קבלה טובה שלא מחזיקה מעמד. בעיה מוכרת וכואבת.
כמה פעמים זה כבר קרה לך? כמה פעמים זה התפספס? קיבלת על עצמך בהתרגשות איזו קבלה טובה, בעקבות שמחה או חלילה צרה, בזמנים מיוחדים בשנה או בחייך האישיים, וזה החזיק מעמד תקופה בלבד, לפעמים תקופה קצרה ולפעמים קצת יותר ארוכה, אבל עובדה, כמעט כל קבלה טובה בסופו של דבר מתמוססת וצונחת אל תהום הנשייה.
וזה כואב. לפעמים אתה חושב לעצמך, מה, אני כל כך רכרוכי וחסר עמוד שידרה? לא מסוגל להחזיק מעמד עם קבלה לאורך זמן? לא מסוגל להשלים משימות? מה קורה לי?
זה שובר ומדכדך, גורם לך לפעמים לחשוב שאולי באמת לא כדאי לקבל קבלות טובות או לערום על עצמי משימות, אולי זה מיותר?
אז בוא נדבר על זה…
זה לא כל כך נורא כמו שאתה חושב, יש לזה עצה פשוטה מאד, אני קורא לה שיטת השקלים הבודדים.
יאיר ויוסי הם שני אנשים שלא נפגשו מעולם, הם גרים בשתי ערים בקצוות שונים לגמרי בארצנו הקטנטונת, שום דבר לא היה אמור להיות מכנה משותף ביניהם אלמלא הסיפור הבא.
גם יאיר וגם יוסי עברו באותו יום, כל אחד בסמוך למקום מגוריו בלי שום תיאום ביניהם, תאונה קטנה, יאיר נכנס ברכב לפניו בעת שהוא ביצע חנייה מורכבת ברחוב הסמוך לדירתו ויוסי פגש מקרוב את גדר ההפרדה בין הנתיבים בכביש המוביל לעבודה.
שניהם, כל אחד בסיטואציה שלו, נבהלו כהוגן, יאיר חשש מאד מבעל הרכב בו הוא פגע, שכן שידוע בכעסו בעיקר בכל מה שנוגע לרכוש, שלא לדבר על פגיעה ברכב היוקרה שלו, יאיר כבר ראה בעיני רוחו את עשרות אלפי השקלים מהם הוא הולך להיפרד בקרוב ממש, יוסי לעומת זאת עבר תאונה של ממש וחלחלה אחזה בו כשהוא הבין שאת הרכב הזה, זה שהוא ממש בתהליך מתקדם של מכירה, הוא כבר כנראה לא יוכל למכור וגם אם כן, המחיר אותו הוא יוכל לקבל עליו הוא כנראה לא משהו שאפשר לקנות בו רכב חדש כמו שהוא חלם.
גם יוסי וגם יאיר אנשים מאמינים, בלי לתכנן אחד עם השני שניהם הגיעו לאותה החלטה, במצב הזה הם צריכים הרבה מאד מהמוצר שנקרא סייעתא דשמיא, והם מוכנים להשקיע בשביל זה.
יאיר החליט שהוא עולה עוד היום להתפלל בכותל המערבי, לבקש ולהתחנן לפני הבורא שיוציא אותו הכי בזול שיש מכל הסיפור הזה, שלא תעלה חמת השכן עליו ועל חברת הביטוח שלו… בשביל זה הוא גם החליט שבעודו בכותל הוא יחלק חמש מאות שקלים לצדקה לכל העניים והקבצנים שמסתובבים שם דרך קבע.
גם יוסי חשב באקראי ממש על כיוון כזה, הוא החליט לנסוע לקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה שסמוכה יותר לעיר מגוריו, ואף בליבו גמלה ההחלטה על שלוש מאות שקלים אותם הוא עתיד לחלק לצדקה שם במהלך מסע התפילה שלו בו הוא יבקש מאדון הכל לצאת בשלום מהסיפור ולהצליח למכור את הרכב אחרי שיפוץ שימומן מהביטוח במחיר אותו הוא חשב למכור מלכתחילה.
וכאן אנחנו מגיעים אל הפאנצ'…
יאיר וחמש מאות השקלים שלו היו בכותל המערבי, חמש מאות השקלים חולקו לעניים בנדיבות, והיום אפשר כבר לספר שהוא יצא מכל העניין בשלום, הוא אפילו נשאר חבר ובקשרי ידידות עם השכן שהבין שכולם בני אדם ואף אחד לא מלאך ועוד כל מיני תובנות אותן הוא שטח במפתיע לאוזניו של יאיר.
אצל יוסי העניינים היו קצת יותר יגעים, נתחיל מזה שעד היום שלוש מאות השקלים אותם הוא משך ממכשיר הכספומט וייעד לצדקה מונחים בארנקו כשבירכתי המוח הוא מתכוון אי פעם להעביר אותם לאיזה עני ומסכן, מישהו שהוא עדיין לא פגש…
למה הוא לא חילק אותם בציון רבי מאיר בעל הנס? טוב, תנסה לדמיין את עצמך ניגש לאחד מהקבצנים שאוספים שם כסף עם שטר של מאה או מאתיים ₪ ומבקש ממנו עודף כמעט את כל הסכום ותבין לבד למה הוא לא הצליח לחלק את הכסף.
הבנת את ההבדל?
יאיר פשוט עבר בתחנה אחת לפני שהוא הגיע אל הכותל לממש את רצונו הטוב, הוא עצר בקיוסק כלשהו וביקש ממנו לפרוט את חמש מאות השקלים למטבעות, קטנות ככל האפשר, הכסף חולק מהר מאד לעשרות שעטו על הנדבן המסתורי שהגיע פתאום אל הכותל.
יוסי גם רצה, הוא עד היום רוצה לתת כסף לצדקה, הוא מבין שזה יכול להוציא אותו מכל הבעיה, אבל הוא תקוע עדיין עם שטרות גדולים ולא כל כך פרקטיים לחלוקה לעניים.
הסיפור הזה, גם אם הוא לא היה אף פעם, הוא קורה כל יום, אצלי, אצלך, אצל הרבה מאד אנשים. אתה מקבל קבלה טובה, רוצה להגיע להשיג מסוים, אבל תקוע עם שטרות גדולים ורצונות כבירים. בלי לפרוט אותם לא תוכל לממש שום דבר.
אם אתה רוצה לקבל קבלה בנושא לימוד תורה, לקחת על עצמך יעד של זמן מסוים של לימוד אותו אתה רוצה להשקיע כל יום, או מסכת מסוימת או נושא הלכתי אותו אתה רוצה לברר, קח את המטרה הכללית שלך ותפרק אותה לגורמים. אם תקבל על עצמך היום ללמוד כל יום את סכום השעות אליו אתה שואף להגיע, כנראה זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, כי היום אתה לא מסוגל לזה, אחרת היית עושה את זה בלי הטריגר שבגללו החלטת ליצור את היעד.
אתה צריך לעשות את זה בהדרגה, תקופה תתחיל עם זמן קצר בו אתה יכול לעמוד בוודאות לאורך זמן. תקבע לך תקופה שלאחריה אתה עושה הערכת מצב כמה זה היה קשה וכמה אם בכלל אתה יכול להוסיף לתקופה הקרובה, כנ"ל במסכת או כל נושא אחר אותו אתה מעוניין לקחת על עצמך כאתגר. תחלק אותו לחלקים, לעמודים או פרקים או כל חלוקה שנראית לעיניך הגיונית וקלה לעמידה לאורך זמן.
כאשר אתה קובע פרקי זמן מראש בהם אתה בוחן את קצב ההתקדמות ואת האפשרות להוסיף או לגרוע מהקצב היומי או השבועי, יש לך ממד נכון על האפשרויות והכוחות שלך, אתה תחזיק הרבה יותר זמן בשאיפה ובביצוע, אתה תוכל להשלים משימות בקלות ולצלוח את הקשיים שבדרך.
זו הנקודה, כלפי כל קבלה שאיפה או אתגר שאתה לוקח על עצמך, תפרוט מראש את השטרות הגדולים, לא רק בנושא לימוד, זה יכול להיות בכל נושא חיזוק בו אתה מעוניין להשתפר או להתקדם.
שקלים בודדים אולי יותר כבדים אבל הם זמינים לשנים ארוכות.