לרגל ימי ספירת העומר נביא לפניכם צרור סיפורי הוד אודות תרומיות מידותיו של פאר ישראל והדרו, מרן ה'חזון איש' זצ"ל, עד כמה היה נזהר מלפגוע בבר ישראל בשום צד ואופן שהוא, וכמה היה מרבה לכבד ולהוקיר כל איש אשר בשם ישראל יכונה.
סיפורים אלו מובאים בספר הנפלא 'כבודם של ישראל' – מדרשותיו של הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א. את הסיפורים שמע מדודו הגאון החסיד רבי חיים ברים זצ"ל, שהיה מגדולי המקורבים של ה'חזון איש' זצ"ל.
פעם אחת עלה ה'חזון איש' לירושלים עיר הקודש, להשתתף בשמחת ברית מילה לבנו של יהודי אחד, והשתתף בשמחה זו גם הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.
לאחר הברית התיישבו הנוכחים, ובראשם ה'חזון איש' והגרא"ז, לסעודת מצוה. נכחו שם נקיי הדעת שבירושלים, מסלתה ומשמנה של עיר הקודש, שהשתוקקו להסב בסעודה שגדולי הדור מסובים בה.
באותה עת התגורר בירושלים יהודי תימהוני שאמץ לעצמו מנהג, שלכל מקום ציבורי שהגיע היה ניגש לראש השולחן, ונושא דברים לפני הקהל. תוכן דבריו היה שווה בכל המקומות – דברי תוכחה על ענין מסויים, שלדעתו צריך היה תיקון.
גם לסעודת מצוה זו הגיע אותו יהודי. באמצע הסעודה הוא נעמד על יד שולחן הכבוד, והחל לשאת את דרשתו הקבועה בלהט ובהתלהבות, לעיניהם של גדולי ישראל שישבו בראש השולחן.
כמובן, מעשהו של אותו אדם אינו ראוי, וכמה אנשים מן הקהל קמו ממקומם ובקשו להסותו. אך מה רבה היתה פליאתם לראות את גאון הדור יושב ומאזין בריכוז רב לכל מילה שיוצאת מפיו של אותו 'דרשן', כאילו עתה אין לו בעולמו מאומה זולת דבריו, ואף היה מהנהן בראשו מדי פעם לאות הסכמה.
כשראו כולם כיצד ה'חזון איש' שקוע כל כולו בהקשבה דרוכה לדברי ה'דרשן', עצרו במילותיהם ונמנעו מלהעיר לו על מעשהו.
ואכן לאחר שסיים את 'דרשתו' הודה לו החזון איש על דבריו, וסילקם בפניו. שמחתו של אותו אדם לא ידעה גבולות, הנה הוא זוכה ל'הסכמה' מגדול הדור.
הרי לנו דוגמא חיה להנהגתו המופלאה של גדול בישראל, שהשכיל אל דל, והתחכם להיזהר בזהירות כפולה ומכופלת, שלא ייגרם על ידו, ולו שמץ חלישות הדעת לשום אדם מישראל, יהא אשר יהא.
עתותיו של ה'חזון איש' היו יקרות מפז, כל רגע היה מחושב בתכלית הדקדוק של ניצול הזמן. נקל לשער כמה גדול היה צערו על איבוד רגע אחד של לימוד תורה. ועם כל זאת, הקדיש שעה ארוכה להאזין לדיבוריו של אותו יהודי מסכן, רק כדי לשמחו ולעודדו ולהפיח בו רוח חיים.
עוד מעשה רב סיפר לי דודי הגאון זצ"ל על טוהר מידותיו ורוחב לבו של אותו גאון וצדיק רב רבנן:
לעיתים היה ה'חזון איש' סובל מכאבי לב קשים, והיה נחלש עד כדי אפיסת כוחות ממש. באותן שעות לא אפשרו להכניס אליו אנשים, ורק המקורבים ביותר שהו במחיצתו לשמשו בחוליו.
פעם הגיע יהודי להיוועץ בגאון הדור אודות ענין מסוים. באותה שעה שכב ה'חזון איש' במיטתו בחולשה נוראה, וכמובן לא הניחו לאותו אדם להיכנס פנימה. הוא לא היה מודע למצב בריאותו של ה'חזון איש', וסבר שהאנשים מונעים ממנו את הכניסה שלא בצדק.
מה עשה? התחכם ונכנס אל תוך הבית פנימה דרך דלת צדדית, שמעטים ידעו על קיומה. כשנכנס לחדרו של ה'חזון איש', נבהל לראותו כשהוא שרוע על מיטתו באפיסת כוחות מוחלטת. הוא שב על עקבותיו בבעתה, ויצא במהירות מן הבית.
לאחר מכן התחיל מצפונו לייסר אותו, איך העז פניו להפריע את מנוחתו של גדול הדור בעת חולשתו הנוראה. הוא גמר אומר לגשת אל ה'חזון איש' ולבקש את מחילתו. אך כיצד יעשה זאת? הוא ידע את מסלול טיולו היומי של ה'חזון איש', הלך והמתין לו בעיקול הדרך, וכשעבר שם ה'חזון איש' ניגש אליו בהכנעה והתחיל להתנצל על שהפריע למנוחתו, כשנכנס בלא רשות אל חדרו, ולבסוף ביקש בתחנונים שה'חזון איש', ימחל לו ולא יקפיד עליו.
השיבו ה'חזון איש' במאור פנים: "האמת היא שהייתי צריך להקפיד עליך על מה שאתה חושדני שאני מסוגל להקפיד על הזולת, אבל מה אעשה ואינני מסוגל להעלות בליבי קפידא על שום אדם מישראל, כי איני יודע קפידא מהי"…
והוסיף דודי הגאון זצ"ל לצטט את מה שהיה ה'חזון איש' רגיל לומר תדיר: "המושג ששמו קפידא אינו נמצא ב'בבית המרקחת' שלי"…
באחת השנים בצהרי חג שמחת תורה צעד ההייליגער 'חזון איש' ברחובות בני ברק. לפתע פגש בדרכו גר צדק שהתגורר בבני ברק. איחל לו ה'חזון איש' במאור פנים: "א גוט יום טוב", ובדעת תורתו הקדושה הבחין שמצב רוחו של הגר אינו משופר…
התעניין ה'חזון איש' בשלומו, והגר שחש את אהבת האמת הזורמת מליבו החם של הצדיק פתח את סגור ליבו וסיפר, כי הוא שר יפה, ורצה מאד לשור בשמחת תורה, אך ראה שמאן דהו צוחק על כך…
וכך בעמדם באמצע הרחוב שאלו ה'חזון איש': "איזה שיר רוצה אתה לשיר?"
גדול הדור, ספר תורה חי, מבקש מגר צדק עצוב לשיר לפניו! הגר החל לשיר ולרקוד, וה'חזון איש' מנענע בידיו בהתלהבות לקצב שירתו, עוד יהודי התקרב, ועוד יהודי, וה'חזון איש' מבקש ניגון נוסף, ולאחריו עוד שיר.
ואם תשאלו: היכן כבוד התורה?! התשובה היא: זו התורה עצמה! התורה אומרת לרקוד עם גר שבור לב!
וכי חידוש הוא, שאדם שנוהג כך, גדל לשר התורה, ודבריו עושים פירות?!…