בשנת תשס"ו נתפרסם [-בגיליון 'מעדני מלך'] הסיפור הבא: לפני כמעט שלושים שנה התבקש אבי, ר' דוד שוחט, להרצות בפני קבוצה של יהודים ולא-יהודים בניו-יורק. הוא החליט לדבר בהרצאתו בנושא הצדקה, כנושא כללי שנוגע ליהודים וללא-יהודים כאחד.
אבי פתח את הרצאתו בסיפור הבא: בתקופתו של בעל ה'תוספות יום טוב', מגדולי החכמים בעם ישראל, חי איש עשיר מאוד שמעולם לא תרם פרוטה לצדקה. לאחר פטירתו של הקמצן הנודע הזה, חשו בחברה קדישא שהוא אינו ראוי להיטמן לצד אנשים מכובדים וישרים, ולכן קברו אותו בחלקת ההקדש בבית הקברות, השמורה לאנשים שאינם מקובלים בכלל ישראל.
מספר ימים לאחר הלוויה, קמה המולה בעיר קרקא. הקצב והאופה, שניים מעמודי התווך של הקהילה, שהיו עד כה נדיבים מאוד בתרומותיהם לצדקה, הפסיקו לפתע לתת תרומות. העניים, שעד עתה התקיימו בזכות שני הנדיבים, נרעשו. הרגשות היו כה סוערים, שהענין הובא לפני ה'תוספות יום טוב'. הוא זימן את השניים אליו ושאל מדוע הפסיקו לפתע את "קרן השפע" שלהם.
ענו השניים: "בעבר היה 'הקמצן' נותן לנו שפע ממון לצדקה. הוא הזהיר אותנו במפורש שלא להסגיר את מקור הצדקה, שכן רצה ליהנות ממצוות מתן בסתר. כעת משנפטר, איננו מסוגלים, לצערנו, להמשיך לתרום".
ה'תוספות יום טוב', שנתמלא יראת כבוד לנוכח עמידתו האיתנה של 'הקמצן' בהעמדת הפנים המשפילה שלו, ביקש שעם מותו יקברוהו לצד אותו אדם עניו, על אף שמשמעות הדבר היתה שייטמן בחלקה בלתי-מכובדת זו של בית הקברות.
לאחר סיום הרצאתו של אבי, שנפתחה כאמור בסיפור הזה, ניגש אליו אחד המשתתפים, שהיה כומר, וביקש ממנו לחזור על הסיפור. אבי הציע לו להיפגש למחרת. הוא חשב שהעניין יישכח, אבל למחרת הוא הופתע לראות את הכומר, שהגיע למלון שלו בשעה היעודה. הכומר הזכיר לאבי את בקשתו – שיחזור בפניו על הסיפור שסיפר אתמול. אבי נעתר, אך עם סיום סיפורו ביקש ממנו הכומר הנסער והנרגש, לחזור שוב על הסיפור.
בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: "הרב שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי!"…
אבי שפקפק בדבריו ניסה להרגיע את הכומר הצעיר באומרו שאין כל קשר בינו לסיפור, שהתרחש לפני מאות בשנים. "יתר על כן", הוא אמר לו ברורות, "אתה גוי, והאיש הזה היה יהודי".
האיש התבונן באבי בריכוז רב, ולחש: "רבי, עכשיו לי יש סיפור לספר לך". הוא החל לתאר את הרקע ממנו הגיע. הוא גדל במדינת טנסי. אביו היה קצין בצבא ארה"ב בזמן מלחמת העולם השניה. באירופה פגש אביו נערה יהודיה והתחתן עמה. הוא הביא אותה הביתה, ככלת המלחמה שלו, ואיש לא ידע מאין הגיעה. זמן קצר לאחר חתונתם בורכו בני הזוג בילד, שאותו גידלו בדבקות לפי המסורת הנוצרית רחמנא לצלן. הילד גדל ולמד בסמינר נוצרי, ופנה להמשיך בלימודי כמורה.
אמו של הכומר מתה בדמי ימיה, כשהיה איש צעיר. על ערש מותה, חשפה בפני בנה הנבוך את סוד זהותה. לאחר שקראה קריאת שמע, התוודתה: "אני רוצה שתדע שאתה יהודי". היא יידעה אותו בדבר מורשתו וסיפרה לו שאחד מאבותיו קבור ליד חכם גדול בשם "בעל התוספות יום טוב". ואז סיפרה לו, כמעט מילה במילה, את אותו סיפור שסיפר אבי בהרצאתו.
באותה עת סבר הכומר שאמו מדמיינת. הוא חש אמנם אי נוחות למשמע מילות הפרידה של אמו, אך היה זה רק רגש חולף. כשחזר לשגרת חייו לאחר שהתאושש ממות אמו, שכח במהרה את הסיפור כולו ואיבד עניין בנושא.
"הרב", קרא הכומר, כולו נסער ונרגש, "חזרת זה עתה על הסיפור, מילה במילה. הזכרת לי את דברי הפרידה של אמי, ואני מבין שהסיפור הזה הוא בוודאי אמיתי. אבל מה אני אמור לעשות? אני כומר בעל שם, ויש לי קהילה גדולה של מאמינים מסורים?".
אבי הציע לעזור לו בכל דרך אפשרית. הוא הדגיש בפניו שלפי היהדות הוא אכן יהודי. הוא עודד אותו לחקור את מורשתו וקישר אותו לאנשים בעירו שיכלו לעזור לו. מצויד בכל אלה, נפרד ממנו האיש, שזה עתה גילה את יהדותו. לאבי לא היה כל קשר עם איש זה אחר כך, והוא לא שמע ממנו.
לפני מספר שנים, בביקור בארץ ישראל, ניגש אל אבי יהודי דתי, מגודל זקן, בברכת "שלום עליכם". אבי לא זיהה אותו, והוכה בתדהמה כשהכריז האיש: "אתה לא מזהה אותי, הרב שוחט? אני הכומר-לשעבר שפגשת בניו-יורק!" הוא המשיך: "יהודי לעולם לא מתנתק מבני עמו".
וזה עוד לא סוף הסיפור. לאחרונה גילה אבא שלי כי הוא צאצא ישיר של בעל ה'תוספות יום טוב'! בצומת דרכים מופלאה זו, במלון בניו-יורק, פגש צאצאו של ה'תוספות יום טוב' את צאצאו של "הקמצן", ושינה את גורלו לעולם.
עד כאן פרסמנו בגליון חודש אלול אשתקד. כעת מצאנו סמך נוסף לסיפור הנ"ל, בספר 'שה לבית' – גשמי ברכה (עמ' תרכט), מה שסיפר הג"ר שמעון הירשלר מלונדון, ששמע כן מפי הרב נחמן סודאק מלונדון ששמע מגיסו הרב שוחט הנ"ל מארה"ב דבדידיה הוי העובדה הנ"ל, ובסוף הסיפור מסיים: "כארבע שנים אחרי כן, כאשר ביקר הרב שוחט בארה"ק, פגע בו יהודי אחד עם זקן ופיאות ונתן לו שלום, ושאל אותו: האם אינך מכיר אותי? הלא אנכי אותו הכומר – המעשה האמור לא נתן לי מנוח, ועי"ז נעשיתי בעל תשובה גמור, וכעת הנני חסיד ברסלב".
ומסיים הרב הירשלר: "המעשה הזה נפלא מאוד, וציינתיו למשמרת", ומוסיף שם (הערה קנט): "אני הכותב הייתי בקרקא להשתטח על קברות הצדיקים בבית החיים הנורא הזה, שטמונים בו גדולי ישראל וקדושי עליון, וראיתי כי מקום מנוחת הגאון בעל תוס' יו"ט הוא בצד בית החיים, בסוף כל השורה", עכ"ד.
(גליון מעדני מלך)
רבי תוספות יום טוב
נשמע ממש אמיתי
לפני זה קראתי במקום אחר על סיפור שהיה מספר לתלמידיו על יוסלה קמצן קדוש שם נכתב שהיה איש קמצן בעירה וכשהוא נפטר רב העירה אמר לכתוב על המצבה שלו יוסלה הקמצן וכשבאו להלוויה פתאום ראו את העניים בוכים שאלו למה אתם בוכים הרי הוא היה קמצן אמרו העניים הוא היה נותן בסתר אז הרב אמר להשאיר את המילה קמצן על המצבה אבל להוסיף גם את המילה קדוש
סיפור זה מפוקפק
המעשה עם התוספות יום טוב הוא מעשה עממי שנאמר גם בזמנים אחרים
אבל יוסל קמצן קדוש הוא אמצאה של קרלבך
וגם ההמשך עם הכומר לא היה ולא נברא
אני שמעתי את הסיפור הזה מאבי ז"ל ששמעו מהרב שוחט עם כמה הוספת. הרב שוחט כחסיד ליובאוויטש הציע את העניין לפני האדמור והיא היא שהיציע לו לדבר בעניין צדקה. ועוד פרט אחד שהכומר אמר להרב שכבר מזמן בא לו אמו ומזרזו לעשות משהו לחזור ליהדות והוא התעלם מזה. אך אתמול בא לו אמו בחלום ואמר לו שמחר יבא רב וידבר מענין צדקה ומזקננו. ויהי' לו הזדמנות לשוב , ואם לא עכשיו אימתי.
מדהים!
השגחה פרטית
לא לזלזל בשום מקרה
להיות קשובים וערניים
אני הייתי בפולין בקבר של התוספות יום טוב אבל לא ראיתי את קברו של הקמצן הקדוש