"כבד את אביך" (ה' טז)
במתן תורה קיבלו ישראל את עשרת הדברות, שהיו כתובים על שני לוחות הברית. לפי מה התחלקו עשרת הדברות בין שני לוחות הברית? התשובה ידועה – על הלוח הראשון נכתבו חמש מצוות שבין אדם למקום, ועל השני – חמש מצוות שבין אדם לחברו.
והנה אחרי ארבעת הציוויים הראשונים המופיעים בלוח של בין אדם למקום – "אנכי ה'", "לא יהיה לך", "לא תשא" ו"זכור את יום השבת לקדשו" – מגיע הדיבר החמישי: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, ב-יב).
אומר רב סעדיה גאון בספרו 'ספר המצוות': הקב"ה קבע את מקומה של מצוות כיבוד הורים, בין המצוות שבין אדם לחברו למצוות שבין אדם למקום, כדי לרמוז על כך שהיא קשורה גם לאלה וגם לאלה. השווה הקב"ה כבוד אביו ואמו לכבודו! כך אומרת הגמרא בקידושין (ל ע"ב), ואף מוכיחה זאת מתוך הפסוקים.
הגמרא (קידושין לא ע"ב) מביאה עובדות מפליאות, על תנאים שקיימו מצוות כיבוד הורים באופנים שלמעלה מכל השגה, כמו רבי טרפון או רב אבימי. ונוקטת בלשון חמורה ביותר: "אשרי מי שלא חמאן" – אשרי מי שלא ראה את הוריו. כיון שמצוה זו כה חמורה היא, עד שמי שאין לו אב ואם רח"ל, יש במצב זה מעלה, כי ניצל הוא מן העוון הנורא, הנגרם בעטיו של חיסרון בכיבוד הורים.
למען יאריכון ימיך
התורה הקדושה מספרת לנו מהו שכרה של מצוות כיבוד הורים: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ, יב).
מלבד מצוות שילוח הקן, שגם שכרה הוא אריכות ימים, אין מצוה נוספת בכל התורה כולה, שנאמר בה השכר הצפון למקיימים אותה.
יש לדעת, שלכל מצוה יש שכר מיוחד, שמקיימיה זוכים לו. כך אומר ה'אור החיים' הקדוש, ואף מוסיף כי אם מוצאים אנחנו יהודי שזוכה להצלחה גדולה בתחום כלשהו, כגון שפרנסתו מבורכת למעלה מדרך הטבע – יכולים אנו להבין כי קיים מצוה מסוימת שאיננו יודעים מהי – שזהו שכרה.
על כל פנים, במצוות כיבוד הורים מפרטת לנו התורה את שכרה: "למען יאריכון ימיך", וגם מעובדה זו אנו למדים על ערכה וחשיבותה.
בספר 'ראש גולת אריאל' מובא כי האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל אמר, שיהודי צריך לקבל על עצמו מצוות עשה וכן מצוות לא תעשה מסוימות, שאותן יקיים באש ובמים, בחרב וחנית. כמובן, את כל המצוות צריך לקיים, אבל על המצוות האלה שיבחר לעצמו לא יוותר בשום מצב!
והעיד על עצמו שהוא קיבל עליו את מצוות עשה של "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב), ומצוות לא תעשה של "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז).
מכל מצוות עשה שבתורה לא בחר ה'אמרי אמת' זצ"ל אלא את הדיבר החמישי, ולא בכדי!
שאמא לא תדאג…
עד היכן מגיע חיובה של מצוות כיבוד הורים? הגאון הצדיק רבי שלמה זלמן אונסדורפר ויתר על חלום חיים נשגב בעבורה! ומעשה שהיה כך היה: נכספה וגם כלתה נפשו של הרב אונסדורפר לעלות לארץ ישראל, ולחיות בארץ הקדושה, אלא שידו לא היתה משגת את סכום הכסף הגדול, שנדרש עבור כרטיס הפלגה לארץ ישראל, ועל כן נותר בינתיים בגולה הרחוקה.
שנה אחת, בעיצומו של יום הפורים, נכנס אחד הגבירים למעונו, והכריז: "רב'ה אני רוצה לתת לכם משלוח מנות – כרטיס הפלגה לארץ ישראל!"
הרב אונסדורפר היה מאושר ממש. הוא החל לרקוד בהתרגשות, ומיד לאחר הפורים פתח בהכנות והמתין בכיליון עיניים למועד הנסיעה.
ימים ספורים לפני היום המיועד, נסע להוריו כדי להיפרד מהם ולבקש את ברכתם. הם ברכוהו בברכת אב ואם שכולה אהבה ותפילה, והוא שב לביתו.
והנה, סוף סוף הגיע היום. כל בני העיר עומדים על רגליהם במשך שעות אחדות, ממתינים לתורם כדי לברכו, כולם מדברים על הנסיעה לארץ ישראל… והנה, כשכבר ממש עמד לצאת מהבית, הגיעה טלגרמה דחופה.
רבי שלמה זלמן פתח את המברק. קרא את השורות הקצרות והכריז: "רבותי אני נשאר כאן!".
התדהמה עצומה. מה אירע פתאום? תמיהות וניחושים עפים בחלל האויר, הציבור מודאג וסקרן, והגביר שנתן את הכרטיס אינו יודע את נפשו.
ומה היה כתוב בטלגרמה?
"שלמה זלמן בני", כתבה לו אמו, "אנא ממך מיד כשתגיע לארץ ישראל שלח לנו טלגרמה, וכתוב שהגעת בשלום. אל תתעכב כדי שלא אדאג לשווא, די לי בדאגה ההכרחית בשבועות ההפלגה…".
אכן, נסיעה לארץ ישראל לא היתה רק סיפור יקר אלא גם ארוך: ששה שבועות ארכה ההפלגה מפרשבורג לארץ ישראל!
אמר רבי שלמה זלמן בלבו: ששה שבועות תהיה אמא שרויה במתח ובדאגה – מה קורה עם שלמה זלמן שלי? האם הכל כשורה? האם האניה מתקרבת ליעדה? ואולי ארע דבר מה, חלילה?
איך אפשר לעלות לארץ ישראל, אם על ידי כך נגרמת דאגה לאמא? כל ימיו לא עלה הרב אונסדורפר לארץ ישראל, כדי שלא להדאיג את אמו, א אידישע מאמא שדואגת מה קורה עם האניה…
בסלונים מספרים סיפור מסמר שיער:
בעיירה גריניץ התגורר אברך צדיק, ירא שמים ועובד ה', שנחשב לאחד הטובים שבחבורה. פעם הגיע בעל ה'יסוד העבודה' לבקר בעיירה, בשטיבל של סלונים, וכולם עברו לפניו ללחוץ יד ולקבל "שלום".
כשהגיע תורו של אותו אברך, הוא הושיט את ידו ללחיצה, אך למרבה התדהמה – משך ה'יסוד העבודה', את ידו, ומלמל: "זה מריח עבודה זרה…"
כששמע זאת האברך, כמעט התעלף במקום, וכך גם כל מי שעמד בסביבה, ה'כתר' של השטיבל! מובן, שנוצרה במקום מהומה, ולאחר שכולם עברו, הציעו האנשים לאברך להיכנס שוב.
שוב נכנס, ושוב הושיט את ידו, ושוב – ה'יסוד העבודה' משך את ידו ואמר: "זה מריח עבודה זרה… מריח עבודה זרה…".
האברך המבועת החל לבכות. "רב'ה, למה עבודה זרה? מאיפה עבודה זרה?"
ביקש הרב'ה לשמוע את סדר יומו בפרוטרוט, והוא החל לתאר מסדר יום מדוקדק: קם לפנות בוקר, טובל, לומד כמה שעות, מתפלל כמה שעות, וכך הלאה… הוא שובר את גופו, מסתפק במועט, מקפיד על קלה כבחמורה… איפה העבודה זרה?
אך ה'יסוד העבודה' שאל כמה שאלות, ואז התברר שהאברך הזה אינו זהיר מספיק בכיבוד אב. הוא לא מתנהג מספיק בדרך ארץ…
"עכשיו הכל מובן!", אמר ה'יסוד העבודה' והסביר:
הגמרא (קידושין לא ע"א) אומרת: "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (שמות כ, ב-ג), אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר 'כבד את אביך ואת אמך' (שם, יב) חזרו והודו למאמרות הראשונות".
בשני הדברות הראשונות אמרו האומות, שהקב"ה אינו מתכוון אלא לכבוד עצמו, עפ"ל, אך כשאמר את הדיבר החמישי – "כבד את אביך ואת אמך", הבינו גם האומות שאינו מתכוון לכבודו שלו, וחזרו והודו גם לדברות הראשונים – שאף בהן, לא לכבוד עצמו התכוון.
"יוצא אם כן", אמר ה'יסוד העבודה', "שכאשר אדם מקיים את מצוות 'כבד את אביך ואת אמך' – הוא מקיים גם את 'אנכי ה" ואת 'לא יהיה לך', אבל אם אינו מכבד את הוריו, חלילה, אם אינו נותן ביטוי לדיבר החמישי – הרי שחסר גם ב'אנכי ה", ומכאן מגיע הריח של עבודה זרה"…
ה'ברכת אברהם' היה מספר את הסיפור הזה בדחילו ורחימו; יכול אדם להתפלל וללמוד כל היום, לצום ולייסר את גופו לכבוד הקב"ה, ולהיות עסוק כל הזמן בעבודה רוחנית, אבל אם אינו זהיר במצוות כיבוד אב ואם – הוא מריח ריח של עבודה זרה!
(מתוך הספר 'כבודם של ישראל')