"וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מו)
מדוע יוסף לא שלח לאביו אגרת, המבשרת שהוא חי?
הרמב"ן מעצים את הקושיה ומוסיף, שגם אם הדרך ממצרים לארץ ישראל היתה נמשכת שנה, היה ראוי שיעשה זאת, בודאי כשהדרך ממצרים נמשכת רק ששה ימים, בודאי שתמוה מדוע לא עשה כן. ומשיב שיוסף רצה שיתגשמו החלומות שחלם והבין שלא יוכלו להתקיים בארץ כנען. הוא העריך שמחמת הרעב, גם אביו ואחיו יגיעו למצרים, וכך יתקיימו כל חלומותיו.
דעת זקנים מבעלי התוספות מתרץ, שכשהיה יוסף עבד וכן כשהיה בבית הסוהר לא רצה להגיד לאביו כדי שלא לצערו. משמלך סבר שלא יאמין לו אביו, כשם שהתקשה להאמין לבניו כשבישרו לו, כפי שכתוב 'וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם' (לקמן מה, כו). כמו כן, יוסף חשש שאם ישמעו אחיו, הם יבהלו ויברחו מפחד, שמא יהרוג אותם ובכך עלול היה לגרום צער לאביו.
הרב שטיינמן זצוק"ל (שהיום היארצייט שלו) מבאר שהאחים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו את הקב"ה שלא לגלות. אחי יוסף השביעו גם אותו, ולכן נמנע מלגלות לאביו שנמכר למצרים, על אף שהיה אנוס בשבועה.
***
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (מא, מה)
מדוע פרעה שינה את שמו של יוסף ל'צָפְנַת פַּעְנֵחַ'?
רשב"ם מתרץ שזהו שם בלשון מצרית. כך היה דרכם, לקרוא לאדם בשם ראוי, כשממנים אותו לתפקיד נכבד, כדוגמת 'וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ' (במדבר יג, טז) שינה את שמו כשמינה אותו לתפקיד.
בכור שור מסביר שכך דרך המלכים, לשנות את שמות עבדיהם, הואיל והיה לו קשה הלשון העברי. כפי שעשה נבוכדנצאר ששינה את שמו של דניאל ושל חנניה, מישאל ועזריה. תולדות יצחק מבאר שעשה זאת כדי שיוסף יוכל לשאת את אסנת, שהיתה מצרית, מאומה אחרת. שינוי השם של יוסף, שהיה מאומה אחרת, היה מעין המרת הדת מבחינתם, ללא זה לא יכול היה לשאת אותה לאשה.
רבי חיים קניבסקי מבאר שהיה זה מהלך משמים ששינה את שמו, כדי שאחיו לא ירגישו שהוא יוסף, שכן אילו שמו היה נשאר יוסף, כשהיו האחים שומעים זאת, יתכן שהיו מעלים על דעתם שזה יוסף אחיהם.
***
"וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ" (מב, כז)
מדוע רק אחד ראה כספו בהיותם בדרך, ואילו האחרים רק כשהגיעו?
מדרש שכל טוב: "איך לוי פותח לתת מאכל לבהמתו והשאר לא פתחו? אלא מלמד שלהשאר היו שקים קטנים במספוא על המשאוי כשדרשנו, ולוי אקראי בעלמא הושם אותו שק של מספוא בפי האמתחת".
רד"ק מתרץ שיוסף הורה לשים בשק של אחד מהם את כספו בפי אמתחתו, ואילו לאחרים לשים באמצע האמתחת או בתחתיתו, כדי שלא ירגישו בכסף עד הגעתם לביתם. אם היה שם לכולם את כספם בפי האמתחת, היו כולם רואים את הכסף מיד כשהיו פותחים את שקם כדי להאכיל את חמוריהם והיו מיד שבים למצרים, בניגוד לרצון יוסף, בהערכה שבעבור כסף של אחד לא ישובו למצרים.
רא"ש מסביר שלוי, שהיה 'הָאֶחָד' האכיל גם את חמורו של שמעון, שנשאר במאסר, נוסף על חמורו שלו, וכך הגיע מהר יותר משאר האחים לתחתית השק, ומצא שם את כספו.
רבי חיים פלטיאל: לוי נשא על חמורו את המספוא לכל החמורים, ועל כן רק הוא פתח את שקו, להאכיל את החמורים של כולם. האחרים פתחו את שקיהם רק כשהגיעו לאביהם, כפי שכתוב 'וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם'.
(מתוך ספרי 'תורתך שאלתי' – לימוד פרשיות התורה בדרך שאלות ותשובות, שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי.
להערות, מייל [email protected])