יעקב א. לוסטיגמן
אחד מגדולי בעלי התפילות שידע עולם הישיבות בדורות האחרונים, היה ללא ספק הגאון הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת קרית מלך, שבמשך שנים היה שליח הציבור בישיבת חברון-גאולה, ובהמשך עבר להתפלל בישיבת 'קריית מלך' בבני ברק, שבראשה עמד.
לקראת ראש השנה והימים הנוראים, ביקשנו לשוחח עם אחד מהתלמידים הקרובים ביותר לרבינו הגרש"י זצ"ל, הלא הוא הרה"ג ר' ישראל היימן, מבכירי הפעילים של ארגון 'אחינו', וחבר בצוות הכותבים ב'לקראת שבת'.
הרב היימן, שבעצמו משמש כשליח ציבור בימים הנוראים, היה בן בית אצל ראש הישיבה זצ"ל. הוא זכה לנהל עמו שיחות אישיות וקרובות מאוד, למד תורה מפיו, שתה בצמא את דבריו בהמוני שיעורים וב'וועדים' שמסר ראש הישיבה, וגם… קיבל ממנו הדרכה מה עליו לכוון לפני שהוא ניגש לעמוד כבעל התפילה, בימים הנוראים.
"כשאנחנו מדברים על 'ראש השנה' בישיבת קריית מלך, חייבים להבין שראש השנה לא היה יומיים בלבד. זה התחיל כבר ב-א' אלול. 31 ימים בשנה חיינו את ראש השנה, כל חודש אלול ועוד יומיים של ראש השנה עצמו", פותח הרב היימן.
"האווירה היתה מאוד מיוחדת. זה לא היה פחד ואימה. חלילה לא היתה עצבות ולא דיכאון. האווירה היתה אווירה של יראת הרוממות, תחושה של קרבת ה' לי טוב. הרגשנו שהימים האלו הם ימים מאוד מיוחדים, שבהם אנחנו יכולים לזכות ולהעפיל לדרגות רוחניות גבוהות במיוחד.
"עיקר העיסוק שלו בחודש אלול, היה בכך שבראש השנה אנחנו נזכה להמליך את הקדוש ברוך הוא על העולם כולו. שתהיה לנו הזדמנות להתקרב אליו, וכביכול לתת לו כתר מלוכה….
"במשך כל השנה היו לו וועדים רבים שהיה מוסר במשך השבוע, עם כל ועד היה לו סדר לימוד אחר, חלק למדו גמרא, אחרים מוסר, למדו ספר כזה, ספר אחר. אבל בחודש אלול כמעט כל הוועדים שינו כיוון. לא המשיכו ללמוד את מה שלומדים כל השנה. עברו להתעסק בהכנה לראש השנה.
"כמעט בכל יום היה מזכיר כמה ימים כבר עברו מאז ראש חודש אלול, וכמה ימים עוד נותרו עד ראש השנה. הוא היה חי בציפייה עצומה לרגע שבו יישמע קול השופר, ונאמר לפניו מלכויות כדי שנמליך עלינו את בורא כל עולמים.
"בימים האלו, הוא היה מתעסק רבות בלימוד של התפילות והפיוטים, בהתבוננות מעמיקה בפירוש המילים, וזה לא היה סתם לימוד פשטני של ביאורי תפילה. בכל מילה הוא היה לומד משמעויות שונות ומיוחדות. נוסח התפילה, כשהתפלל לפני העמוד, היה בהתאם.
"ראש הישיבה גם כתב חיבור מיוחד לימים אלו, 'שי למורא'. הספר יצא בכמה מהדורות, ומי שמעיין בו מבין מה זה אומר להיכנס לעומק העניין של התפילות בימים הנוראים.
"מעניין לציין, שמי שהיה בקי בספר ונכח בישיבה כשראש הישיבה זצ"ל היה ניגש לעמוד, יכול היה לשמוע אותו כביכול מבאר את התפילה, על ידי הניגון שהיה מנגן באמירת המילים. פה הוא מתרגש, כאן הוא מדגיש, בפסוק הזה הוא עוצר לרגע, עכשיו הוא אומר את המילים בניגון שמח ותוסס, פתאום הוא עובר לומר את המילים באיטיות ובהטעמה… כל כזאת תנועה היתה כאילו לקוחה מתוך הספר שחיבר, כי הניגון אצלו לא היה רק להנעים את התפילה, אלא לבטא את הרגש ואת הכוונה שיש בעומק המילים של התפילה".
צוהר קטן לעולם גדול
"בהקשר זה אספר סיפור מעניין שהיה בישיבה פעם, ושפתח לנו צוהר קטן לעולמו הפנימי של ראש הישיבה זצ"ל, איך הוא מתייחס לניגון מילות התפילה:
"באחת השנים הלחין ראש הישיבה ניגון חדש ל'היום הרת עולם'. הניגון לא מאוד מורכב, אבל ראש הישיבה השקיע הרבה זמן כדי ללמד אותנו את השיר. היה לו מאוד מאוד חשוב שנדייק ממש בצורה מושלמת בכל ה'קוועצ'ים' של השיר, כאן הניגון קצת עולה כאן יורד, כאן יש מעין צעקה קטנה וכו'.
"ראינו שראש הישיבה ממש לוקח את זה ברצינות תהומית, ומאוד מאוד חשוב לו שנשיר את השיר בדיוק מושלם.
"הבחורים שאלו אותו, מאי האי? מה זה כל כך משנה אם אנחנו שרים את זה ככה או קצת אחרת, העיקר זה הקצב והניגון, כולם שרים, נהנים, מתעוררים… למה להיכנס לדקויות כאלו?
"אמר לנו ראש הישיבה: מה אתם מדברים בכלל? המשמעות של 'אם כבנים' היא אחת, ושל 'רחמנו כרחם אב על בנים' היא שונה לגמרי, יש הבדל שמים וארץ בין 'אם כבנים' ל'אם כעבדים', ובין 'רחמנו' לבין 'ותוציא כאור משפטינו'. כל בקשה כזאת זה עולם בפני עצמו. הוא הסביר פלפול שלם במילים של הפיוט הזה, ואחר כך שר שוב את השיר, והראה לנו איך שכל תנועה קטנה בשיר אומרת משהו, היא מבטאת עומק במשמעות בין הגדרה של בן להגדרה של עבד וכדו'.
"מתוך הסיפור הזה, הבנו שכל ניגון שהוא מנגן וכל שיר שהוא שר, יש לו סיבה. זה לא סתם אוסף של צלילים שמתחברים זה לזה בצורה נעימה לאוזן, אלא תנועות ותנודות של הלב והנשמה לפי פירוש המילים ועומק הכוונה…".
להתרגש מפר ואיל
"כשמדברים על מורי ורבי הגרש"י בורנשטיין", מוסיף הרב היימן, "מדברים על תפילות הימים הנוראים. הוא היה מאוד מזוהה ומפורסם כבעל תפילה מיוחד במינו, וכל מי שהסתובב סביבו הכיר את האנקדוטה המפורסמת מאוד אודותיו:
"במשך ימי חייו, היתה פעם אחת ויחידה בה אובחן עם התקף לב. זה קרה בשעה שהוא אמר את פיוט 'ונתנה תוקף', והגיע למילים 'מי יחיה ומי ימות', ההתרגשות שלו היתה כל כך גדולה, עד שהוא פשוט לא יכול היה להמשיך ולקה בלבו.
"שמעתי מפיו כמה פעמים, שהסיבה שבגינה הוא לקה בהתקף לב, היתה שקודם לכן כשנכנס להתפלל, הוא ראה בין הקהל אדם שהכיר, ושבשנה הקודמת פקדו אותו כמה מקרים קשים מאוד רח"ל. ראש הישיבה זצ"ל לקח את זה מאוד ללב, וכשהגיע בתפילה ל'מי יחיה ומי ימות', זה הציף אותו עד כדי כך…
"האמת שכולנו מתרגשים ב'ונתנה תוקף', כל אחד ואחד מאתנו", מחדד הרב היימן, "יש כאלו שבוכים, יש שצועקים, יש שמאמצים את מוחם ומקמטים את מצחם בכל כוח הכוונה במילים…
"אבל מהאנשים שאני מכיר, רק אחד הגיע לכדי התקף לב באמירת הפיוט הזה… לא שמעתי על עוד אחד שזה קרה לו, לפחות לא ב-200 השנים האחרונות. וזה מראה לנו עד כמה הוא היה שקוע בתפילה באופן שאי אפשר בלל לתאר במילים.
"והאמת שהתלמידים שלו, גם אלו שכבר התחתנו לפני שנים, היו באים כל שנה לשמוע אותו מתפלל. היו כאלו שבאו 25 שנה ברציפות בלי להפסיד אף פעם, הם באו במיוחד לבני ברק עם כל המשפחה, שכרו דירה והיטלטלו עם אוכל מהבית ליומיים או לשלושה ימים, וכל זאת רק כדי לשמוע את ראש הישיבה מתפלל. כי באמת, התפילות שלו היו דבר יוצא דופן. מספר מקומות הישיבה בבית המדרש היה מכפיל את עצמו, הוסיפו ספסלים וכיסאות מכל הסוגים והמינים, והיו גם כאלו שעמדו מחוסר מקום ישיבה.
"הוא התפלל כעיקרון עם הנוסח של ישיבת חברון", מציין הרב היימן. "את הנוסח הזה הוא שמע מרבי שלום שבדרון, ואולי עוד ממי שהתפלל שם לפניו. עם זאת, הוא היה מכניס המון 'הייגענע שטיקלאך', היו לו קטעים שבהם הוא היה מוסיף ניגון בעצמו.
"אבל היו קטעים בתפילה שלא היה להם שום נוסח, לא היתה להם שום נעימה. למה? כי הוא היה בוכה כל כך חזק, שפשוט לא היה שייך להכניס נגינה במילים. בדרך כלל היו מקומות קבועים בתפילה שבהם הוא היה מתרגש מאוד ובוכה, וכבר מראש יכולת לדעת שעוד מעט ראש הישיבה יפרוץ בבכי. איזה בכי הוא היה בוכה!!! משהו שקשה לשחזר אפילו במחשבה, הוא היה מתמוסס בבכי.
"ברוב המקרים הציבור הבין למה ראש הישיבה מתרגש. אכן היו אלו מילים מאוד מרגשות, אבל היה מקום אחד בתפילה שאף אחד לא הבין מה עובר עליו. למה ראש הישיבה בוכה במילים הללו? זה אפילו הפך למעין קוריוז, שהיו מדברים על זה שראש הישיבה תמיד בוכה באמירת המילים: "פר אחד איל אחד שבעה כבשים…". אף אחד לא הבין למה הוא בוכה.
"לימים, אזרתי אומץ, וניצלתי את הקרבה הגדולה שהוא קירב אותי, כדי לשאול אותו מה הסוד שטמון מאחורי הבכי הזה… אזרתי אומץ, אפשר לומר גם שלבשתי קצת חוצפה ואמרתי: "ילמדנו רבינו… מה כל כך מרגש בפר אחד ואיל אחד?".
"חבל שאין לי תמונה שתראה איך ראש הישיבה הסתכל עלי, כששאלתי את השאלה הזאת", מתאר הרב היימן. "שמעתם פעם את הביטוי שמסתכלים על אדם 'כאילו הוא נפל מהירח'? זה בערך היה המבט שהוא נעץ בי…
"'מה זאת אומרת?', הוא שאל בפליאה. 'הרי אנחנו יודעים שכל תפילת המוספין היא כדי לקיים 'ונשלמה פרים שפתינו'. כשאני אומר פר אחד ואיל אחד, אני עכשיו מקריב קרבנות בבית המקדש. יש לך דבר יותר מרגש מזה??? יש לך דבר שמעורר געגוע יותר גדול מזה לבית המקדש??? ציפיה גדולה לבניין בית המקדש מונחת במילים הללו!'"…
מוציא, מכבס ומחזיר
"זוגתו הרבנית שרה רסיה ע"ה, היתה אומרת על התפילות של בעלה הגדול בראש השנה וביום הכיפורים, שהוא מוציא מהאנשים הניצבים בבית הכנסת את הלב שלהם, מכבס אותו, ואחר כך מחזיר אותו למקומו…
"ואכן, כך הרגשנו. הרגשנו שהוא שוטף לנו את הלב ואת הנשמה. הקול הערב שלו היה מרטיט לנו את כל הפנימיות שלנו. לא יכולת להישאר אדיש כששמעת אותו זועק 'המלך הקדוש'.
"המחזה שלו כשהיה עומד על יד העמוד בראש השנה, היה כמו מלאך ה' צבקות. הוא היה חי את התפילה, פניו היו זוהרות. כששרו 'ויאתיו כל לעבדך', הוא היה כאילו רוקד על מקומו עם תנועות ידיים, עד שנדמה היה שהוא לוקח כתר בידו, ושם אותו כביכול על ראשו של מלך מלכי המלכים.
"גם בברכת כהנים, כשהכהנים היו מנגנים לפני אמירת 'שלום', הוא היה רוקד על מקומו עם שתי הידיים פרושות כלפי מעלה, בתנועה מאוד מיוחדת.
"שאלתי אותו פעם, למה הוא כל כך יוצא מגדרו בברכת כהנים, והוא השיב לי שמובא בספרים הקדושים, שבברכת כהנים יורדת ההשפעה מהקב"ה על בעל התפילה, ממנו אל הכהנים ומהם אל העם… 'הקב"ה עצמו מברך אותי ומעביר דרכי את ההשפעה אל הכהנים והעם, איך לא אתרגש?', הוא שאל.
"כמו כן הוא היה עומד לפני התיבה עם שלושה מחזורים. מחזור אחד היה בנוסח ספרד, ממנו הוא התפלל את תפילת הלחש, כי זה היה הנוסח שבו התפלל כל השנה. המחזור השני היה מחזור אשכנז, שממנו התפלל את חזרת הש"ץ כי זה היה המנהג בישיבה להתפלל בנוסח זה, ובנוסף היה לו מחזור עם כוונות של סדר התקיעות והתפילות.
"בהקשר זה של הכוונות, אני רוצה לספר לכם סיפור, שממנו תבינו מה הוא היה מכוון בתפילה…
"בשנות בחרותי היה לי חלום, שאזכה להיות חתן בראש השנה וביום הכיפורים. חשבתי לעצמי, הרי חתן וכלה צריכים להתפלל על החיים שלהם, ועל כל הקורות שיקרו איתם כל ימיהם, ובראש השנה זה זמן שאפשר לשנות את הטבע – אני רוצה להיות בראש השנה רגע לפני החתונה, שארגיש שאני תלוי בחסדי המקום בצורה מוחלטת, ויהיה לי לב נשבר לתפילה אמתית מעומק הלב.
"ואכן זכיתי שכך היה. התארסתי בחודש אב והתחתנתי בחודש חשוון, כך שבראש השנה וביום הכיפורים הייתי חתן.
"באותה שנה התכוננתי המון לתפילות של ראש השנה. לקחתי את זה מאוד ברצינות, והייתי יושב עם המחזור ועובר על הפיוטים והתפילות, מעמיק בהבנה כדי שהתפילות של ראש השנה תהיינה בהתאם.
"אחד הדברים שרציתי מאוד לעשות, זה לכוון בתקיעות השופר כמו ראש הישיבה. אבל אף אחד הרי לא ידע מה הוא מכוון, אז פשוט שאלתי אותו. הוא התחמק ממני פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית, עד שלבסוף תפסתי אותו ברגע הנכון, ושאלתי אותו: 'אני רוצה שראש הישיבה ילמד אותי מה לכוון בשמיעת קול שופר…'.
"באותה הפעם הוא פלט תשובה בחצי משפט, שאמר בעצם שמי שלא מונח בעניין של השמות והכוונות, ולא לומד את זה בצורה מסודרת, זה רק מזיק ולא מועיל, אם הוא יכוון את זה בראש השנה…
"מתוך דבריו הבנתי שהוא מכוון בשמות הקדושים, ושזה לא מתאים עבורי, לפחות לא בשלב זה.
"אבל בליל ראש השנה ממש הפצרתי בו, שיגיד לי לפחות מה אני צריך לכוון, אם אני לא יכול לכוון מה שהוא מכוון.
"ראש הישיבה נתן לי תשובה מפורטת, שמבוססת על הדרושים שלו בספר 'שי למורא', והמקור שלהם הוא למעשה ב'ספר היצירה', שיש שלושה סוגי מלוכה.
"יש 'מלך על כסאו' שזו מהות המלוכה, ועיקר המלוכה שזה סוד המלכויות במוסף. יש מצב של 'מלך במדינה' כלומר ההנהגה של המלך עם בני העיר והמדינה שזה סוד ה'זיכרונות', שבאים לפניו למשפט והוא מנהיג את העולם, ויש הנהגה של 'מלך במלחמה' – היחסים שלו עם המדינות השכנות כביכול ועם הכוחות הנגדיים. במלחמה היו תוקעים בקרן, ולכן החלק הזה שייך ל'שופרות'. בספרו 'שי למורא' הוא מרחיב בעניין במתיקות מיוחדת במינה, ובהחלט מומלץ לכל אחד ללמוד את הספר הזה, כדי להרגיש ראש השנה אחר לגמרי.
"בהקשר זה אמר לי ראש הישיבה, שבסדרות של התקיעות אני אכוון בתשר"ת כנגד 'מלכויות' – 'מלך על כסאו', בתש"ת כנגד 'זכרונות' – 'מלך במדינה' ובתר"ת כנגד 'שופרות' – 'מלך במלחמה'. ובכל פעם לחשוב על רוממות המלך והדר גאונו במצבים הללו וכו'.
"כך אמר לי לכוון גם בשלוש הסדרות של התקיעות דמעומד, תפילת המוסף וחזרת הש"ץ לפי הסדר של זכרונות מלכויות ושופרות, ואילו בתקיעות האחרונות שתוקעים באמירת הקדיש, אמר לי להרהר בתשובה".
"זה מה שאני חושב לפני התפילה"
"אסיים בסיפור נוסף, שייתן לנו עוד הצצה קטנטנה לעולמו הפנימי של ראש הישיבה, ולאופן בו הוא היה ניגש לכל הנושא הזה של תפילות לפני העמוד בימים הנוראים.
"אני עצמי זכיתי להיוולד בבית שיש בו חשיבות רבה לתפילות הימים הנוראים ובכלל. אבי מורי שליט"א משמש כבר הרבה מאוד שנים כבעל תפילה בימים הנוראים, וממילא בבית היינו מתעסקים עם זה, לומדים את הנוסח ומדקדקים בו, גדלתי בעולם הזה.
"כשהגעתי לישיבה התפללתי כמובן בישיבה, והייתי מאזין בשקיקה ובשימת לב מרובה לתפילות של ראש הישיבה הגרש"י בורנשטיין.
"בשנים הראשונות אחרי החתונה, הייתי מחלק את התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים. הייתי נוסע פעם לישיבה ופעם לאבא שלי.
"שנה אחת נשארנו בבית, ובערב ראש השנה התקשרתי לראש הישיבה כדי להתברך מפיו ב'שנה טובה', וגם לאחל לו מזל טוב ואריכות ימים ושנים, כי בערב ראש השנה היה יום ההולדת שלו.
"ראש הישיבה שאל אותי איפה אני נמצא בראש השנה, ואני השבתי לו שהפעם אני בבית. 'איפה תתפלל?' הוא שאל, ואני אמרתי לו שבבית הכנסת הקרוב לביתי… שאל ראש הישיבה אם אני אמור לגשת לפני התיבה ולהיות שליח הציבור, ואני השבתי בשלילה, אני אהיה אחד המתפללים כמו כל שאר האנשים בקהל.
"'הגיע הזמן שתהיה בעל תפילה', הוא אמר לי…
"'אבל הראש ישיבה, זה לא בכדי שיעשה', טענתי כנגדו, 'הרי עוד כמה שעות יתקדש היום, בכל בתי הכנסת כבר יש בעל תפילה שהתמנה מבעוד מועד…'.
"'נכון', השיב לי ראש הישיבה. 'כוונתי היתה שבשנה הבאה אתה כבר צריך להיות בעל תפילה. לא דיברתי על השנה הזאת…'.
"נצרתי את הדברים בליבי, אבל לא עשיתי שום פעולה כדי להתקבל כבעל תפילה, והנה שבועיים לפני ראש השנה קיבלתי שתי הצעות, משני בתי כנסת שונים שביקשו ממני להיות בעל התפילה אצלם…
"התקשרתי לראש הישיבה ואמרתי לו שאכן, כמו שאמר ראש הישיבה הציעו לי להיות בעל תפילה, ואני סבור שאני אכן כשיר לכך מבחינה טכנית. גדלתי בבית כזה, אני מכיר היטב את הנוסח, אומרים שהקב"ה זיכה אותי בקול נעים אני יכול לקבל על עצמי את התפקיד.
"'אבל אני מפחד!!! הרי חז"ל אומרים שאם יש שליח ציבור שאינו הגון, נפרעים ממנו תחילה רח"ל. וכי אני הגון להיות שליח ציבור? הרי לב יודע מרת נפשו… אני באמת ובתמים נרעש ונפחד, הנני העני ממעש, איך אוכל לגשת לתפילה לחנן ולרצות לפני בורא עולם על ישראל עם קרובו?'.
"ענה לי ראש הישיבה תשובה שעד היום כשאני נזכר בה, אני מצטמרר…
"'כבר ארבעים שנה אני בעל תפילה', הוא אמר לי, 'אתה יודע מה אני חושב על זה? אני אגיד לך מה אני חושב…
"'בכל שנה, כשמגיע ליל התקדש יום הדין, אני ניגש ברטט ובזיע אל עמוד התפילה, וחושב לעצמי: הרי הקב"ה זיכה אותי בקול נעים ובלב מלא רגש. יש לי את הכח להתפלל לפני התיבה, ולרגש את הציבור שמתפלל בבית הכנסת.
"'אני אשתמש בכח שהקב"ה נתן לי, כדי שכל הציבור יתפללו בצורה נרגשת ובכוונת הלב גדולה יותר!!!
"'מי יודע, אולי זאת תהיה הזכות היחידה שתעמוד לי שאצא זכאי בדין… אני מודה לקב"ה שנתן לי את הכישורים והיכולת לעשות דבר כזה גדול, שעל ידו אזכה בדין!!!
"'גם אתה, תקבל על עצמך את התפקיד', הנחה אותי ראש הישיבה. "תהיה שליח ציבור, ותעשה את זה עם כזאת כוונה כמו שלימדתי אותך עכשיו, ואני בטוח שתצליח!'".