מאת: הרב מיכאל ספראי
מספרים שהגאון רבי מרדכי פוגרמסקי זצוק"ל נזדמן פעם אחת לרכבת, והתיישב ליד יהודי בעל צורה, מה רבה הייתה שמחתו כשהתגלה שלפניו יהודי ת"ח בעל שיעור קומה אשר נוסע אף הוא לאותו היעד, וכך התחילו השניים לדבר בלימוד סוגיית ספק ספיקא בכתובות, כאשר הם חורזים את דברי התוס' שם עם קושיית הפני יהושע, יחד עם דברי הש"ך ביורה דעה והפרי מגדים, ומרפים את דברי השב שמעתתא בעניין, וכך חלפו עליהם שעות ארוכות של קורת רוח מההתעמקות בדברי התורה הקדושה.
מחמת עיונם וריכוזם בלימוד לא שמו לב שהרכבת חלפה כבר על פני יעדם והמשיכה הלאה בנסיעה והתקדמה כבר מספר תחנות, מיד כאשר שמו לב רבי מרדכי ובן שיחו שכבר עברו את התחנה המיועדת וכל נסיעה מכאן והלאה רק מרחיקה אותם ממחוז חפצם, קמו וירדו בתחנה הראשונה אליה הגיעה הרכבת, על מנת להחליף רכבת ולחזור את הדרך שעשו בטעות ולשוב לביתם.
מה רבה הייתה הפתעתם כאשר מיד ברדתם מהרכבת ניגש אליהם יהודי ושאל אותם האם במקרה אחד מהם הוא מוהל? בן שיחו של רבי מרדכי פוגרמנסקי השיב בחיוב, וחיוך גדול עלה על פניו של היהודי, שסיפר להם שהיום הוא יום היכנסו לברית של בנו, אולם בכל העיירה אין מוהל, ולכן בכל פעם שיש ברית מילה מזמינים את המוהל שמתגורר בעיירה הסמוכה, וכך גם עשה אבי הן, מיד עם לידת בנו שלח שליח לעיירה הסמוכה להודיע למוהל על יום הברית המיועד, אולם מה רבה הייתה אכזבתו שהבוקר הגיע שליח בהול מהעיירה הסמוכה ובפיו הודעה שהמוהל מוטל חולה במיטתו ואין בכוחותיו להיטלטל לעיירה הסמוכה. יפר אבי הבן התפללתי להקב"ה שיזכני להכניס את בני לבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו, ויצאתי אל תחנת הרכבת אולי יזדמן לי איזה מוהל ואוכל לקיים מצווה בזמנה, ואכן לאחר שעות מספר, ירדתם אתם מן הרכבת וכעת אנא בואו נלך לביתי ונקיים את מצוות ברית מילה בזמנה, וכך היה.
יהודי מאמין מונהג בכל מעשה ועניין על ידי הקב"ה, ואין שום מעשה שקורה לו במקרה, ולא לחינם מזמן אותו הקב"ה למקום ולזמן בו על פי ההשגחה העליונה הוא צריך להיות.
העולם שואלים מדוע נאמר שמשה רבינו בא אל פרעה, ולכאורה היה צ"ל לך אל פרעה. וכך ביארו המפרשים יהודי אף פעם אינו הולך, בכל צעד שלו הוא "בא" כי באותו המקום הוא צריך להיות וגם הדרך בה הוא הולך איננה אמצעי אלא גם היא מטרה.
אין זה מדובר רק על מקומות וזמנים אלא כל כח ומידה שיש לאדם ניתנו לו שלא במקרה אלא כדי שהוא יינצל אותם ויוציא אותם מן הכח אל הפועל, ואם לא, הרי הוא כאותו גמל עליו סיפר אחד מן המגידים:
גמל קטן ניגש ושאל את אמו הנאקה: מדוע גבות העיניים שלנו כל כך עבות ומכוערות ושונות משאר בעלי החיים?, השיבה הנאקה: זה כך, כיוון שאנחנו הולכים במדבריות מלאות אבק וחול וכך מונעות הגבות מכניסת החול והאבק אל תוך עינינו. שאל הגמל הקטן את אמו שאלה נוספת: מדוע יש לנו על הגב חטוטרת מכוערת ושונה מבעלי החיים? השיבה הנאקה: זה מכיוון שאנחנו הולכים מרחקים ארוכים במדבר ללא מקור מים, ולכן הדבשת מספקת לנו מים ומזון. שאל הגמל הקטן: ומדוע הרגליים שלנו ארוכות ודקות ושונות מבעלי החיים האחרים. השיבה האם: זה נועד כי שנוכל ללכת מרחקים ארוכים בלי שרגלינו יתייעפו.
ביקש הגמל הקטן לשאול שאלה נוספת ואחרונה: אם יש לנו גבות עיניים עבות כדי שחול המדבר לא ייכנס לעינינו, ודבשת מלאה מים ומזון כדי שנוכל ללכת מרחקים ארוכים במדבר, ורגליים דקות וארוכות כדי שלא נתעייף לאחר הליכה ממושכת – מדוע אנחנו כל היום מסתובבים כאן בכלוב קטן בגן החיות?…