מספר בנו של מרן הגר"ח זי"ע הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א:
כשהיו מלחמות בעולם, רבינו מעולם לא התעניין לשאול מה המצב. כל העולם חיו בזכותו, את כולם הוא הרגיע ברוח קדשו שלא יקרה כלום בב"ב, וכן השיב תשובות קצרות שנשלחו אליו מכל העולם האם להיכנס למקלטים וכו' והאם יש מה לדאוג וכו', אבל אליו בעצמו זה לא נגע כלל.
אני הקטן הייתי צמוד אליו ומעולם הוא לא שאל אף אחד מה אומרים, מה המצב הביטחוני, וכן היה כל ימיו. פעם בעת מלחמה נפלה פצצה בקרבת מקום וכמובן נשמע קול רעם גדול, והוא נעמד לברך 'שכוחו וגבורתו מלא עולם', כי לא עמד בראשו כלל שזו עת מלחמה, וזאת אע"פ שהוא כבר היה גדול הדור וכל היום הטרידוהו בשאלות על המלחמה.
כשהוא היה בערך בן ארבעים היתה מלחמה קשה פה בא"י. הרחובות היו שוממים מפחד האויב והיו מסתובבים טנקים ברחובות, אך הוא ז"ל לא שינה מסדר יומו כלל. יום אחד פגש אותו ידידו הגאון האדיר ר' ראובן פיין זצ"ל ושאלו: וכי אתה לא רואה פה טנקים וכו', ואיך לא תפחד? השיב לו רבינו: "כשאני רואה טנק אני מסתפק מה דינו לעניין מזוזה ומה דינו לעניין קבלת טומאה…" והתחיל למנות לו את צדדי הספק ע"פ הרמב"ם בסדר טהרה.
כשהוא היה בערך בן י"ג היתה מלחמת העולם השניה. כמובן כל העולם כולו היו שרויים בפחד נורא, לא ידעו מה ילד יום. החזו"א וכל המשפחה היו פה בא"י בב"ב, ולאחד הדודים של המשפחה היה רדיו שיכלו להתעדכן מה המצב בעולם. והנה יום אחד אביו מרן הקה"י זללה"ה שלח אותו אל הדוד ההוא לשמוע מה נעשה בעולם. כשחזר שאלו מה שמעת? השיב הנער הקדוש: שמעתי שהגרמנים נלחמים עם הרוסים ואחד מהם מתחזק על חברו ומנצחו. שאלו אביו: מי מנצח את מי? השיב לו: את זה אני כבר לא יודע. ענה לו אביו זצ"ל: אני רואה שאתה לא ראוי לשום דבר שבעולם רק לשבת וללמוד…
(מתוך הקדמת הספר 'דעת נוטה' על חומש במדבר, שראה אור בימים אלו בימים הקרובים; הובא בגיליון שיח אמונה)