סיפור נפלא שמגיע אלינו מוונצואלה הרחוקה, אותו סיפר מגיד המישרים הרב גואל אלקריף שליט"א. זהו סיפור מיוחד על כוחה של התגברות אחת מול הסחף, על שמירת הלבוש היהודי.
בוונצואלה, אין כמעט בחור ישיבה אחד, ונדיר לראות שם יהודי במראה חרדי. בחור ישיבה אחד, הוצרך לשהות שם, הקפיד גם שם ללכת עם כובע וחליפה, הוא לא שינה כלום מהליכותיו וקידש בכך שם שמיים.
יום אחד, כשהלך ברחוב, פגש אותו סטודנט יהודי, ושאל אותו לפשר מראהו החריג. הבחור הסביר לו, שהוא לומד תורה בישיבה, וזהו לבוש של יהודים בני תורה. הסטודנט לא הכיר את המושג ישיבה, ואפילו לא ידע מהי תורה. במשך שעה וחצי דברו השניים. בחור הישיבה הסביר, שהלבוש היוצא הדופן הוא לבוש מכובד, כמו שמתאים לבן של בן מלך, והרי כל יהודי הוא בן של מלך מלכי המלכים.
"נשיא ארצות הברית", הוא סיבר את אוזנו של הסטודנט, "לא ילבש בגדים מוזנחים ועלובים, נכון? אתה רואה אותו תמיד מופיע עם מלבוש מכובד. גם אני, כבן ישיבה, הולך עם בגדים מכובדים – עם חולצה לבנה, חליפה וכובע". "איפה נמצאת הישיבה?" שאל הסטודנט. "בלייקווד". לא עבר זמן רב, עד שהסטודנט החליט לנסוע ללייקווד, לבדוק מקרוב את הישיבה המסקרנת הזאת. אזרח של ונצואלה, שבדרום אמריקה, זקוק לויזה כדי להיכנס לארצות הברית. לאותו סטודנט היתה ויזה, והוא הגיע למעבר הגבול, אבל לא שם לב שפג התוקף של הויזה שלו. השוטרים בצד האמריקני של הגבול התייחסו אליו בחומרה, כאילו רצה להיכנס לארצות הברית במרמה.
הגיע שוטר כושי עם ניידת, והורה לו להיכנס, והתחיל לנסוע. עמדו לגרש אותו בחזרה לאמריקה הדרומית.
בדרך פנה אליו השוטר, ושאל: "למה באת לארצות הברית?"
אמר לו: "באתי ללמוד בישיבה".
"באת לישיבה??" משהו בלתי ברור השתנה, פתאום. עצר השוטר את הניידת לרגע, ואחר כך התחיל לנסוע לכיוון ההפוך.
"היי, לאן אתה לוקח אותי?" הסטודנט נבהל.
פניו של השוטר הכושי משדרות אהדה. למרבה ההפתעה, הוא אומר: "אני לוקח אותך לעורך דין אחד מסוים. תשלם לו אלף דולר, והוא יוכל לארגן לך ויזה באופן מידי, במקום".
עלה הסטודנט לעורך הדין, שילם לו, וקבל ויזה. השוטר בינתיים חיכה לו למטה בניידת.
"בוא, חביב", אמר השוטר, "אני עכשיו מונית ספיישל בשבילך, אני אסיע אותך בניידת עד תחנת הרכבת, אביא אותך לרכבת שתיקח אותך ללייקווד".
הסטודנט היה מלא הכרת הטוב, אבל גם מבולבל מאוד. "אני מודה לך מאוד על כל העזרה, אבל אפשר לשאול משהו? מה קרה שהחלטת, פתאום, לא לגרש אותי ולעזור לי כל כך הרבה?"
"תשמע סיפור, אבל סיפור חזק", אומר השוטר. הוא סיפר על תיק ש'תפרו' לאשתו. העלילו עליה עלילה, וחייבו אותה לשלם אלפיים דולר. מאחר שלא היה באפשרותם לשלם את הסכום הזה, הכניסו אותה לכלא.
זמן מה אחר כך, הלך אותו שוטר ברחוב, וראה חסיד סאטמר יוצא מחנות עם תיק. פתאום הגיח בסערה בריון בגובה מטר תשעים, ומול עיניו של השוטר, התנפל על החסיד וחטף ממנו את התיק. החסיד התחיל לצעוק, ולרדוף אחרי השודד, אבל השודד היה הרבה יותר מהיר ממנו. לא היה לו סיכוי מולו. השוטר, לעומת זאת, היה בכושר טוב. הוא רדף אחרי השודד, תפס אותו, ולאחר מאבק קצר השכיב אותו על המדרכה, והזמין ניידת. הוא החזיר את התיק לחסיד.
החסיד היה נרגש. הוא הודה לשוטר במילים חמות, וסיפר לו שבתיק היה סכום כסף גדול מאוד.
"אין צורך להודות לי", אמר השוטר. "רק עשיתי את העבודה שלי".
"הצלת אותי", אמר החסיד, "ואני רוצה להכיר לך טובה. לא רק בדיבורים".
מכיון שכך, סיפר לו השוטר: "אשתי נמצאת בכלא בגלל אלפיים דולר שחסרים לי". מיד הוציא את הכסף, ונתן לו.
שאל השוטר: "איך אחזיר לך טובה על שהצלת את אשתי?"
אמר לו: "אתה לא צריך להחזיר לי טובה, שהרי כבר עשית לי טובה גדולה. עם זאת, אני מבקש ממך, שאם תראה פעם יהודי בצרה, תעזור לו". "ואיך אדע למי לעזור?"
"אם תראה יהודי שרוצה ללכת לישיבה, תעזור לו".
השוטר מסיים ואומר לסטודנט: "כבר עשר שנים אני מחפש יהודי, שיגיד לי שהוא מחפש ישיבה, ואתה הראשון שאמרת לי. אני כבר עשר שנים רוצה להחזיר טובה למי שעזר לי, ובגלל זה אני ממש שמח לעזור לך להגיע לישיבה".
הסטודנט כמעט לא האמין למשמע אוזניו. הרצון שלו להגיע לישיבה ולעמוד על טיבה התחזק פי כמה וכמה. הוא נסע ללייקווד 'לבדוק את הענין', ונשאר שם. היום הוא אברך בירושלים, יש לו ב"ה אשה וילדים שהולכים בדרך התורה.
וממה התחיל הכל?
מהלבוש של בן הישיבה, שהלך עם כובע וחליפה בוונצואלה.
(הגדה של פסח – דורש טוב)