"אדם כי יהיה בעור בשרו"
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מספר שהגיע אליו מכתב ממנהל מחלקת עור באחד מבתי החולים הגדולים, ובו הוא מספר על מחלת עור נדירה שהתגלתה אצל אחד החולים, שעל אף שמקובל ברפואה ששום מחלת עור אינה גורמת למוות, מחלה זו מסוכנת מאוד ועלולה להביא למותו של החולה.
חלק מהסיבות לסכנת המוות אשר נגרמת במחלה זו, משום שהמחקרים הרפואיים שנכתבו אודות מחלה זו הם מועטים ביותר, הסיבה לכך משום שמחלה זו תוקפת אך ורק יהודים!!! עוד לא נמצא שסימפטומים הללו יהיו גם אצל גויים! עד כאן עדות של מנהל מחלקה אחד.
מנהל נוסף של מחלקת עור בבית חולים אחר, מוסיף פרט מעניין ומרתק, לפני זמן מה הגיעה אשה "ערבייה" שחלתה במחלת עור זו! הדבר שבר לנו תזה המקובלת שזו מחלה יהודית, שהנה גם ערבייה חלתה במחלה זו. לא עברו מספר ימים ואימה של אותה ערבייה הגיעה לבקר אותה בביה"ח, ותוך כדי סיפוריה היא מספרת למנהל שבעלה אמנם ערבי, אבל היא יהודייה! הווה אומר שבתה נחשבת אפוא ליהודייה!…
אומר הרב זילברשטיין: "אני לכשעצמי תמהתי מאוד, ידעתי תמיד שיש 'ראש יהודי' אבל 'מחלה יהודית'?! מהיכן צמח לנו דבר כזה?"
משהפנה את הדבר לגיסו שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל תמה מאוד על תמיהתו, שהרי זה מדרש מפורש!:
"מכל פשעי הצילני… רבי שמואל בר נחמני אומר לא היו עובדי אלילים ראויין שיהיו בהן בעלי חטטין, ולמה יש בהן שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם אומה של מצורעים אתם, הוי חרפת נבל אל תשימני". (בראשית רבה פח א)
מבואר במדרש מפורש, שמחלות עור היו צריכות להיות אצל ישראל בלבד, רק כדי שלא יהיו מבוזין אצל אומות העולם ויכנו אותם בשם אומה מצורעת, נתן הקב"ה מחלה זו גם לאומות.
מבואר לנו שיש הנהגה מיוחדת אצל כלל ישראל, אנחנו לא שייכים לעולם של טבע, בטבע לא קיימים נגעים, עם ישראל איננו עם טבעי, זה עם שההנהגה שלו היא תוצאה של תורה!
**
זכיתי לשמוע כמה וכמה פעמים מפיו של מורי ורבי הגאון הגדול רבי פנחס שרייבר זצ"ל, שאמר דבר נפלא בשם החזון איש זיע"א:
ישנו רמב"ן ידוע שאומר שהקב"ה לא עושה ניסים לכל אחד בכל זמן שיחפוץ, כדי להוכיח את כוחו ואת השליטה המוחלטת שלו בטבע. הקב"ה עשה ניסים גלויים ומופתים אדירים לאבותינו, עשר המכות שהכה במצרים תוך שידוד מערכות הטבע כולן, קריעת ים סוף, הורדת המן דבר יום ביומו, מעמד הר סיני עם קולות וברקים ואש בתוך אש ו'שומעים את הקולות', ועוד ניסים שנעשו לאבותינו, ודי בכך כדי להוכיח את מה שהיה צריך להוכיח. מכאן ולהבא, יש לנו מסורת מסודרת ומי שרוצה להידבק בה' ולהאמין בו, יש לו על מה שיסמוך. מי שחפץ ללכת בדרכים אחרות חלילה, הדרך פתוחה בפניו, כמו שאמרו חז"ל 'הבא ליטמא פותחין לו", לא מסייעים לו, אבל כל אחד בוחר בעצמו את הדרך בה הוא חפץ ללכת, ואין הקב"ה מראה ניסים אלא בעיתים ובזמנים שהוא חפץ בכך.
עד כאן הדברים שאומר הרמב"ן בעניין זה של אמונה והוכחות למציאותו של הבורא יתברך.
על זה היה מרן ה'חזון איש' מוסיף, כך שמעתי מהרב שרייבר זצ"ל, שכמו שהיו זמנים שבהם הקב"ה עשה ניסים גלויים, יש גם תחומים שבהם הקב"ה עושה ניסים גלויים, בכל עת וזמן.
והיה החזון איש אומר שגם כיום יש נושא אחד שהקב"ה עושה בו ניסים גלויים, וכל מי שרוצה לחפש לחזק את האמונה שלו יכול להתבונן בזה, ולהיווכח בצורה מוחלטת ובהוכחה ברורה שיש בורא לעולם.
ומה הוא התחום הזה שבו אנחנו רואים ניסים גלויים? זה העניין של נישואי הילדים. רואים אברך כולל שרעייתו עקרת בית, והם מצליחים לחתן עשרה ילדים, ואחר כך הם נשארים לחיות… זה לא פחות מנס גלוי.
פעם דיברתי מהעניין הזה בוועד שמסרתי בישיבת 'תורה בתפארתה', וציינתי בפני הבחורים סיפור מעניין ששמעתי מאחיין שלי שאמא שלו היא 'בעלת חשבונות', ופעם הוא ישב עם הוריו במוצאי שבת, ואכל איתם יחד סעודת מלווה דמלכה. באותה סעודה דיברו האב והאם על הוצאות הנישואין, והנה נחה על אביו הרוח, וביקש מאמו שתוציא מחשבון עם דף ועט, והם חישבו משך שעה ארוכה הוצאות מול הכנסות.
הם עשו חשבון מה היא ההכנסה החודשית של האב ומה היא הכנסתה של האם, הגיעו לסכום כולל, והאב ביקש מהאם שתוסיף על כך עוד 500 שקלים נוספים כדי 'לכסות' את כל הבונוסים הקטנים והרווחים החד פעמיים שבאו פה ושם. את ההכנסה הזאת הם הכפילו במספר החודשים שחלפו מאז נישואיהם ועד אותו מוצאי שבת.
לאחר מכן חישבו את עלויות החתונות של 12 הילדים שכבר חיתנו, העלויות המרכזיות של אולם, תזמורת, קייטרינג, ביגוד לחתן או לכלה, המתנות לצד השני, ביגוד לשאר בני המשפחה לחתונות, עלויות השכירות שהם משלמים לזוג הצעיר בשנה או שנתיים אחרי החתונה, וכמובן הסכום שהם נתנו לכל אחד מהילדים לרכישת דירה.
והנה לנגד עיניהם נפרסה תמונה שהיא לא פחות מפלאית: התברר שההוצאות שהוציאו עבור חתונות הילדים עולה באופן משמועתי על ההכנסה שהכניסו כל ימי חייהם… וזה עוד לפני שדיברנו על כל הסכום שהוציאו על המחיה עצמה, שלהם ושל ילדיהם הלא נשואים…
**
לאחר אותו 'ועד' ניגש אלי אחד הבחורים וסיפר לי סיפור שהותיר אותי המום.
"אבא שלי אברך כולל מאז נישואיו ועד עתה, מעולם לא עשה שום דבר אחר חוץ מלשקוד על התורה ועל עבודת ה'", כך מספר הבחור וממשיך: "אמא שלי מטפלת בילדים מהסביבה, ומרוויחה סכומי כסף נחמדים פה ושם, מה שמספיק כדי מחיה בצניעות ובצמצום.
"והנה הגיעה אחותי לפרקה, אבי ואמי דיברו ביניהם שצריכים לראות מה עושים. הרי זה ברור שהם רוצים חתן תלמיד חכם לבתם, והבת עצמה כמובן גם היא רוצה בכך. אבל נהוג במקומותינו שכשלוקחים חתן תלמיד חכם, משלמים עליו בהתאם, והרי אין להם שום חיסכון או ירושה כלשהי, מסתדרים עם מה שיש, אבל לא מעבר לזה. הוא צריך להחליט כמה כסף הוא מוכן לתת, אבל איך יוכל אבי שהוא אברך וההכנסה שלו זעומה, לקבל על עצמו תשלומים של מאות אלפי שקלים, וזאת רק הבת הראשונה…
"לאחר מחשבה, נכנס אבי למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ושטח בפניו את הסיפור. יש לי בת טובה ויראת ה', מגיע לה חתן תלמיד חכם, אבל אני – היכולות שלי מאוד נמוכות, ואני שואל את ראש הישיבה כדת מה לעשות? על כמה כסף אני צריך להתחייב כדי לזכות בחתן תלמיד חכם?
"נענה מרן הגראי"ל והשיב בפשטות: כלום! אל תקבל על עצמך כלום. אם אין לך אפשרות, אל תתחייב על שום דבר!
"אבא שלי קצת נבהל. מה זאת אומרת כלום? לא להציע שום סכום, מה כלום?
"נענה ראש הישיבה: אתה יודע מה? תתחייב על 50 אלף שקלים, זה סכום שאפשר לעמוד בו בפריסת תשלומים נוחה…
"50 אלף שקלים זה כמובן לא מספיק כדי לקבל חתן תלמיד חכם, ואבא שב הביתה כשיש לו תשובה מאוד לא ברורה. 50 אלף שקלים, זה מה שראש הישיבה אומר לו לתת, לא מעבר לזה, איך הוא יכול למצוא ככה חתן תלמיד חכם? זה לא רציני.
"הוא התקשר לאחד מבאי ביתו הקבועים של מרן הגראי"ל, וביקש שינסה לבדוק איתו, אולי הוא ענה את התשובה ולא התכוון לכך שאכן יעשו כך למעשה???
"ניגש המקורב לראש הישיבה ושאל אותו, מה הפשט שראש הישיבה אמר לתת 50 אלף שקלים בלבד? זה לא הגיוני!!!
"אמר לו הראש ישיבה, אני לא מבין מה הוא רוצה. הרי אף אחד לא מחתן את הילדים ממה שיש לו, כולם נותנים סכומים שהם מעבר ליכולות שלהם, על ידי ניסים, כל החתונות הללו הן עם ניסים, אז יש מי שהנס שלו שהוא מתחייב לתת מיליון שקלים, והקב"ה אכן מסדר את זה כך שתהיה לו אפשרות לעמוד בדיבורו, ויש מי שהנס שלו הוא שהוא לא מתחייב על כלום, והקב"ה מסדר לו שידוך טוב בלי שיצטרך להתחייב…".
**
"עברו שלושה חודשים והנה הציעו להורים שלי הצעה מיוחדת במינה, בחור ירא ושלם, תלמיד חכם אמיתי, בעל מידות טובות, נעים הליכות מוכשר ומוצלח. השידוך התחיל להתגלגל וכל הצדדים היו מאוד מרוצים, אבל בינתיים לא דיברו בכלל על כסף…
"כשהבשיל השידוך לכדי סגירה, נאספו הצדדים והתחילו לדבר על התנאים, תאריכים אופציונאליים דרישות מיוחדות ואז פונה אבי הבחור לאבא שלי ושואל אותו 'מה יקר חסדך'? כמה אתה מוכן לתת כדי להשתתף בעלות הדירה לזוג…
"ענה אבי מורי שהוא מוכן לתת 50 אלף שקלים. זה מה שהורה לו הרב שטיינמן לומר, וכך הוא עשה.
"המחותן עונה מנגד: 'ואני מוכן לתת כך וכך', בלי לבקש שום דבר נוסף מאבא שלי מעבר למה שהוא עצמו הציע לתת.
"שני הצדדים לחצו ידיים, שתו 'לחיים' והשידוך קם והיה ברגל ימין ובשעה טובה.
"השמחה פרצה גבולות, שרשרת טלפונים בין המשפחות והחברים כולם מתבשרים על השידוך המוצלח ומאחלים מזל טוב מכל הלב.
"למחרת בבוקר מקבל אבי שיחת טלפון מאח שלו, שמתקשר שוב כדי לברך אותו ולאחל לו מזל טוב ברוגע וביישוב הדעת, אחרי שהבלגאן של ערב סגירת השידוך הסתיים.
"באותה שיחה שואל הדוד שלי את אבי: 'תגיד, כמה באמת התחייבת לשלם?'.
"אבא שלי השיב לו: '50 אלף שקלים…'.
"הדוד שלי התחיל להשתעל בחוסר נעימות. הוא לא ידע איך לומר את זה לאבא שלי, הוא לא רצה להשבית את השמחה, אבל הוא הבין שכנראה יש כאן טעות נוראה…
"לאחר שהתגמגם במשך כמה דקות הוא אמר לאבי מורי: 'שמע, אחי היקר, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל לדעתי יש פה טעות חמורה מאוד, ואני חושב שכדאי שתברר את זה עכשיו, כדי שלא נגיע למצב של ביטול השידוך חלילה וחס ברגע האחרון!!!'.
"אבא שלי מאוד נבהל ושאל: 'מה אתה מתכוון, איזו טעות?'.
"השיב הדוד בקול רועש, שגם לו יש בת באותו גיל, וגם לו הציעו את אותו בחור לפני חודשים ספורים, וגם הוא בירר על הבחור ושמע עליו את דברים טובים מאוד, ואכן רצה בשידוך, אבל אז הוא שוחח עם אבי הבחור, שהצהיר שהוא דורש עבורו לא פחות משלושת רבעי דירה, ומאחר ולדוד שלי שלא היתה היכולת לשלם כזה סכום גבוה, השידוך לא יצא לפועל, והנה כאן אחיו מספר לו שהוא קיבל את אותו בחור מיוחד כשהוא נותן 50 אלף שקלים בלבד…
"'אולי הוא חשב שאתה אומר 500 אלף שקלים', ניסה הדוד להסביר, 'אבל ברור שהיתה פה טעות, וכדאי שתבהיר את זה כמה שיותר מהר שלא יהיו אחר כך אכזבות נוראיות!'".
**
"אבי מורי נבהל מאוד", מספר הבחור, "זה באמת היה נראה לו מאוד מוזר שאבי הבחור הסכים לעשות את השידוך למרות שהוא משלם רק 50 אלף שקלים. זה ברור שבחור כזה 'שווה' הרבה הרבה יותר, ובקלות הוא יוכל למצוא נערות טובות ומוצלחות, שגם יביאו איתן נדוניה גדולה הרבה יותר…
"דווקא מה שהדוד אומר נשמע הגיוני… כנראה שהם לא הבינו שהוא מדבר על 50 אלף שקלים בלבד…
"האצבעות רועדות ובלב פועם חייג אבי אל המחותן הטרי, ושאל אותו אם יש לו כמה דקות פנויות לשיחה רצינית…
"'אני לא יודע מה קורה כאן', אמר אבי למחותן, 'מצד אחד ברור לי שאמרתי לך שאני נותן 50 אלף שקלים, ואתה הבנת מצוין את דברי והסכמת לשידוך.
"'מצד שני אחי אומר לי שזה לא הגיוני, שהוא עצמו דיבר אתכם ואתם אמרתם לו שאתם דורשים שלושת רבעי דירה, וממילא זה לא יכול להיות שבתוך חודשים בודדים, הורדתם בצורה משמעותית כל כך את הדרישות…'.
"המחותן הקשיב ברוב קשב לדברים ולבסוף השיב: 'אתה צודק, וגם אחיך צודק…'.
"'אכן, הבן שלי בחור מאוד טוב והוא 'שווה' הרבה מאוד', אמר אבי החתן, 'אמרו לנו שאנחנו צריכים לדרוש עבורו לפחות שלושת רבעי דירה וכך עשינו, ולכן אח שלך צודק. באמת דרשנו שלושת רבעי דירה!
"'אבל לפני כמה שבועות היינו באמריקה, ובאותו זמן בדיוק היה שם גם מרן הגראי"ל שטיינמן שהגיע למסע חיזוק. בלי שהתכוונתי לכך נקלעתי יחד עם מרן ראש הישיבה לאירוע מסוים, ומאחר והייתי אורח כיבדו אותי והושיבו אותי על ידו…
"'ישבתי ליד מרן, היה זמן בשופי וחשבתי לעצמי, אתה נמצא פה ליד גדול הדור שכולם עומדים בתור כדי לשאול אותו שאלות, אתה יושב לידו ולא תשאל כלום? נו, תשאל אותו משהו…
"'וכך בלי שחשבתי הרבה סיפרתי לראש הישיבה שיש לי בן תלמיד חכם ב"ה, ירא ושלם, ממש בחור טוב, וכולם אומרים לי שאני צריך לבקש עליו לא פחות משלושת רבעי דירה. שאלתי את ראש הישיבה מה הוא אומר על העניין וכמה באמת אני צריך לדרוש.
"'ראש הישיבה ענה לי תשובה מאוד ברורה: 'הבן שלך תלמיד חכם?', הוא אמר, 'אם כן הוא לא יכול להיכנס לבית של אנשים שאינם בני תורה… אולי באמת מגיע לו שייתנו לו שלושת רבעי דירה, אבל מי יכול לתת? אברך כולל לא יוכל לתת לו כזה סכום. מי שייתן כזה סכום, הבית שלו זה לא המקום המתאים עבור הבן שלך, אם אתה רוצה שהוא ימשיך להתעלות בתורה ויראת שמים… ולכן, אל תדרוש כלום. כמה שיתנו לו, זה מה שתיקח, בלי להציג דרישות".
"'כשחזרתי לארץ, הציעו את השידוך שלכם', אמר המחותן לאבי, 'אני שמעתי אותך אומר 50 אלף שקלים, שמעתי היטב את הסכום, לא נפלה אי הבנה ולא היתה פה שום טעות. אני הסכמתי לזה בחפץ לב, כי זה מה שהורה לי ראש הישיבה, וכי הבית שלכם הוא הבית המתאים ביותר עבור הבן שלי!'".
הסיפור המופלא השאיר אותי המום, אבל אז הוסיף הבחור עוד נקודה אחת קטנה לסיום: "עברו מאז שש שנים", הוא סיפר, "אני לא יודע איך, אבל עובדה היא שלאחותי ולבעלה שהוא כמובן אברך כולל, יש דירה בעלותם למרות שהם לא קיבלו מההורים…".
סיפור יפיפה ומרגש
ממש