קוראים יקרים, השבוע נביא בפניכם את סיפורו של עובדיה, נהג המונית היקר והחביב, כפי שסיפר לי ידידי שליט"א לפני תקופה לא ארוכה.
עובדיה שכבר עשרות שנים נמצא על הכביש ומסתובב בכל רחבי הארץ נמצא שעות רבות על מושב הנהג ופוגש אינספור פרצופים ואנשים. הוא אדם חביב וירא שמים שכל מי שמתארח במונית הקטנה נדבק ונסחף באווירה המיוחדת שסביב נהגַה תם הדרך. על שתי דברים מקפיד עובדיה בכל כוחו, על דיבורי לשון הרע שלא יכנסו באזניו ואין צריך לומר שלא יצאו מפיו, ועל תפילה במנין שעליה הוא מוסר את נפשו ואף את פרנסתו. עובדיה מיודענו לא יוצא אל הדרך אילולי הוא בטוח במאת האחוזים שיספיק את התפילה הקרובה במנין. הוא בקי בזמני התפילות כמעט בכל מקום בארץ ויודע היכן ניתן לתפוס כל תפילה בכל 'חור' במרחבי הדרכים הארוכות ממטולה ועד אילת.
ידידי המסַפֵר נסע איתו לצפון הארץ כאשר זמנה של תפילת מנחה החל לנשוף בעורפם… עובדיה והנוסע ניסו לעשות כל חישוב שהוא אבל הפקקים הבלתי צפויים של אותו יום היו חזקים מהם, וכשכבר לא הייתה ברירה היטה עובדיה את המונית בטבעיות אל אחד הכבישים הצדדיים המובילים ליישוב קטן ושכוח בו הם התפללו יחד את תפילת מנחה בסמוך לשקיעה. "זה על חשבוני" פיזם עובדיה. התוספת הזו של הנסיעה היא בשבילי, וזה שגם אתה הרווחת על הדרך את הזכות להתפלל במנין לא תעלה לך אגורה.
ידידי שהתפלא במקצת על עוז רוחו של נהג המונית ועל עקשנותו להתפלל בשלימות במנין בבית כנסת מסודר, ניסה לגשש ולבדוק מה מניע אותו לכך.
הסיפור אותו פרס בפניו עובדיה יכול לתת לנו גם חיזוק גדול וגם תשובה לשאלה אותה הצגנו בתחילת הדברים.
את ההקפדה הזו ירשתי מאבי ע"ה שעלה מאחת מארצות המזרח בשנות קום המדינה, פתח עובדיה. הוא הטמיע בדמנו את המושג של תפילה במנין בלי 'פספוסים' וזכיתי שאכן כל ימי הקפדתי על כך. גם כשנהייתי נהג מונית המשכתי לאחוז במנהג קדוש זה והרבה נסיעות שעל פי חישובַי הייתי אמור להפסיד בעקבותיהן תפילה במנין פשוט לא לקחתי וויתרתי עליהן לאחרים.
לפני שנים מספר היה לי סיפור כזה, דומה למה שהיה לנו היום. נסעתי למקום רחוק ולפי כל מה שחשבנתי קודם הייתי אמור להגיע למחוז חפצי עוד לפני השקיעה ולהתפלל במנין. תאונה לא צפויה עיכבה את התנועה בפקק ארוך ובלתי נגמר, עד שהוא השתחרר הבנתי שאם מנין כבר לא יהיה לי אז לפחות להתפלל אני אספיק. בקשתי את סליחתו של הנוסע ועצרתי למספר דקות בתחנת דלק מזדמנת כשבדעתי להתפלל ביחידות ולהמשיך בנסיעה. הנוסע שאיתי היה אדם שעדיין אינו שומר תורה ומצוות והוא רטן על העיכוב הנוסף. סיפרתי לו על ההקפדה ארוכת השנים שלי והבהרתי לו שזה בנפשי ושאפצה אותו בהנחה משמעותית בשכר הנסיעה. נעמדתי בצד תחנת הדלק ובלב כבד ונשבר התחלתי לומר קרבנות תוך שאני מחשב את כיוון התפילה ואת מיקומינו מול ירושלים.
את מה שקרה באותן דקות ניתן רק לדמיין. לפתע בלי התראה מוקדמת עוצרים ליד המונית הקטנה שלי שני אוטובוסים חדישים ומתוכם יורדים עשרות בחורי ישיבה שהיו בטיול ועצרו לא פחות ולא יותר בתחנת הדלק הקטנה הזו לתפילת מנחה ישיבתית עם כל הכללים והניואנסים הישיבתיים. בזווית עיני נקלטה דמותו של הנוסע שלי שרק לפני חצי דקה רטן וכעס כשהוא מצטרף בלא אומר ודברים לתפילה למול הנס שאירע לנגד עיניו הנדהמות.
כיון שמעולם לא וויתרתי על התפילה במנין ועשיתי ככל שביכולתי מעולם לא להפסיד, זימן לי בורא העולם שבפעם אחת שאכן לא היה הדבר בשליטתי שגם אז לא אעבור על ההקפדה שלי.
בעיקר הענין של כפרת שוגג המובאת בפרשתנו יש יסוד גדול המבואר במפרשי התורה.
הבן איש חי שואל כאן על המקום את השאלה הפשוטה מדוע העובר עבירה בשוגג חייב חטאת לכפרה, והלא לכאורה שוגג הוא מצב בו האדם לא התכוון לחטוא ולא עלה על דעתו להכעיס את בוראו ומה מקום יש לכפרה על דבר זה?
התשובה טמונה בסיפורו של עובדיה נהג המונית… וכך מבאר הבן איש חי, וכדברים האלו מופיעים גם באלשיך הק':
שוגג יכול לקרות רק למישהו שבעברו לא נזהר מספיק. משמים שומרים את מי שנזהר בכל כוחו שלא יכשל לעולם, ולכן מי שחלילה בא שוגג לידו בידוע הוא שכבר פעם אחת לפחות הוא לא נזהר מספיק באותו עניין. זוהי הסיבה בגינה מביא החוטא קרבן אף על חטא הנעשה בשוגג.