איתא בילקוט (רמז תרטו): "כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה: הבאר עולה, והמן יורד, והשליו מצוי, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן נוסע לפניהם. כיון שנכנסו לארץ, אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו, ויצא ויטע לו נטיעות, שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם".
סדר הנהגה זה, אמור הן בכללות והן בפרטות. פעמים שהשפע מתרבה, בחסדים וברחמים מגולים, ובהנהגה נסית, כסדר ארבעים שנות מדבר. ופעמים נסתר השפע בהסתר ובהחבא, ונטמן בין גלגלי הטבע והדין, והגלגל חוזר בעולם. בסדר ההנהגה הטבעית הנסתרת, תלוי הכל במידת האמונה והבטחון שאיש ישראל בוטח בהשם יתברך – לפיכך, בבואכם לארץ ישראל – שבא מתחזקים האמונה והבטחון ביותר – "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד" (דברים יא, יב), שם ניתן להסתיר השפע בדרכי הטבע, וטוען כל אחד ואחד מכושו ויוצא ונוטע נטיעות, על דרך שכתבו התוספות (שבת לא.): "שמאמין בחי העולמים וזורע". הנטיעה והזריעה ללא האמונה והבטחון חלילה, יכולות להפיל את האדם עד עפר, בשעת נסיון וירידה, ורק בכוחות של אמונה איתנה ובטחון עוז, ניתן להתגבר לעמוד איתן גם במצבים קשים!
* * *
באחת הערים הגדולות והעשירות של אמריקה דר יהודי אמיד, גביר נכבד ומפורסם, עתיר בנכסים וידוע בין עשירי העיר. לפני מספר שנים תקפה תנודה קשה בענף העסקים שהיה בבעלותו בכל רחבי ארצות הברית, וההשגחה העליונה סיבבה הגלגל, עד שלפתע בבת אחת נעשה האיש 'יורד', כל רכושו האדיר ירד לטמיון, ופתאום יצא האיש נקי מנכסיו.
הנפילה והטלטלה העזה השפיעו מאד על נפשו, הוא הורגל מעולם לחיי רווחה ועושר, והיה יושב בכבודו של עולם בין נגידי ושועי העיר – ופתאום בבת אחת הרגיש שאינו שווה כלום. כל חשיבותו ואישיותו וכל עניני חייו היו סביב הממון [מאנ"י בלע"ז…] ועתה כל עולמו חרב בעדו. הוא שקע בדיכאון עמוק, רחמנא ליצלן, ונצרך לטיפול נפשי.
לאחר תקופה הגיע לביקור של חיזוק בארץ הקודש, בניו שהיו דואגים לבריאותו בכל לב, ביקשו להביאו אלי כדי לחזק את ליבו ונפשו.
כאשר הגיע אצלי חשבתי לעצמי, במה אוכל לעודדו, כיצד אפשר להעלותו מדכאונו העמוק? החלטתי לפתוח בסיפור עממי. האיש ישב בנינוחות, ולגם מן המשקה שהוגש לפניו, והקשיב בריכוז רב.
* * *
וכה סיפרתי לו:
באחת העיירות הרחוקות שבחוץ לארץ היה רב נכבד, שעסק ביחד עם מקצוע הרבנות גם בסחר עצים. הוא השקיע כספים מרובים ורכש את יערות הענק שמסביב לעיירה. הוא שכר פועלים רבים שעסקו במרץ בכריתת העצים, באריזתם ובהסעתם למרחקים על גבי רפסודות ששטו בנהרות הגדולים ששצפו וזרמו לא הרחק מן העיירה, והובילום אל מקומות רחוקים יותר, שם היו משלמים על העצים הטובים במחיר מלא. הרווחים מסחר העצים באותו אזור היו עצומים, והעסקים פרחו ושגשגו.
פעם אחת קרה אסון – בבת אחת גאה הנהר בפתאומיות ועלה על גדותיו. הוא שטף בשצף קצף את כל מטעני העצים שהיו מוכנים על שפת הנהר למשלוח. בימים ההם היו אומנם מודעים לכך שלפעמים עולה הנהר ושוטף בזוטו של ים את כל הנקרא בדרכו, אבל הפעם היה מדובר בסטוק עצום ובממדי ענק, עשרות אלפי גזירי עצים חטובים ומוכנים להסקה טבעו בנהר ונעלמו במצולות ים. היה זה הפסד עצום של הון עתק, אחר כל ההשקעה האדירה שברכישת היער, כריתת העצים, חיתוכם, שיופם ואריזתם וכו'.
אנשי העיירה שהיו עדים למחזה הנורא לא ידעו את נפשם. ברוב הערצתם וחיבתם לרבם, לא ידעו כיצד לספר לו על כך. באותה עיירה דר איש יהודי אחד חכם ופיקח, שאמר לאנשי קהילתו: "אל דאגה, אני אמצא כבר את הדרך כיצד לבשר לרבינו האהוב על מה שארע".
נכנס אפוא האיש אל הרב, כשכל כולו מדוכדך בלב שבור, והחל כביכול לשטוח את מצוקתו האישית, וכה אמר לרב: "הנה לאחרונה שלחתי ידי במסחרי העצים הידוע מאד בהצלחתו באזורינו, לויתי כספים רבים והשקעתי בסחר זה ממון רב. והנה דוקא אחר שכבר נעשתה רוב העבודה, היער נרכש, העצים נכרתו ושויפו, האורזים ארזו, והיה הכל מוכן למשלוח בשפת הנהר, לפתע פתאום התגעש הנהר ועלה על גדותיו ושטף הכל בכל מכל כל… לא השאיר אף לא עץ אחד! ובבת אחת אבד כל רכושי, ולא זו בלבד שנעשיתי עני ואביון, נותרתי גם בעל חוב גדול, מכל הכספים הרבים שלוויתי לעסק-ביש זה, ועתה הנני שבור ורצוץ ולא יודע את נפשי מרוב צער".
הרב הנערץ והאוהב החל לעודדו ולחזקו בדברי אמונה וביטחון, והרעיף עליו הרבה דברי חיזוק, שבוודאי הכל לטובה, ויש לקבל היסורים באהבה וכו'. כשסיים הרב את שיחתו המאלפת והמחזקת, פצה האיש את פיו, ושאל: "ומה הדין כשבמקרה זה גופא קרה לרב עצמו, כשכל משלוח העצים האדיר שאמור היה לצאת היום, שטפו הנהר, והכל טבע במצולות?"
מששמע הרב שהמדובר הוא בעצים שלו עצמו, נפל תחתיו מתעלף מרוב צער וכאב לב. כמובן, התחוללה מהומה עד שהשיבו את נפש הרב.
לאחר מכן שאלו את הרב: "מה קרה כאן? הלא רגע קודם דיבר הוא בעצמו על כך שיש להתחזק, ולקבל צרה זו בהשקט וביטחון" וכו'.
ענה להם הרב: "זה הכל אמרתי לו… והוא טוב ויפה כשהצרה אצל השני, לא אצלך בעצמך… כאשר הצרה נוגעת לך בעצמך, צריך הרבה יותר כוחות חיזוק!!!"
כך טבע האדם, את השני אפשר לעודד ולחזק. קל מאוד לדבר על עבודת המידות, הבלגה, מדרגות, ויתור, מעביר על מדותיו וכו' – הכל כשמדובר בעבודתו של השני, ברגע שהדברים נוגעים לעצמו, אין זה כל כך קל…
וכה גם אמרתי לאותו יהודי שבור ורצוץ: "האמת שאינני יכול לומר לך דבר, מי כמוך יודע עד כמה הצער עמוק ונוקב ויורד חדרי לב – אבל בכל זאת מן הראוי שלא להתעלם לגמרי, ועד כמה שהיד מגעת, עלינו להתבונן בדבר".
אמרתי אפוא לאותו יהודי: אמנם מצבך קשה מנשוא, ואין איש שיוכל לרדת לסוף צערך העמוק. אבל הקב"ה ממרומים מסתכל ומתבונן בך היטב היטב, הוא רוצה כעת לבחון: מה עם האמונה שלך? כיצד מחזיק אתה מעמד בעיתים קשות וחשוכות אלו? הרי 'קץ שם לחשך' (איוב כח, ג), 'ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך' (פיוט שושנת יעקב). אבל בעת כזו, עליך להתחזק רק באמונה ובבטחון, ולא לתת לעצמך להשתקע בעצבות ובדכדוך"!!!
כעבור זמן שב אלי אותו יהודי, הוא היה נראה טוב יותר, מאושש יותר. הוא אף העלה חיוך על שפתיו. אמנם עדיין לא חזר לעשירותו הקודמת, אבל התייצב מעט. אמרתי לו: "בטוח אני שאם היית צם משבת לשבת בלי לטעום כלום, צום של ששה ימים רצופים, לא היית מזדכך כל כך כמו שזיככה אותך הצרה הזאת…"
ענה לי האיש, שאין אני יודע עד כמה אני צודק, שכן הוא חש עצמו כאדם אחר לגמרי! כמי שלקחו את נפשו וסחטו אותה עד תום, ונסכו בו נפש חדשה… נבראו לו תאים חדשים בכל מערכות החיים, ומי שלא עבר זאת לא יוכל להבין זאת לעולם!
(מתוך 'טיב המעשיות' – קדושים)