חשבונו הנפלא של האברך מירושלים
מאת: הרב אליהו הנדלס
בירושלים עיה"ק יוצא לאור כל שבוע ע"י אברך מישיבת מיר גליון נפלא אשר בשם 'שער מציון' נקרא, בו הוא מספר כיצד חווה בעצמו ועל בשרו בהתגשמות ההבטחה "לוו עלי ואני פורע", שעל הוצאות שבת קודש השי"ת משלם במוחש ממש, ונביאם בלשונו הציורית והמשובבת לב, תוך שהוא מצטנע בענוה יתירה. וכך הוא מספר:
מעשה נורא- נורא ממש, שהי' איתנו – ושלא לפי דרגותינו כלל וכלל! אבל כך סידר הקב"ה להראות שאפילו בלא ביטחון יש 'לוו עלי ואני פורע!' וכך הווה:
קנינו בתמידות בחנות פלוני, וכיוון שלא רצינו לקחת עודף שהיה בחנות דברים של שביעית עם חששות או ודאי קדושת שביעית – וזה שאלה גדולה לקחת עודף, והרבה נזהרים בזה, ולכן כל פעם כשקנינו זה או זה, היה החנוני כותב על פנקסו כמה חייב, ואחרי איזה פרק זמן עושים בחשבון ומשלמים.
ובההוא יומא, בערך באמצע סיון תשפ"ג, עשה החנוני חשבון כללי והודיע לנו שחייבים לו אלף ומאתיים שקל! בדקנו בכיס כמה יש באוצר המלך, ומצאנו ארבע מאות שקל שאין אנו צריכים לעת עתה ומסרנו לו, ואמרנו שמקווים להשלים האחר בעתיד הקרוב (הנ"ל הוא איש רך ואינו דוחק כלל לשלם – חסדי ה' עלינו ועל כל ישראל!) יצאנו מהחנות וחשבנו עוד רגע קט שאולי לכאורה יש לנו עוד מאתיים שקל שאין אנו צריכים כעת, חזרנו לחנות ואמרנו יש לנו עד מאתיים שאפשר לשלם עכשיו – החנוני חייך ואמר- כבר שולם הכל!
טענינו שעדיין לא שילמנו, חזר ההוא ואמר – הכל שולם!
מה היה המעשה? נתברר-כשחיפשנו מה לקנות לכבוד שבת קודש (או עבור הב"ב מפני הכרת הטוב! עי' גמ' יבמות ס"ג), אחד מישיבת מיר שאינו מוכר לנו אבל הוא הכיר אותנו, הי' גם כן באמצע החיפוש ובינתיים שאל עצה ממני דבר הנוגע לביתו, ודיברנו עמו קצת, ומצאנו מה שחיפשנו וניגשנו לשלם, ולא ראינו שהוא עמד אחרינו לשלם את שלו. ולמעשה כשהוא ראה שאין לנו כסף לשלם החוב – שמונה מאות שקל אזי לאחר שהלכנו מהחנות, הוציא הלה שמונה מאות שקל מכיסו (המלא חסד!) ושילם!
"לוו עלי ואני פורע" – לא אתה אלא אני ד' אלוקיך!"
ומוסיף בעל הגליון הנ"ל: וחשבנו שיש לשער שהחשבון הוא נפלא ביותר, שבמשך הזמן שקנינו, הרי שבד' מאות שקל היה זה דברים עבור ימות החול, ושמונה מאות היה עבור צורכי שבת ותלמוד תורה והקב"ה ידע בדיוק רב, כמה על זה וכמה על זה, וסידר הכל!
הכל יכול יכול הכל! אשרינו שאנחנו בניו החביבים לו יותר מן הכל!