יוחנן וסרמן
כבר שלוש שנים שהרב ישראל היימן משמש כרכז הפעילות של ארגון 'אחינו', בישיבת 'אור החיים' בראשותו של הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א. בשיחה עמו הוא מספר לנו על סוג של 'הלם קרב' שחווה כשנכנס לישיבה…
"העיסוק שלי עם נוער בכלל ועם בעלי תשובה בפרט, החל לפני כעשור", הוא מספר לנו, "היה זה בהוראתו של מורי ורבי הגרש"י בורנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת קריית מלך, שהנחה אותי לפנות לכיוון הזה.
"הסתובבתי במקומות רבים, ועשיתי פעילות רבה עם בעלי תשובה. אפשר לומר שצברתי לא מעט ניסיון עם כמה וכמה מדרשית וארגונים, בסגנונות שונים, כשכולם יש להם מטרה אחת, לרומם את הנוער ולקרב אותו ליהדות.
"אבל כשנכנסתי לישיבת 'אור החיים', הרגשתי שאני נכנסתי למקום בסגנון שונה לחלוטין. תמיד ידענו, בכל הארגונים והמוסדות האחרים, שהמעבר מחיי הפקר ופריקת עול לחיי תורה ומצוות, זה לא דבר קל. מדובר בתהליך מאוד מורכב שבו אדם משיל מעצמו את כל ההרגלים שלו, את כל מה שהוא היה עושה עד עכשיו, ופתאום הוא הופך לאדם מסוג שונה לחלוטין. זה מצריך זמן ועושים את זה בהדרגה ובאיטיות.
"לעומת זאת, בישיבת 'אור החיים', זה עובד אחרת לחלוטין. מגיע בעל תשובה חדש, לפני שבוע הוא עוד היה חילוני גמור ועכשיו החליט לחזור בתשובה ולהיכנס לישיבה.
"הוא מוצא לעצמו מקום בפנימייה, נכנס לבית המדרש, ופותח גמרא. זהו. עכשיו הוא בחור ישיבה. אין הקדמות, אין הכנה נפשית, אין תקופת הסתגלות או 'ימי חסד'. כלום. הוא נהיה באותו רגע בחור ישיבה וצריך ללמוד בכל הסדרים מהבוקר ועד הלילה, כמו כל הבחורים הוותיקים בישיבה.
"למעשה אין איזו השגחה צמודה, זה לא שיושב שם משגיח ורושם מי הגיע באיחור או נוזף במי שלא לומד. ממש לא. זה מגיע ממצב חברתי ודרישה חברתית מאוד גבוהה.
"בית המדרש מלא בכ-350 בחורים ועוד כמה מאות אברכים, יושבים כולם ולומדים במרץ ובהתלהבות, והבחור הצעיר שעוד לא יודע מה ההבדל בין גמרא למשנה, כבר צריך להשתלב בפנים וללמוד כמו כולם…
"אני לא הבנתי למה הישיבה עושה את זה, אבל ידעתי שמדובר במדיניות של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, והוא כמובן מגדולי המחזירים בתשובה בזמנינו, הישיבה הזאת 'אור החיים', היא ה'שפיץ' של עולם הישיבות לבעלי תשובה, מי אני שאתווכח עם ההצלחה…
"אחרי תקופה שאני נמצא שם, גיליתי את הסוד, וזה שינה לי את כל התפיסה של החיים. 'המאור שבה מחזירו למוטב', זאת לא איזו אמרת כנף נחמדה שאמרו חז"ל כדי להעשיר את אוצר הפתגמים של האומה העברית, חלילה וחלילה.
"זאת מציאות מוכחת שעובדת בשטח ומביאה תוצאות. הבחורים לא צריכים לשמוע שיעורים בהשקפה, אין צורך בהרצאות ובשכנועים. הם מתחילים ללמוד גמרא, והיא כבר עושה להם את כל התהליך הזה מבפנים. הם מתנקים, מיטהרים, מתעדנים, הופכים לאנשים רוחניים יותר וממילא מתרחקים מזוהמת החטא.
"אגב, זה נכון לא רק לבעלי תשובה שבאים מבתים חילוניים. זה נכון באותה המידה גם לבחורים משלנו שקשה להם ברוחניות וכדו'. תושיבו אותם ללמוד גמרא, ואחרי תקופה הכל יסתדר מעצמו.
"דבר נוסף שלמדתי מהבחורים שם, זה העקשנות. לא כולם מצליחים, יש כאלו שלא שורדים את האתגר הלא פשוט הזה, ואנחנו באמת משבצים אותם לישיבות עם דרישות נמוכות יותר. אבל מי שכן מתעקש ומצליח, זוכה להצלחה מדהימה וחסרת תקדים. אתה רואה אותו אחרי חודש וחצי או חודשיים והוא נראה כמו בן תורה לכל דבר, עדין, מרוכך, כאילו הוא נולד בבני ברק ולמד בחיידר מגיל שלוש.
"את שני הדברים האלו קיבלתי בהשפעה מאוד חזקה מהחבורים בישיבת 'אור החיים'", משלים הרב היימן את דבריו, "'המאור שבה מחזירו למוטב' זאת מציאות חיה וקימת, ו'העקשן יצליח', זאת עובדה מוכחת שאני רואה אותה באופן יומיומי בישיבת 'אור החיים' המעטירה".