביר טעם המנהג, שבדף ל"ד ממסכת שבועות, נאמר מחכו עליה דרבי שמעון הוא רשב"י, ודף ל"ד נלמד ביום ל"ג בעומר שבאותו יום נפטר רשב"י, וכדי להראות שאף צדיק כמותו אין שלטון ביום המות, לכן הוצג ברוח קדשם באותו דף מחכו עליה דר"ש].
גם מסכת סוטה נוהגים ללמוד בימי הספירה, הרב זצ"ל אף מגלה לנו בשיחתו כי הוא גם נוהג במנהג בל"נ כבר שנים רבות, כאשר שנה אחת מנהגו ללמוד מס' שבועות ושנה שניה נוהג הוא ללמוד מס' סוטה עד לחג השבועות.
בסיום השיחה מוסיף לנו הרב זצ"ל, על מנהג רבים וטובים לערוך תיקון כרת בליל שישי של הספירה בכל שבוע, ובשבוע השישי נעורים בכל הלילות והכל לפי כחו של האדם ובזה עולה לרצון לפני השי"ת לכפר על חטאיו שחטא האדם. (כן כותב הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכן הביא הכף החיים בסי' תפ"ט אות ק"ז)
ובשבוע השישי של ספירת העומר עושים תיקון כרת כל הלילות של השבוע, ואחר הספירה אומרים תחילה וידוי הגדול שלליל יוה"כ בבכיה והכנעה, ואח"כ אומרים לשם יחוד על הלימוד והתיקון כרת ויושבים ולומדים בצוותא חדא את דברי האר"י עד חצות הלילה ואח"כ אומרים תהלים ועוסקים בתורה עד אור הבוקר, וכן נהגו המקובלים בחברת בית אל בירושלים עיה"ק.
ימי הספירה – ימים המסוגלים להתקרב אל הקב"ה בלימוד התורה
לתועלת הקוראים בקשנו לשמוע על מעלת ימי הספירה שאנו נמצאים בהם כעת:
"הנה, מובא על הגר"א שתיכף אחרי חג הפסח התיישב ללמוד בפרישות גדולה עד למאוד, באמרו שהם ימי הכנה לקבלת התורה עד חג השבועות. ראיתי בספר אחד, כי טוב ללמוד ולעסוק במ"ט ימי העומר כל יום במידה אחת ממ"ח מידות שהתורה נקנית בהם, וביום מ"ט לעומר לחזור על כולם, וכל זה בתור הכנה ראויה ורבתי לקבלת התורה בחג השבועות. מי לנו גדול יותר מהרמב"ן שכתב (פ' אמור) שימי הספירה יש להם קדושת ימי חול המועד.
"וכן כותב ה"שפת אמת" רעיון נפלא בדבר, שהרי ימי הספירה נזכרים בתוך פרשת המועדות, כי המה ימים טובים כמו חוה"מ שיש קדושה לפניהם ויש קדושה לאחריהם מיציאת מצרים עד קבלת התורה, ולכן ימי הספירה נחשבים בתוך כלל מועדי ד', וכפי שנקראו בפסוק "שבע שבתות תמימות תהיינה", מכלל שהם בבחינת שבתות. השפ"א כותב עוד (אמור תרמ"ב) שימי הספירה מסייעים לטהרה כמו שאמרו (שבת קד.) הבא ליטהר מסייעין אותו, וכל השנה תלוייה בימים אלה, כמו שגידול כל התבואות בימים אלו, כך חיות האדם מתגלה עתה, כי הכל רק רמז אל ההנהגה הפנימית, עכד"ק.
"בימים אלו צריכים להיות זהירים וזריזים לעמוד לשרת לפני השי"ת ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה בקדושה ובטהרה וביר"ש כל היום. בס' "דרכי חיים ושלום" מונקאטש (סי' תרכ"ט) הובא שימי הספירה הם הכנה דרבה להגאולה השלימה בביאת בן דוד, שאז נזכה לקיים בפועל ממש "והקרבתם מנחה חדשה לד'". בס' "כף החיים" (סי' תפ"ט אות ק"ז) כותב בזה הלשון: "מה טוב ומה נעים לעושים תיקון כרת בליל שישי של הספירה בכל שבוע, ובשבוע השישי בכל הלילות, והכל לפי כוחו של אדם".
"בס' "סידורו של שבת" (שורש ז' ענף ב') כותב דברים נלהבים, שענין מצות ספירת העומר אינה רק ספירה באמירה בפה בלבד, כי העיקר הוא בלב לספר ולזכך את לבבו מכל מיני טומאות רעות, וכפי אשר יכין האדם את עצמו בנקיות ובטהרת הלב ע"י שבירת התאוות וכוחות היצה"ר, כך תתרבה ערך אור קדושתו ושכינת ד' תוכל לשכון עליו. בס' "שער הכוונות" (דף פ"ז) כותב, שטוב לו לאדם לכוין במ"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל הז' ספירות, בשבוע ראשון יכוין לתקן מה שחטא ופגם בספירת חסד, ובשבוע השני יכוין לתקן מה שפגם בספירת הגבורה, וכך ימשיך לתקן בכל שבוע מידת הספירה שלו.
"דברים מופלגים על מעלת ימים אלו – כותב החיד"א בספרו "לב דוד" (פרק ל"א) שבימי העומר צריך להיזהר ביותר בעבודת ד' בתורה ובמצוות, מפני שהם ימי דין, כשיצאנו ממצרים היינו מתטהרים בימים הללו לקבל התוה"ק, וכשם שבימים ההם ע"י התעוררות ישראל ליטהר ממרום, שלח שפע קודש להיותם עזרם ומגינם, כן עתה אם ישים אליו לבו ויקיץ מתרדמת יצרו, יהיה לו עזר, כי הבא ליטהר מסייעין אותו, ומה גם כי הימים האלה מסוגלים לזה עת שהגיעו אבותינו ליטהר, ואנחנו ניחלץ חושים לעשות כמעשיהם וליזהר בכל סדרי טהרה, ובפרט בעון שנאת חינם צריך לדקדק מאוד, כי ידענו מה היה לתלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת, וגם האריז"ל הזהיר מאוד מאוד על אהבת החברים, עיי"ש בדבריו כי נעמו.
"על מעלת השבתות של ימי הספירה – כותב בס' "דרכי חיים ושלום" (סי' תרכ"ט) שהימים בין פסח לשבועות בפרט בשבתות, היו תמיד ביותר ימי התאמצות ותקוה לראש שמחת עולם, וציפיה לישועה קרובה.
——————————————————–
במהלך עריכת המאמר זכינו לסיוע רב מהרה"ג רבי יוסף שוב שליט"א רב ומו"ץ במודיעין עילית וממקורבי הגר"ש זצ"ל מזה שנים רבות, שאף ניאות בטוב עינו להעביר לנו את תכריך כתביו מפסקי הגר"ש זצ"ל בענינים אלו לתועלת הקוראים. תשו"ח ורב תודות.
(המבשר)