מספר לנו ת"ח אחד: יום אחד התרחש במשפחתי אירוע מיוחד במינו שהביאני להתעוררות גדולה, וכדרכי שלא-בקודש בקשתי לקבל עליי קבלות שאינן מתאימות לי. אבל, האירוע היה כל כך מוחשי, עד שידעתי שהפעם יהיה חבל להפסידו בידיים. ניסיתי לעצור את סחף-ההרגשות, ולכוון את ליבי ומחשבותיי לקבלה כזו שאוכל לעמוד בה לאורך כל הדרך.
ידעתי גם ידעתי, שכל דבר שיהיה גדול במשהו ממידותיי, לא אעמוד בו; מאידך, הלא עבד אני למלך מלכי המלכים, וכיצד אוכל להתעלם מהחיוב המוטל עליי, ובמיוחד בתקופה קשה זו, כאשר בכוחו של כל חיזוק קטן לעורר זכויות על עם ישראל.
חשבתי וחשבתי, עד שעלה בליבי רעיון מצוין וגם מצאתי לו סימוכין בספריהם של גדולי המוסר, המאריכים בעניין התועלת המעשית שאפשר לשאוב מ'התחלה טובה', דהיינו שמתחילים את היום בדבר טוב, במצוה, בדיבור, במעשה.
המשגיחים בישיבות ביארו בכך את הפסוק "טוב אחרית דבר מראשיתו", דהיינו שאם ברצוננו להגיע לאחרית טובה, עלינו להשתדל שגם הרֵאשית תהיה טובה, ובמקרה שלנו נסובה הכוונה על הבוקר, שהוא תחילת היום והמעשים.
קיבלתי על עצמי לומר "מודה אני" בכוונה.
ומודה אני למי שאמר והיה העולם על שהעלה בליבי את הרעיון ההוא, וזיכני לקבל קבלה שכזו, שאכן נותנת בי את אותותיה לאורך כל שעות היממה.
חשבתי לעצמי באותו רגע: וכי אתה כל כך חלש שאין ביכולתך לכוון במילותיו הספורות של "מודה אני"?! והמצוה הזו גררה את המצוה האחרת, ומכאן ועד החיזוקים הנוספים שהיו לי לאורך כל היום, לא היתה הדרך ארוכה.
וזו עצה טובה לכל מי שמעונין להתחזק, מסיים האברך. שכן לאחר שאמרת בכוונה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזר ת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", הלא רגליך תרוצנה ללמוד תורה ולקיים מצוות בשמחה – – –
יש לציין שכמובן ה'מודה אני' לא נתקן רק בגלל הסיבה ההיא, אבל התורה בנויה במצב כזה שהיא נותנת מענה גם לעניינים רפואיים, ולכל בשרנו מרפא. וזה מפני שהקב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא, דהיינו שהבריאות נבראה לפי התורה, ולא להיפך!
וכדאי שגם אנחנו נתבונן ב-12 המלים הללו, הנאמרות ברגע ההתעוררות מהשינה, ומביעות את החוויה העמוקה והנפלאה של שעת ההתעוררות. ליבו של היהודי מתמלא אז ברשמים של התפעלות, מהפגישה מחדש עם העולם הגדול המלא בכל-טוב, והדבר מביא אותו לשמחה ולהודיה להקב"ה על הכל.
המילה הראשונה הפורצת מפיו היא 'מודֶה', תודה, תודה לד', על שהחזיר בי נשמתי. כך מתעורר האדם המאמין בבוקר ומתחיל את היום במבט של שמחה ואושר ובטחון בהשי"ת הטוב והמטיב. יודע הוא האדם שהכל ממנו יתברך, ועל הכל הוא מודה ומברך.
כיון שה'מודה אני' הן המלים הראשונות היוצאות מפיו של האדם, בעת התעוררוֹ בבוקר, ידוע על כמה צדיקים שקיבלו על עצמם לומר את המלים הללו בכוונה יתירה, ומתוך רגש אמיתי של שמחה והודיה לה'.
דוקא משום שמדובר בראשיתו של היום, בתחילתה של העשיה, יש בה, ב'קבלה' זו (לומר 'מודה אני' בכוונה), להביא את האדם לחיזוק בכל שעות היום, וכידוע.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)