קבלו סיפור שמשגר לנו יהודי ששב אתמול מקרעסטיר: בתור שהוביל לדלפק בשדה התעופה בהונגריה, זה קרה: האיש שעמד מלפנינו היה סבור משום מה שאחד הנוסעים החרדיים ניסה לעקוף אותו בתור. תוך רגע התפרצה מדורת התרעלת שהוא הולעט בהמשך חודשים, במלוא עוזה. כל הטענות על הנסיון לגנוב את המדינה, להרוס את מערכת המשפט, לחסל את הצבא ולמכור את המדינה – התרצו להן בלבה רותחת שהורכבה משנאה מזוקקת ומזעם נקי והיא התבטאה בצעקות שנשמעו מקצה הטרמינל ועד קצהו.
היה גם מי שהשיב לו מנה אחת אפיים, ותוך כמה רגעים הרוחות התלהטו. אילולי אנשי הבטחון שהוזעקו למקום, האירוע היה מסתיים לבטח במכות. לאור הפתיח הזה, לא היה לנו ספק שהטיסה תהפוך לחוויה לא הכי מלבבת. נערכנו לארבע שעות שבהן נשהה בקופסא סגורה ומעופפת זה לצידו של זה, כשסביר להניח שכל הצעקות הללו יהיו כאין וכאפס למה שיקרה בהמשך.
אך הלא ופלא. במטוס התיישב לצידו נוסע חרדי, שתוך כמה דקות שקע עמו בשיחה נעימה. איני יודע מה הם דיברו ועל מה שוחחו, אך צעקות לא היו וחיוכים דווקא כן. בהמשך הניח אותו יהודי תפילין, וכשנפרדו שמתי לב שהם החליפו ביניהם פרטים ומספרי טלפון.
התביישתי, הוא מספר, על התנהגותי שלא תרמה לקידוש ה', ולמדתי לדעת שגם אם ישנם ויכוחים ופערים, ניתן לגשר עליהם. הכל נמצא בידיים (או בפה) שלך.
(מאיר גולד המבשר ד אייר תשפ"ג)