"ושב השם אלוקיך את שבותך ורחמך" (דברים ל ג)
ביום ראשון כ"ט בסיון תשל"ו עלה הרה"ג ר' נחום דהן שליט"א, כיום בבני ברק, על מטוס בדרכו מהארץ לפריז, אך במקום לנחות שם מצא את עצמו חטוף באנטבה, בתום מסע אווירי בן 6,000 קילומטרים.
וכך שח באוזנינו: בפרשה נאמר "ושב השם אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך השם אלוקיך". שמה" (ל ג). כשאני קורא את הפסוק, אני מהרהר, מדוע הוא נאמר בלשון יחיד? באותו רגע עולה במוחי תמונה מרגע מדהים אותו חוויתי באנטבה, והפסוק מתיישב על ליבי.
נסעתי עם דרכון צרפתי, אך החוטפים חשדו בי שאני מסתיר דרכון ישראלי. העבירו אותי לחדר חקירות. מולי התייצב גוש ענק, גובהו כמטר תשעים ומשקלו לא פחות ממאה וחמישים ק"ג, אשר חקר אותי והיכה אותי.
כאשר מצאו אצלי תמונות מהצבא נמשכו החקירות. שוב ושוב הכריחו אותי לגלות את כל הסודות, אך לא היה לי כל סוד. היכו אותי קשות, ואני יושב שבור ורצוץ.
לפתע הבחנתי בפיסת רקיע בחלון מולי, והתחלתי לדבר ישירות עם הקב"ה. אני לא זוכר אם דברתי בצרפתית או בעברית, אבל אמרתי לו: ריבונו של עולם, אם אתה רוצה לעשות משהו להצלתי, תעשה את זה בבקשה עכשיו. אני כבר לא יכול יותר.
הנחתי את ראשי בין שתי כפות ידיי ובכיתי. דמעות רותחות זלגו במורד לחיי.
ובדיוק אז גירשו אותי בחזרה לבית הנתיבות שם שהו יתר החטופים…
הנס היה כפול. אם הייתי נשאר בחדר החקירות בשעת החילוץ שהתבצע באותו יום, כנראה הייתי נשאר שם לנצח – אם ע"י המחבלים ואם ע"י ים הכדורים שריססו המחלצים לכיוון המחבלים.
הייתי נסער ונרגש. התפעלתי כיצד קיבלתי תשובה לתפילתי בכזו מהירות.
ואני, שתפילת היחיד שלי נענתה בכזו מהירות, מרגיש שהפסוק נכתב בדווקא בלשון יחיד כדי להדגיש לנו שהקב"ה מקשיב למצוקותיו של כל יחיד ויחיד באשר הוא. גם אם הוא אי שם בקצה העולם, "ושב השם אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך השם אלוקיך שמה".
(הרב רפאל ברלזון, מוסף שבת קודש נצבים תשע"ב)