סיפר הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה נורא שמעתי מאת הגאון הגדול רבי יוחנן וואזנר שליט"א, ראב"ד בעיר מונטריאול.
לפני כשנה נבחן אצלו אברך צעיר בן 26 שנים בלבד שבא לפניו לעמוד בכור המבחן, והאברך הראה בקיאות ובהירות נפלאה בשולחן ערוך אבן העזר. הרב יצא מכליו ממש לנוכח המראה הגדול הזה, אברך צעיר אשר ידיו רב לו באופן אשר אינו מתאים כלל לפי מנין שנותיו אלא רק לזקן ויושב בישיבה, ומה עוד אשר כבר סיים את הש"ס כמה פעמים, ומכהן כבר בהוראה…
והנה, לאחרונה פגש את אבי הת"ח, והוא הכביר בשבח בנו אשר הינו ממש כאחד הגדולים, וסיפר לו האב דברים כהווייתן, שבנו בילדותו ואף בתחילת שנותיו בישיבה כלל לא היה מוכשר לכך… לא בידיעת התורה ולא בהבנת התורה… אלא כך היה מעשה :
בהיות בני בשיעור ב' בישיבה קטנה בעיר מונסי, נכנס לישיבה בחור צעיר בשיעור א', 'נחבא אל הכלים' מרוב שהיה ביישן, והנה קרא 'הגבאי' את הבחור הביישן לעלות לתורה, ולא ידע הבחור איך להחזיק את עצמו, זיעה קרה שטפה את כל גופו ובקושי רב גמגם את הברכות, והנה בני, הבין את הנעשה והנשמע, וחשש שמא יעשו הבחורים 'מטעמים' וילעגו ויבוזו לו, מה שיעמיק את הפגיעה בנפש הרכה של הבחור לכל ימיו, ואף עלול לפגוע ולהזיק לדורי דורות.
על כן, הוא ניגש אל הגבאי וביקש ממנו שחשקה נפשו לעשות 'הגבהה' – להגביה את ספר התורה לאחר הקריאה [כפי מנהג האשכנזים], והסכים לו הגבאי. הוא ניגש אל הבימה, תפס את ספר התורה ועשה 'הגבהה' כמו שנוהגים לעשות בשמחת תורה… כלומר, שהפך את הס"ת כשהכתב לצד הקהל ואילו הקלף מכוון כנגד פניו [כפי מנהג הספרדים בכל השנה]. מיד נשמע קול תרועה במחנה, "לא יעשה כן במקומנו" וכו', וגעשו ורעשו הרוחות…
אחר התפילה מחליט אחד מראשי הישיבה לסלקו על אתר מהישיבה, וכי מחזיקים אנו ליצנים וקלי דעת כמותו… אך איש אחד מראשי הישיבה חשב שטרם כל עלינו לשאול אותו מה ראה על ככה, והסביר לו הבחור שעשה זאת בכדי שידברו וילעגו עליו, וישכחו מה'עלייה' של הבחור הביישן.
ומני אז ואילך נפתחו לו מעיינות החכמה, ועלה ועלה, עד שהגיע בגיל 26 לכאלו הישגים בתורה – מורה הוראה בפועל, בעל מידות טובות, סיים כמה פעמים את הש"ס… הכל התחיל מ"ואהבת לרעך כמוך" שקיים בכל מאודו!
(רפידתו זהב ע"פ אסדר לסעודתא)