"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (יא, מג)
יש חומר מיוחד במאכלות אסורות על פני שאר האיסורים, שאכילתם עושה טמטום הלב, כתב ה"אור החיים" הקדוש: "בא הכתוב להודיע, כי האוכל מהשרצים נעשה נפשו עצמו שרץ, והוא אמרו: 'אל תשקצו את נפשותיכם', פירוש: לא תעשו נפשותיכם שקץ, ובמה? בכל השרץ השורץ על הארץ', כשתאכלו אותה. ותמצא מאמרם ז"ל שאמרו על עמי הארץ: הם שרץ ובנותיהם שקץ כו', וכל דבריהם ז"ל ברוח הקדש נאמרו, והם דברינו עצמם".
צריך לדעת: מי שאוכל מקק – נהיה חתיכת מקק, ומי שאוכל חזיר – נהיה א שטיק חזיר!
ואנחנו רואים שישנם פרופסורים גדולים, שבכל נושא שמדברים אתם הם חכמים גדולים מאד, וכשמתחילים לדבר אתם על אמונה ויידישקייט – הקיר מבין יותר מהם. הם מדברים כמו מטומטמים.
שמעתי פעם הגדרה טובה מאדם שהיה מתעסק בקירוב: אם אתה שואל מישהו כמה זה שתים ועוד שתים, והוא עונה לך חמש, יש מה לשכנע אותו ולהסביר לו שהתשובה הנכונה היא ארבע. אבל אם הוא עונה לך ששתיים ועוד שתיים שווה בננה – אין עם מי לדבר!
כך הוא עם אותם חכמים גדולים: כשהם מתחילים לדבר על אמונה, הם כאדם האומר ששתיים ועוד שתיים שווה בננה.
איך קורה הפלא הזה? איך קורה שאנשים כל כך מלומדים מדברים כמו מטומטמים? התשובה: כי יש להם טמטום הלב! הם אוכלים נבלות וטרפות שקצים ורמשים, ונפשם מלאה מהטומאה הזאת.
כל דבר בעולם מורכב מכל מיני רכיבים, וגם נפש האדם מורכבת מהרבה רכיבים. הנפש של האדם הוא הדם, כמו שכתוב: "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג), וכשאוכלים מאכלות אסורות ונוצר מהם דם, הנפש שלו מכילה טרפות, ואז לא עוזרת להם כל הפקחות שלהם בענייני העולם, כי נפשם מכילה חזיר, שפן ושאר מאכלים טמאים, ה' ירחם.
'דיאליזה' להתנקות ממאכלות אסורות
בגמרא (יומא לט ע"א) מובא: "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם', אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם", פרש רש"י: "מטמטמת – אוטמת וסותמת מכל מיני חכמה".
כיום עושים סמינרים לקרוב רחוקים במשך שבוע שלם. אמר פעם אדם גדול שמתעסק בעניינים אלו, שמי שמגיע לחפש את האמת אפשר בשעתיים להוכיח לו את כל יסודות האמונה ברמה של מאה אחוז: תורה מן השמים, תורה שבעל פה, יציאת מצרים, מעמד הר סיני וכו' וכו'.
אלא שישנה בעיה: הבאים לסמינר סובלים מטמטום הלב, ואינם יכולים לקלוט דברי תורה ואמונה!
לכן עושים להם סמינר של שבוע, שבמהלכו יתנקה הגוף קצת מהמאכלות האסורות, כמו דיאליזה, וכך נפתח הלב מעט לקלוט אמונה…
למה לא רצה הרמב"ם לענות על שאלות באמונה?
ישנו סיפור מפורסם שכתוב בכמה ספרים. ה'דגל מחנה אפרים' מביא ששמע סיפור זה מזקנו הבעל שם טוב זיע"א. גם ה'תולדות יעקב יוסף' מביא את הסיפור, וכך מביאים גם בשם רבי חיים מבריסק זצ"ל. כל אחד סיפר זאת בסגנונו המיוחד לו, אבל הסיפור הוא אותו סיפור:
הרמב"ם קיבל פעם מכתב עם שאלות ביסודי האמונה מקהילה מסוימת בתימן, והרמב"ם, שכתב את ה'מורה נבוכים', וידע לענות על כל השאלות שיכול להיות לא ענה להם, ואמר שניכר על השואלים שנפשם מטומטמת ממאכלות אסורות!
ואכן, בדקו ומצאו שהשוחט באותה קהילה האכילם במשך שלוש עשרה שנים נבלות וטרפות!
טמטום הלב הוא דבר לא פשוט כלל, אנשים בעלי נפש מדקדקים בהכשרים יותר מבשאר מצוות, כדי לא להכניס את עצמם לספק של אחד מאלף של טמטום הלב.
מה גרם לעילוי לאבד את הטעם בלמוד?
סיפר לי הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, שפעם הוא היה אצל מרן רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ורבי חיים סיפר לו את המעשה הבא:
היה אצלו יהודי הונגרי כבן שמונים, שסיפר לו בדמעות שליש שהוא גדל בצעירותו בהונגריה והיה העילוי של העיירה, ופעם אחת הם יצאו לחופש בשבועות, וכשחזר אחר כך ללמוד הוא לא קלט כלום, לבו נסתם, לא תוספות, לא רש"י ולא גמרא, כלום! בכל שאר החכמות, כמו מתמטיקה ומדעים, הוא נשאר עילוי עצום, לאט לאט, מהבחור הטוב ביותר בעיירה – הוא נהיה החלש ביותר, עד שעזב את הישיבה ויצא לעסקים, ועם הכשרון שלו הוא הצליח מאד ונהיה מנהל בנק עשיר מופלג.
כל ימיו לא ידע מה היתה הסיבה שראשו נסתם בגיל מאד צעיר, עד ששמע את הסיפור המפורסם, שבזמן רבי עקיבא איגר היה ילד שפתאום הפסיק לקלוט את הלימוד, הלכו לרבי עקיבא איגר, והוא אמר לבדוק את הענין של מאכלות אסורות. בדקו וגילו שהשוחט שם מועל בתפקידו. אותו יהודי הונגרי עשה חשבון הנפש ונזכר, שכשהוא חזר הביתה בשבועות, היו שם בחוץ שקצים ששחקו, תוך כדי משחק צלו בשר שלהם על האש, והוא אכל מאותו בשר ומאז נסתם לו הראש לגמרי!
הכח של תשובה מטהר את טמטום הלב
יוצאים מן הכלל הם בעלי תשובה, שלמרות שכל חייהם אכלו מאכלות אסורות – אין להם טמטום הלב, כי הכח של החזרה בתשובה הוא כמו מקווה טהרה. הם כקטן שנולד, יש להם לב חדש ולא נשאר להם זכר מהטומאה. אדרבה, רואים בחוש את ההיפך, שיש להם רוח טהרה מיוחדת, יותר משאר אנשים.
אם כך, מי שנכשל חס ושלום במאכלות אסורות, העצה בשבילו היא להיות בעל תשובה אמיתי, וכך יזכה לרוח טהרה.
אל תיקח סיכונים!
ספר לי רבי בן ציון קוק שליט"א, שהוא שאל את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל על סוג מסוים של מזון לתינוקות, והרב ענה לו שיש כמה סניפים להתיר, ולתינוקות אפשר מעיקר הדין להקל, אבל הוסיף הרב אלישיב ואמר: "אם אתה רוצה שבנך יבין תוספות, אל תיקח סיכונים!"
זה החומר של מאכלות אסורות, שמטמטמים את הלב.
הסטייפלר לא עצם עין כל הלילה
ברצוני לספר ספור נורא על הסטייפלר זצ"ל, שבשעתו שמעתי את זה מכלי ראשון.
כידוע הסטייפלר לא השתמש בגנרטור מפני מראית העין, שלא יהיה נראה שהוא משתמש בחשמל. היו בביתו בליל שבת מנורות מנפט – לוקסים, והם היו מושכים אליהם זבובים.
סיפר לי נכדו, שפעם הסטייפלר שתה כוס תה ליד המנורה, ונפל לו לתוך הכוס זבובון קטן, והוא כבר קרב את הכוס לפיו, והנכד שראה זאת – עצר אותו והראה לו שיש שם זבוב.
הוא סיפר שהסטייפלר רעד בכל גופו, ולמחרת אמר לנכדו: "דע לך שלא עצמתי עין כל הלילה מהטראומה שהיתה לי, ממה שהייתי כפסע מהמוות, שהייתי מכניס לפי דבר כזה!"
מכאן נלמד עד היכן מגיע חומר העבירה של מאכלות אסורות!
יש כאלה, שכשמגיעים לענין ההכשרים הם מסתמכים על חותמת כלשהי, שכתוב עליה שם של איזה רב עב"מ שאין להם משג מיהו, והם אומרים: "הגיהנם יהיה על הראש של הרב שחתם על זה"…
צריכים לדעת שני דברים: א. גם אם הגיהנם יהיה על הרב, טמטום הלב יהיה של מי שאוכל. ב. בגיהנם יש מספיק מקום גם לרב נותן ההכשר וגם למי שאוכל.
גדולי הדור מורים למתעסקים בקירוב, שמי שהיה רחוק וקשה לו לקבל מיד בהתחלה לקים את כל התרי"ג מצוות, ההוראה המקובלת היא להתחיל עם שלשה דברים: שבת, כשרות וטהרת המשפחה. שבת וטהרה הם דברים חמורים מאד שמעמידים את היידישקייט, ומאכלות אסורות עושות טמטום הלב והשכל.
לעניות דעתי, חשוב מאד לדאוג שהחוזרים יהיו מחוברים לשיעור תורה קצר פעם אחת ביום. הנסיון מוכיח שאותם אלו שהיו מחוברים לתורה – התקדמו כל הזמן, ומי שלא היה מחובר – נסוג אחורה.
על כל פנים, הזהירות ממאכלות אסורות, היא ודאי אחד מהדברים הראשונים שחייב לקבל על עצמו, כי אין דרך לקלוט תורה כשהלב סתום.
(מתוך דורש טוב ויקרא)