ענין עירוב תבשילין הוא תקנת חז"ל בכה"ג שחל יו"ט בערב שבת ע"מ שיוכלו לבשל מיום טוב לשבת תקנו חז"ל לעשות עירוב תבשילין, דהיינו, שמייחד תבשיל ופת מערב יו"ט לשבת המערבים את התבשילים שהכינו לחג עם תבשילים שרוצים להכין לשבת ואז מותר להכין מיו"ט לשבת משום שנחשב שהתחיל הבישול והאפיה מערב החג וכעת רוצה רק לגמור התבשיל שהתחיל ובכה"ג מותר לכו"ע לבשל.
כמו כן, מכיון שכשהכין ליו"ט עבור אורחים מותר לכתחילה לכן יכול להכין ליו"ט ואנו אומרים דהואיל ואי יזדמנו לו אורחים יוכלו לאכול גם כעת מותר להכין עבורם ולכן יראה לגמור הבישול בזמן שראוי לאורחים שאם יבואו יוכלו ליהנות מזה ביום טוב אך רבנן אסרו שלא יבשל בקדירות מיוחדות לשבת והתירו ע"י עירוב ולהלן פרטי דינים:
זמן ואופן העירוב:
א. בערב החג לוקח תבשיל ופת וכתוב שיהיה לכתחילה תבשיל בשיעור כזית ושיהיה מכובד והיינו דגים בשר או ביצה מבושלת ומצה כביצה וראוי שלימה ומברך אקב"ו על מצוות עירוב ואומר בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפויי ולבשלי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא. וצריך להבין מה שאומר ואם אינו מבין יברר הפירוש ויאמר בלשון שמבין.
ב. כשמערב צריך לאחוז המצה והתבשיל בידו ולברך ולומר בהדין עירובא וכו'.
ג. יש לשמור המצה והתבשיל עד שבת לפחות וכתב במשנ"ב שנהגו להשתמש עם המצה לצירוף לחם משנה לשלימות ולבצוע עליהן בסעודה שלישית. והביצים נהגו רבים לצרף לשבת בבוקר במאכל הביצה והבצל.
ד. נזכר בבין השמשות שלא עירב בדיעבד יכול לערב בברכה דבמקום מצוה לא גזרו על שבות
ה. היה במקום התפילה ורואה שלא יספיק לבוא לביתו לעשות עירוב יכול לשלוח שליח (גם דרך הטלפון) שיערב עבורו.
ו. אם אין לו מי לשלוח יכול לקחת מהגבאי או משכן של בית הכנסת פת ותבשיל ולערב.
ז. בשעת הדחק כשאין אפשרות אחרת י"א שיכול לערב על סמך שכשיבוא לביתו ייחד הפת והתבשיל, ומכיון והרבה נחלקו ע"ז עדיף במקרה כזה לסמוך על העירוב של הרב.
ח. כשיש עירוב תבשילין רק לבני חוץ לארץ כשלא עירבו בעיו"ט יכולים לערב ביו"ט ראשון בתנאי שאם היום חול הרי מחר קודש ועושה עירוב תבשילין ואם היום קודש א"כ מחר חול ואי"צ לעשות עירוב תבשילין. כמו כן כל דיני נאבד העירוב ונאכל העירוב שייך רק ביו"ט שני דביו"ט ראשון אפשר עדיין לערב בתנאי – ולא יברך.
החייבים בעירוב:
א. מי שחייב לבשל או לעשות מלאכה לשבת חייב בעירוב גם נשים וקטנים שהגיעו לחינוך (5-6).
ב. מי שאי"צ לעשות מלאכה רק הדלקת נרות וכגון שהכין כל מאכליו אינו חייב בעירוב אך כיון דיש הסוברים דכדי להדליק נרות גם יש לערב, יערב בלא ברכה.
ג. גם מי שבישל כל הדברים ושם במקרר ורוצה לחממם על האש או הפלטה צריך לערב.
ד. אלו שנוסעים ומתארחים בעיר אחרת אם משתתפים בהכנת האוכל חייבים בעירוב. ובזה תלוי דאם סמוך על שולחן המארח לגמרי יוצא יד"ח ממנו ואם יושן במק"א ומדליק שם יניח ע"ת ללא ברכה. או יבקש מהבעל הבית לערב עבורו ובתנאי שיזכה להם ע"י אחר או שיחכה עד שיבואו ואז יזכו בזה ע"י שיגביה הפת והתבשיל והבעה"ב יכוין אף עבורם בברכה ובאמירה.
ה. הנוסעים לרבם ומתאכסנים יחד עם כל המסתופפים ואינם מדליקים נרות אינם צריכים לערב בביתם, אמנם בני הבית שנשארים בביתם חייבים לערב בברכה, וכן העוזרים למבשלים חייבים לערב. ואם עירבו הנוסעים בביתם יערבו שנית במקום שהגיעו בלא ברכה, והכי טוב שיקחו שיעור כזית ממה שעירבו בביתם ואז יואיל גם להם וגם לנשארים בבית.
ו. מכיון שיש האומרים ונראה שבמשנ"ב פוסק כמותם דעירוב תבשילין מועיל אף לדברים שאינו דוקא לצורך בישול האוכל כגון קיפול הטלית וכגון וכן לגלול ס"ת לצורך שבת וכו' ראוי שכל אחד יערב בלא ברכה וצריך שיהא עמו התבשיל בעיר שנמצא לכן יקח עמו ביצה מבושלת או שימורים כגון טונה ויהא מונח במקום שיכול להנות מזה בשבת אך לא יערב על קטניות, ויכול גם לקחת חלק ממה שעירב בביתו וכנ"ל באות ה'.
פרטי דינים בעירוב
א. העירוב מועיל לבשל, להטמין ולעשות כל מלאכה הנצרכת לצורך שבת, אך אין לסמוך על העירוב לבשל קטניות לצורך שבת משום שהם מוקצה ואין כאן סברת הואיל ויזדמנו לו אורחים דלא יוכל לתת להם מזה ביו"ט. (והגם דיש שהקילו בזה נכון להחמיר כמש"כ החת"ס או"ח סי' ע"ט).
ב. לא רק מלאכה לצורך הסעודה דהיינו גוף המאכל התירו אלא גם הכנה ושאר צרכי סעודה כגון שטיפת כוסות וצלחות לצורך שבת.
ג. נהגו להניח פת כביצה ותבשיל כזית והפת מתיר לאפות והתבשיל לבשל.
ד. מי שעירב בתבשיל לבד יצא אך לכתחילה יוסיף גם פת בלי ברכה ויאמר בהדין עירובא וכו'.
ה. לכתחילה יבשל התבשיל מיוחד לצורך העירוב תבשילין או עכ"פ לצורך שבת ובדיעבד אינו מעכב.
ו. מאכל חי אינו ראוי לערב בו אבל מאכל הראוי לאכול חי ומבושל ובישלו יכול לערב בו.
ז. מבושל לאו דוקא דה"ה צלוי או מעושן או נכבש מעל"ע במים או 18 דקות בחומץ, אבל נמלח לא ראוי ולכן אין לערב בדג מלוח.
ח. המאכל צריך להיות בהישג יד דהיינו בעיר שנמצא בו ולא נעול בארון ללא שיש לו מפתח ואם לא התקיימו פרטים אלו אין יכול לסמוך על עירובו.
העירוב שמניח רב העיר:
א. כתב בשו"ע (תקכ"ט ס"ז) מצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או הניח עירוב ואבד או שאינו יודע לערב, וצריך הרב לזכות את זה לכל בני עירו הדרים שם והמתארחים.
ב. בשו"ע מסיים דאין לסמוך לכתחילה על עירוב של גדול העיר ונחלקו הפוסקים בכוונת דבריו יש אומרים שהטעם משום שהחכמים אינם מקנים למי שיודע ומתעצל. ולפי"ז כל שיודע לערב אינו יוצא בעירובם וי"א דרק למי שאין דרכו לסמוך על גדול העיר אינם רוצים להוציאו יד"ח אבל אם תמיד סומך עליהם מקנים לו עירובם. ובמשנ"ב סומך עליהם בשעה"ד שלא עירב.
ג. כל המחלוקת בכה"ג שלא מינה אותו שליח אבל במינה את הרב לשלוחו או שמינה אחר שיערב עבורו יכול תמיד לסמוך עליו.
ד. לפי דעה א' לעיל אות ב' פעם ראשונה שנאנס וכדו' לכו"ע יכול לסמוך על רב העיר, דלשם כך נעשה אבל אם קרה לו כן פעם שניה סוברים דנחשב פושע ואין לסמוך על רב העיר.
ה. בשועה"ר (תקכ"ט סי"ד) כתב דמי שטעה בהלכה וחשב דלכתחילה אפשר לסמוך על רב העיר ונתברר ביו"ט שלא כן, יכול לסמוך עליו גם אם זה יותר מפעם אחת דנחשב אנוס, אבל מסיים דבת"ח שהיה לו ללמוד לא יכול לסמוך ע"ז.
ו. מי שנאכל עירובו בטעות או התקלקל או נאבד יכול לסמוך על עירובו של רב העיר.
ז. מי שלא עירב עירוב תבשילין וגם רב העיר לא עירב ישאל חכם איך יתנהג לגבי תבשילי שבת.
(מתוך חוברת הלכות חג הפסח תשפג בהוצאת מפעל משיב כהלכה)