יעקב א. לוסטיגמן
בשבוע שעבר הבאנו כאן את חלקה הראשון של השיחה המרתקת שערכנו עם הגאון רבי משה פריד שליט"א, מרבני ודייני ק"ק בעלזא בבית שמש, מחבר השו"ת והגיליונות הנפלאים 'וישמע משה', וחביבם של כל גדולי הפוסקים בדורנו.
השיחה עסקה בקשר הייחודי שהיה להגר"מ פריד עם מרן פוסק הדור רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהפגין כלפיו חיבה יתירה.
"מרן זצ"ל היה אדם מאוד רציני ולא שם לב למה שקורה סביבו", אומר הרב פריד, "במשך השנים הוא התמודד לא פעם עם רדיפות והתנגדות של כל מיני גורמים מכל מיני סיבות, מעולם לא שת לבו לזה, אבל ידוע מאמר חז"ל "היזהרו בגחלתן" וכו', ובמשך השנים שזכיתי להיות במחיצתו של מרן זצ"ל, הייתי שותף לשלושה מקרים של בקשת מחילה, כאשר אספר.
"המקרה הראשון היה של איזה אדם, שבאחת הפרשות הציבוריות שבהם היתה התנגדות לרב אלישיב, תפס משום מה את הצד שכנגד, אף שלא היה בכלל מישהו ששאל לדעתו ולא היתה לו שום השפעה בעניין זה. הוא ניצל איזו במה שניתנה לו במקום מסוים, ונשא דברים חריפים נגד מרן זצ"ל.
"בתוך זמן קצר היתה בו יד ה', והוא שילם מחיר כבד מאוד, שאין כאן המקום לפרטו. לאחר תקופה הוא הבין את הטעות שלו, והחליט לבקש מחילה ממרן הרב אלישיב זצ"ל. הוא פנה למקורבים ואמר שהוא רוצה לבקש מחילה, אולי ירפא ה' למכתו, והמקורבים אמרו לו שכדאי לו לנסות דרכי, שאני אנסה להמליץ טוב עליו.
"הוא הסביר לי את המצב ואמר לי שהוא מאוד מקווה שאצליח לבקש מהרבי מחילה עבורו, אני כמובן פחדתי מאוד, אבל הבקשה שלו נגעה ללבי, והחלטתי לנצל איזו עת רצון שתזדמן לידי בקרוב, כדי לבקש מחילה.
"ואכן, בהזדמנות קרובה, אמרתי למרן זצ"ל שפלוני דיבר אודותיו בצורה שאינה הולמת בגלל איזה עניין בהשקפה וכו', ושהוא נפגע בעקבות כך קשות במכה שבאה עליו, וכעת הוא מבקש מחילה… השיב לי מרן בקצרה: "תגיד לו שהוא יכול להמשיך לדבר עלי כמה שהוא רוצה".
"אמרתי למרן זצ"ל, שהוא כבר לא רוצה לדבר חלילה לרעה, ההיפך, הוא מבקש מחילה על מה שדיבר בעבר, אבל מרן ביטל את דברי ואמר "שידבר עלי כמה שהוא רוצה".
**
ביקשתי ממנו שיגיד שלוש פעמים, ומרן חייך והשיב לי שמספיק פעם אחת…
הפעם השנייה היתה כשיצר איתי קשר יהודי מחוגי הקנאים, שמספר שנים קודם לכן דיבר נגד מרן זצ"ל. היתה אז מערכה סוערת לגבי כביש בר אילן, ובאותה עת היו כאלו שרח"ל עשו פעולות נגד מרן זצ"ל. אותו אחד שפנה אלי לא עשה שום דבר בפועל, אבל הוא כן דיבר עם חבריו נגד מרן זצ"ל, ולאחר שנים נכנס בו פחד נורא, הוא הבין את הטעות וביקש מחילה.
הפעם כבר השקעתי יותר מחשבה, איך אפשר לעשות את זה בצורה שהרבי אכן יקבל את הדברים. החלטתי לפנות אליו ביום שישי אחר הצהרים, זה היה הזמן היחידי בשבוע שבו הייתי עם מרן זצ"ל לבד, כל השאר היו עסוקים בהכנות לשבת קודש, וכך יצא שהיה לי זמן מסוים שהייתי איתו לבד.
"אמרתי למרן זצ"ל, רבי, יש יהודי שפעם דיבר דיבורים שאינם ראויים וכעת מבקש מחילה, הוא מתחרט מאוד ופוחד שיבולע לו חלילה. גם הפעם הרבי ביטל את הדברים ולא ייחס לזה חשיבות. אבל אני כבר הייתי למוד ניסיון, ומאחר וראיתי שזו עת רצון, אמרתי למרן שאני לא אצא מהבית שלו עד שהוא לא ימחל לאותו יהודי.
"כששמע מרן את הדברים, הוא אמר לי: "אם כך, תחזור שוב על מה שאמרת!", אמרתי לו שיש יהודי שדיבר בצורה לא יפה, וכעת מבקש מחילה. אמר מרן זצ"ל "מחול לו". ביקשתי ממנו שיגיד שלוש פעמים, ומרן חייך והשיב לי שמספיק פעם אחת… אמרתי לו שאני יודע שמספיק פעם אחת, אבל אני אשמח לשמוע שלוש פעמים, הוא שוב חייך ואמר שלוש פעמים…
**
הכלה הודיעה להוריה חד משמעית שהיא לא מוכנה להתחתן עם בחור שפגע בכבוד התורה
"הפעם השלישית היתה מעניינת במיוחד… הפניה היתה מטעמו של כ"ק מרן אדמו"ר מרחמסטריווקא, ומעשה שהיה כך היה.
"באותם ימים הוצע איזה שידוך שהיה נראה מתאים מכל הבחינות, וכמעט נתרצו הצדדים, אבל אז שמעה הכלה המיוחדת שהבחור המדובר השתתף פעם אחת בהפגנה שהתקיימה נגד מרן הגרי"ש אלישיב.
"כששמעה על כך הודיעה להוריה חד משמעית שהיא לא מוכנה להתחתן עם בחור שפגע בכבוד התורה. רק זה חסר לה? לחיות כל השנים תחת צל ההקפדה של גדול הדור? היה לא תהיה. מבחינתה אפשר להוריד את השידוך הזה מהפרק, אף שהוא ממש מתאים מכל הבחינות.
"אבי הנערה שמע את טענתה, וניגש איתה לכ"ק מרן אדמו"ר מרחסטריווקא שליט"א, כשהוא שואל אם אכן הצדק עמה, או שצריכים להסביר לה שזה שהבחור השתתף פעם אחת בהפגנה נגד הרב אלישיב, לא אומר שהוא כבר פסול לבוא בקהל…
"כששמע הרבי מרחמסטריווקא את טענותיה, השיב שהיא צודקת. בוודאי שהיא צודקת! אבל יש עצה. הרי הרב אלישיב קיים ובית דינו קיים, אפשר לפנות אליו ולבקש מחילה. אם יסכים מרן הגרי"ש לומר שהוא מוחל ואין לו שום קפידא על אותו בחור, אפשר לעשות את השידוך, אבל אם חלילה לא… הצדק עם הנערה ואין לעשות שידוך כזה בשום אופן.
"גם במקרה זה ביקשתי ממרן זצ"ל מחילה עבור אותו בחור, באותה הפעם היה בחדר גם חתנו הגאון רבי בנימין רימר שליט"א, שסייע לי בעניין, והרבי אכן מחל לו בלב שלם כדי להתיר את החתן לבוא בקהל…
"את הסיפורים האלו אני מספר", מציין הגר"מ פריד, "למען ידעו דורותינו, כמה נורא ואיום הוא הנושא הזה של דיבור נגד גדולי ישראל. כשחז"ל הקדושים אמרו שצריכים להיזהר שלא להיכוות בגחלתן, בנשיכתן ובעקיצתן, זה לא סתם דיבורים חלילה וחס. יש כל כך הרבה יהודים ששילמו מחירים כבדים מאוד בגין דיבורים כאלו נגד גדולי הדורות, וכל אחד ואחד מהם היה בטוח שהוא עושה זאת לשם שמים, כמנהג רבותיו וכדו'. צריכים להיזהר בזהירות יתירה, ולברוח מזה כמו מפני אש".
**
פעם שמעתי ממרן ראש הישיבה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, מעשה שהיה
"רבות כבר דובר וסופר על ההתמדה של מרן זצ"ל. היא היתה באופן שאין לתאר ואין לשער, ממש בלתי נתפס להבין שבן אנוש מסוגל להיות שקוע כל כך בלימוד למשך שעות ארוכות בלי שום הפסק.
"פעם שמעתי ממרן ראש הישיבה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, מעשה שהיה עם בחור אחד שגדל במשפחה שאינה שומרת מצוות, וביום מן הימים החליט להתקרב אל ה' ואל תורתו ולחזור בתשובה שלימה.
"אביו של הנער לא ראה בעין יפה את השינוי בהנהגותיו של בנו, וניסה להשפיע עליו שיעצור את התהליך, אבל הבן נשאר בשלו והתעקש על שמירת המצוות ולימוד התורה.
"האבא שהיה רחוק מחיי תורה ומצוות, שמע על מרן הגרי"ש אלישיב, והחליט שהוא יבוא אליו יחד עם בנו. "אם הרב אלישיב יגיד שאתה צודק, אני מקבל", אמר האבא, "אבל אני רוצה לשמוע אותו אומר את זה, הוא אדם חכם, עליו אני סומך".
"הגיעו האב ובנו לבית מרן הרב אלישיב זצ"ל, וכשעמדו בסמוך, שמעו את מרן לומד בניגון המפורסם, מתוך שקיעות עצומה בתורה הקדושה. האבא עמד בחוץ, מוקסם כולו, הקשיב והקשיב, וקול הניגון הזה חלחל אל תוך לבו ושבר את כל המחיצות.
לפתע פרץ האב בבכי
"לפתע פרץ האב בבכי ואמר לבנו, "אם כך נשמע מי שלומד תורה, אני מסכים שתלמד תורה, ואני מאחל לך שתצליח בלימוד! אני כבר לא צריך להיכנס אל הרב ולשאול את פיו, כבר קיבלתי את התשובה שהייתי צריך לקבל".
"ואכן, הבן עלה ונתעלה וגם אביו וכל המשפחה צעדו בעקבותיו וחזרו בתשובה שלמה. מרן רבי גרשון אדלשטיין סיפר לי שהוא הכיר את אותו בעל תשובה!".
"ההתמדה שלו היתה כל כך גדולה, עד שלא היה לו זמן ללכת לשום מקום. יש סיפור ידוע שפעם רצה מרן ללכת לשמוע את החזן ר' יוסלה רוזנבלט, ובאמצע הדרך הוא החליט לוותר וחזר ללמוד.
"אבל הסיפור הזה אינו משקף בצורה מלאה את ההקרבה של מרן למען השקידה שלו. מילא לשמוע חזנים הוא לא הלך… הוא סיפר לי שמעולם לא ביקר במירון צפת וטבריה! מעולם!!! יהודי ירושלמי שגדל כל ימיו בארץ ישראל, וכולם מסביב היו נוסעים למירון ולקברי הצדיקים בצפת ובטבריה, והוא הרי היה קשור לתנאים והאמוראים וכל הזמן היה עוסק בתורתם, ובכל זאת לא מצא את הזמן כדי לנסוע לפקוד את קברותיהם אפילו פעם אחת ביותר ממאה שנות חייו!!!".
**
הסכים להעמיד 12 אלף דולרים לצורך שכירת מסוק
"פעם אחת, כשכבר היה כבן 100 שנה, נדברתי עם איזה גביר אחד, שהסכים להעמיד 12 אלף דולרים לצורך שכירת מסוק, כדי לקחת את מרן מביתו שבירושלים, אל מתחם הציון של הרשב"י במירון, ביום הילולא בל"ג בעומר.
"ניגשתי למרן בבוקרו של ל"ג בעומר, ואמרתי לו "רבי, הרי הרבי אמר לי שמעולם לא היה במירון, הנה, יש לרבי הזדמנות לנסוע למירון בלי ביטול תורה! אני מסדר לרבי מסוק, יוצאים מכאן, בתוך כמה דקות הרבי יושב במסוק וממשיך ללמוד בלי שום הפרעה. במירון, יפנו מקום, הרבי יגיע בתוך דקות בודדות אל הציון, יתפלל ולאחר מכן הדרך בחזור תהיה גם היא כך בקלות, בלי שום עיכוב!!!".
"מרן היפך בדעתו לשניות אחדות ואמר "א גוטע דערהער", כלומר זה רעיון יפה, אבל בפועל לא הסכים לבוא. ניסיתי בכל זאת, ואמרתי לו שאולי לרבי שמעון יהיו טענות על מרן שלא בא לפקוד את ציונו אפילו פעם אחת, אבל מרן ענה לי "רבי שמעון איז דא". כלומר, הוא נמצא כאן איתנו, אין צורך לנסוע עד מירון בשביל זה…
"בהזדמנות זו סיפר לי מרן שכבר לפני עשרות שנים היה איזה רב אחד שהיה מקורב לשלטונות, והציע לו להצטרף אליו לנסיעה למירון, אבל הוא סירב גם אז.
"משהבנתי שהרעיון שלי לא יצא לפועל, ניסיתי לבדוק מה דעתו של מרן לגבי הנסיעה למירון, האם הוא חושב שזה דבר שלא ראוי לעשותו כשהוא גורם לביטול תורה, או שבשביל כזאת נסיעה חשובה כן צריכים לסגור את הגמרא. מה ההשקפה הנכונה בעניין זה?
"השיב לי מרן בזו הלשון: "דער וואס האט נישט צייט אין טאג, נאר פאר לרענען, זאל נישט פארן! דער וואס האט צייט אין טאג, חוץ פון לערנען אויף נאך זאכן, ער קען פארן".
כלומר: זה שאין לו זמן במשך היום לשום דבר אחר מלבד לימוד התורה, שלא ייסע. זה שיש לו זמן לעוד דברים חוץ לימוד, הוא יכול לנסוע".
חידדתי את השאלה ושאל: "ער קען פארן, אדער זאל פארן", האם הכוונה שהוא 'יכול לנסוע' או ש'עליו לנסוע'. השיב לי מרן 'זאל פארן', והוספתי כדי לוודא האם זו מצווה לנסוע? והשיב לי בחיוב, כן, זו מצווה לנסוע".
"אסייג ואציין שבדין ודברים לא היתה הגדרה של כמה פעמים לנסוע, אלא רק זה שיש מצווה לנסוע למירון לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל הוא לא אמר אם זה מספיק פעם אחת או שצריכים כל שנה וכדו', ואם צריכים דווקא בל"ג בעומר או שגם בשאר ימות השנה זה מספיק".
**
היו שלושה מקומות קדושים שאליהם כן נסע מרן זצ"ל
עם זאת, היו שלושה מקומות קדושים שאליהם כן נסע מרן זצ"ל. האחד היה הכותל המערבי שבו הקפיד לבקר בתדירות גבוהה מאוד, כמנהג אנשי ירושלים שהיו מקפידים לפקוד את הכותל המערבי לפחות פעם בחודש, כדי שלא להיכנס לכלל חיוב של קריעת הבגדים כשרואים את מקום המקדש החרב, שהרי ברכות ראיה צריכים לומר רק על מקום שלא ראו כבר 30 יום.
בצעירותו היה הולך לכותל בתדירות גבוהה אפילו יותר. מדי שבת הוא היה צועד רגלית מביתו שברחוב חנן את הכותל, אחרי סעודת יום השבת. הוא היה לוקח בכל פעם את אחד הילדים שילווה אותו, וזה היה פרס גדול עבור הילדים, היתה להם תורנות מי מלווה את אבא וזוכה לדבר איתו כל הדרך אל הכותל ובחזור.
בהמשך קשתה עליו ההליכה למרחק גדול כל כך, והוא התחיל לנסוע לפחות פעם בחודש. בשנים האחרונות גם הנסיעה החודשית היתה קשה לו, אז הוא היה נוסע לאיזה מקום ברח' בר אילן, שמשם אפשר היה לראות את כיפת הזהב של אותו מבנה ידוע הבנוי לצערנו במקום המקדש, והוא נהג לשיטתו שגם מי שרואה את אותה הכיפה זה מספיק בשביל לקרוע את הבגדים, ולא צריכים לראות את הקרקע של הר הבית, וכך הוא היה פוטר את עצמו מהצורך לקרוע לכשיגיע לכותל בהמשך.
"בחודשים האחרונים לחייו קשתה עליו הראיה מאוד, היה לו קטרקט בעין, ולכן לא הספיק רק לראות את מקום המקדש מרחוק, הוא נסע לכותל על המכונית, והביאו אותו ממש עד לתוך הרחבה במרחק של סנטימטרים בודדים מהקיר, כדי שיוכל לראות את הכותל בתוך פחות מ-30 יום.
"באחת הפעמים אושפז מרן בבית החולים לכמה ימים, ופספס את ה-30 יום, כך שלראשונה מזה שנים רבות עברו יותר מ-30 יום, והיה צריך לקרוע את בגדו בראותו את הכותל המערבי.
"באותה עת הוא הוזמן להשתתף במעמד 'ברכת החמה' שנערך בכותל המערבי בערב חג הפסח, יחד עם כל גדולי ירושלים ורבבות אלפי בית ישראל.
"יום לפני אותו מעמד היסטורי, לקחו את מרן לבניין של משרד החינוך השוכן בקצה מאה שערים, שם הוא עלה על הגג והסתכל משם על מקום המקדש, וקרע את בגדו כדת וכדין, כדי שלמחרת כשהוא הולך לכותל המערבי לא יצטרך לקרוע. הוא לא הסביר לנו למה הוא עושה זאת דווקא באופן זה, אבל לפי דרכינו למדנו שהוא כנראה לא רוצה לומר 'ברכת החמה' בבגד קרוע, מפני חביבות המצווה, ולכן הוא מעדיף לקרוע יום קודם, אבל מאחר ולא לו זמן וכח להגיע עד לכותל יום קודם לכן, הוא מצא פיתרון על ידי כך שהשקיף מרחוק על מקום המקדש.
"אגב אורחא אני נזכר בעוד דבר מעניין מאוד שהיה אז בעניין של ברכת החמה, כשהתעוררה שאלה מה קודם למה בדין 'זריזין מקדימין' אם יש ברית ביום של 'ברכת החמה', האם מוטב קודם לברך על החמה או קודם לעשות את הברית? השאלה הזאת היתה נוגעת למרן כי אכן היתה לו סנדקאות בברית לתינוק באותו יום.
"אבל מרן פסק אז שמי שיש לו שעה קבועה לעשות ברית, כמו אצלו שהשעה הקבועה היתה ב-9:00 בבוקר, אין לו את הדין של 'זריזין מקדימין' לפני אותה השעה, ולכן כל עוד הוא אומר את 'ברכת החמה' לפני השעה 9:00 הוא בכלל לא נכנס לשאלה מה קודם למה, והדין של 'זריזין מקדימים' אצלו זה להשתדל שהברית תהיה בדיוק בזמן, ולא לאחר אותה מהשעה הקבועה.
(הערת המערכת: שני המקומות הקדושים הנוספים שבהם היה מרן, היו במערת המכפלה ובקבר רחל, ועל כך בהרחבה בגיליון הבא בס"ד).