בימים האחרונים התחוללה בארץ ישראל סופה חורפית חזקה שאיננו רגילים בה, גשמים ורוחות עזות נשבו בחוץ, מה שעורר בזיכרוננו סיפור מעניין מלפני שנים רבות על אהבת התורה של רבינו הגר"ח שליט׳׳א.
שעת חצות כבר חלפה מזמן. בחוץ ירד גשם זלעפות, בפנים הבית החלונות היו מוגפים ושררה תחושת חמימות נעימה. והנה, רבנו לוקח את הספר בידו האחת ואת הכסא בידו השניה ו… יוצא למזג האוויר הסוער שבחוץ.
הכל התחיל כאשר אחת מבנותיו של רבנו ילדה בשעה טובה ומוצלחת. מבית החולים הגיעה כמובן הישר לבית ההורים, לרבנית ע׳׳ה שכבר חכתה לה עם עוגה טרייה וכוס תה חם. הסלון – חדר הספרים, היה המקום היחיד בו ניתן היה למקם יולדת המשוועת למעט מנוחה.
אבל רבנו שם לב שקול לימודו מפריע למנוחת בתו, ועל כן קם ויצא החוצה…
׳׳אולי׳׳, התחננה הרבנית שיצאה אחריו אל הגשם השוטף, ׳׳תלמד היום רק ששה דפים׳?"
רבנו הגביה את קולו כדי לגבור על רעש הגשם: ׳׳אם אלמד היום רק ששה דפים׳׳, אמר, ׳׳את יודעת מה יהיה מחר?! מחר אלמד רק חמשה דפים׳׳״.
המים שנגרו מכל עבר רק היוו חיזוק ל׳׳אותי יום יום ידרשון׳׳, יום יום ללא ויתורים.
(דברי שיח, מתוך יצירת הפאר ׳׳המלאך!׳ הרואה אור בימים אלו)
חומר יקר ומענין. יישר כח
חומר יקר ומענין. תזכו למצות