"ולא יחללו את קדשי בני ישראל" (כב, טו)
יש להבין, מדוע נקרא היצר הרע בשבעה שמות: "רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני". מדוע אינו כיצר הטוב, המסתפק בשם אחד?
בנובהרדוק הסבירו זאת במשל. ומה נאמר, הנמשל הרבה יותר מרתק מהמשל!
מעשה באברך איש תם יושב אוהלים, חי משמירת הסדרים והבטחת הכנסה, ולפתע קיבל שיחת טלפון ששינתה את חייו. מדבר פלוני ממשרד עורכי הדין פלוני ובניו, עם מי אני מדבר, בבקשה. תוכל להקריא לי את מספר הזהות שלך, בבקשה. היה לך קרוב בשם פלוני, קרוב רחוק, נכון. ובכן, ודאי תצטער לשמוע שהוא נפטר. אתה הקרוב הראשון שלו, וירושתו מסתכמת בשלושים מיליון בערך. את הסכום המדויק נדע בשבוע הבא.
האם הצטער? בהלם ודאי היה! זה ארך עוד שבועיים. לעכל, להעביר לחשבון. מה עושים עם הסכום הזה, לאחר ניכוי כספי המעשר והחזרת ההלוואות לגמ"חים? הבנק הציע לו קרן נאמנות והגדלת האשראי. יש גם ערוץ מניות ופק"מ ופז"ק א"ת ב"ש וא"ל ב"ם.
ואז זכה לביקור חשוב. היצר הטוב הציג עצמו בכרטיס ביקור.
"כן מה אתה מציע?" התעניין.
"ובכן, אני מציע השקעה ארוכת טווח, נושאת רווחים מאין כמותה, מלווה בביטחונות וערבויות מוצקות".
"נשמע", אמר האברך, נוטל דף נייר ועט.
"תרשום: אתה נותן לנו את כל הסכום, ואנו משחררים לך את הכסף למחיה. לא הרבה, כי אנו סוחרים בכסף. הוא מתרבה ומתרבה בקצב מסחרר, ובהגיע המועד אתה מקבל את ההשקעה עם הרווחים העצומים: פי מיליון, לפחות! הקרן מתנהלת בפיקוח הקדוש ברוך הוא, ומשה רבינו והקב"ה חותמים כערבים. הנה הטפסים"
האברך משחק בעט. "שמעתי" , הוא אומר, "תן לי יומיים לחשוב".
זהיר, אין מה לומר. נשמע צלצול בדלת.
היצר הטוב נפרד בלחיצת יד איתנה, האברך מלווה אותו אל הדלת, ומישהו כבר ממתין מאחריה.
"כן?"
הלה שולף צרור כרטיסי ביקור, פורשם כמניפה ושולף אחד: "מכשול ושות', יועצי השקעות".
"תיכנס".
הלה מעיף מבט על השולחן ורואה את הטפסים. מעוה פניו בזלזול:
"אני רואה שהיצר הטוב היה כאן"-
"כן , מה אתה אומר על הצעתו?"
"אין מה לומר", הכתפיים המורמות שדרו הכל, "תראה, הפיקוח מעולה, והערבים אין כמותם. אם אתה מוכן לחכות עד לפירעון"…
"ומה אתה מציע?"
פתח תיקו, שלף פרוספקט צבעוני מרהיב עין. "הנה, הכל בפנים. אנו מקבלים את כספך, ומעניקים לך בו במקום- כאן ועכשיו – צ'ק מזומן, בסכום כפול!"
מהמם! "תראה, הבנקים נותנים שני אחוזים"-
"עזוב, הבנקים הססניים, מנהלים עסקים בחששנות. אנו נועזים, פועלים בתנופה, והרווחים מידיים!"
"זהו. מידיים, נניח. אבל כדי כך?! מתי תספיקו להרוויח, אם עד שאני הולך לבנק"-
"הצחקת אותי! עד שאתה הולך, ואנחנו כבר אחרי העסקה! תבין כמה אתה מפסיד בכל רגע שאני מדבר איתך!"
"והערבים? מי הערבים שלך?!
"תשמע, אתה מדבר כמו אחד ששבוי במבט הישן. תפתח את הראש, תפקח את העיניים: ערבים צריך, כשסומכים על המשקיע לאורך זמן, ומי יודע מה קורה עם הכסף. אבל פה, אתה הולך לבנק, מציג את השטר, ומקבל כפליים בו במקום. עבור מזומן אין צורך בערבים, גם לא בעדים. אני ואתה, והרווח בידך! בוא ואמר לך משהו, תקשיב טוב. מחרתיים יבוא היצר הטוב, שתפקיד אצלו את השלושים מיליון שלך. אין בעיה. אתה נותן לי אותם כעת, לוקח את השטר, מקבל בבנק שישים, שלושים לי ושלושים לו. מוסכם?!"
"ומה אעשה עם השלושים שלך?"
"או שתמצא אותי, או שאני אבוא אליך. אנו חותמים שוב, ותוך שעה יש לך עוד שישים. שלושים להשקעה חוזרת, ושלושים מיליון לבזבוז. כסף קטן, תאמין לי . אבל אם תרצה, נשקיע שוב בשמחה. וכעת תחליט, חבל על הזמן. אנשים מחכים לי!"
"תכתוב את השטר".
הוציא פנקס המחאות, כתב המחאה על סך שישים מיליון-
"אבל יש לי פחות משלושים, נתתי מעשר כספים, ושילמתי כמה ערבויות"-
"זה בסדר , מתנה מאיתנו, מזל וברכה!"
בעל הבית הנרגש כתב המחאה על סך עשרים ושישה מיליון, שמונה מאות חמישים וארבעה אלף. הלה קרן מאושר: "טוב, אני חייב לרוץ ולפדות. עד שתגיע, כבר ארוויח ואפקיד בחשבונך!"
בעל הבית התנהל לאיטו, להעניק למשקיע שהות לערוך סיבוב השקעות בכספו. הגיע לסניף הבנק ועמד בתור. הפעם המנהל לא קם לקראתו, גם לא חייך כשראהו. הביט במבט מזוגג, כאילו היה שקוף. הגיע תורו, והציג את ההמחאה לפרעון.
"חברת מכשול? חשבון מוגבל. אין שם שקל!"
"אבל התאריך להיום!"
"שיהיה לאתמול, החשבון במינוס".
חושך בעיניים. "מה עושים?"
נ.ל.מ.
יש פז"ק ופק"מ, ויש אכ"מ ונ.ל.מ. אין כסוי מספיק נא לפנות למושך. האם זיהה זיק רחמים בעיניו של המנהל? פרץ החוצה כרוח סערה. איפה הנוכל, הוא ינער אותו ויוציא ממנו את כספו! אבל אי'יהו,
רדף אחרי הרוח. ולפתע ראהו, עובר ברחוב. רץ אחריו: "אדון מכשול, אדון מכשול!"
הלה אף לא הפנה ראשו.
השיגו ולפת את זרועו: "אדון מכשול, לא תוכל לעשות לי את זה!"
הלה הפנה אליו את ראשו: "חוששני שיש לך טעות", אמר בקול קפוא כקרח. "איני מכיר אותך, לא ראיתיך מעולם!"
זה הוא. אותו אדם, אותו קול.
"הרי לפני שעה היית בביתי!"
אנשים עצרו להטות אוזן לוויכוח המוזר.
"אתה הוזה, אדוני. כיצד קוראים לי, אמרת?"
"אדון מכשול. הנה ההמחאה שלך! שישים מיליון, ולא שווה פרוטה! כל רכושי, רוששת אותי!"
"ובכן, עליך לפנות לאדון מכשול שלך!"
אז אולי חלה בכל זאת טעות?! "ואיך קוראים לך?"
הלה שלף צרור מוכר מכיסו, פרשו כמניפה ושלף אחד: "חברת אבן להשקעות בע"מ". מסר באדיבות: "אבן בשבילך- כשיהיה לך מה להשקיע, נדבר"…
עכשיו אתם מבינים מדוע צריך היצר הרע שבעה שמות?!
(מתוך ספר והגדת /הגדה של פסח)